"זו חוויה שדומה לאונס": פסיכולוגים מגיבים למחדל העוברים

מחדל החלפת העוברים שהתרחש בבית החולים אסותא לפני שנתיים, הגיע היום (ראשון) להכרעה סופית. באוקטובר 2022 התגלה בעקבות בדיקה גנטית כי יולדת שעברה החזרת עוברים, נושאת ברחמה עוברית שאינה שייכת גנטית לה ולבן זוגה.

>> עורכת הדין המייצגת את הורי התינוקת מאסותא בריאיון: "זאת תיבת פנדורה"

בלב הפרשה שהסעירה את המדינה ניצבים תינוקת אחת בשם סופיה, ושני זוגות הורים. מצד אחד ישנם האם היולדת ובן זוגה, הטוענים כי הם הוריה לכל דבר כבר שנתיים וכי בתם לא מכירה הורים אחרים, ומצד שני ההורים הגנטים שאותרו לפני שנה, וביקשו לקבל את בתם הביולוגית לחזקתם המלאה.

בהחלטה דרמטית של בית המשפט לדיני משפחה בראשון לציון, נקבע שסופיה בת השנתיים תועבר לרשות הוריה הגנטיים. השופט עובד אליאס השתכנע כי זוהי ההחלטה הנכונה בעקבות חוות הדעת של הפסיכולוג ד"ר דניאל גוטליב. על פי חוות הדעת הפסיכולוגית, התועלת בהעברת הילדה להוריה הגנטיים תעלה על הנזק שעלול להיגרם לה בעקבות הניתוק מהוריה המגדלים. עוד נאמר כי זו החלטה ערכית ונכונה לטובת הילדה, עתידה וסיפור חייה.

ההורים שמגדלים את סופיה מיום היוולדה אמרו כי יערערו על ההכרעה, אבל נוכח הפסיקה ההחלטית נראה שסופיה אכן תועבר בסופו של דבר למשפחתה הגנטית. לפעמים בחיים אין צודקים ולא צודקים, ובתוך כל זה יש כאב גדול, בלתי אפשרי.

>> "אני בהלם! איך לוקחים ילדה בת שנתיים מההורים שגידלו אותה?"

"מדובר במציאות הזויה ובמצב בעייתי שבו נעשה עוול לשתי המשפחות, המחדל של אסותא גרם למשפט שלמה", אומר דב שצברג, בעלים של קליניקה פרטית ופסיכולוג קליני במרפאה לבריאות הנפש של ילדים ונוער במכבי שירותי בריאות. "מדובר במשפחות שעברו טיפולי פוריות אחרי שהתקשו בדרך, ולמעשה שדדו את גופן של הנשים. זו חוויה שדומה לאונס, שמישהו לוקח את גופי ועושה בו משהו שלא בהסכמתי".

"אני לא מתייחס לקייס המשפטי, אלא לפן הפסיכולוגי", מחדד שצברג, "היא גדלה שנתיים עם הורים שהיא מכירה, מבחינתה אלו הם הוריה. היא לא יודעת לזהות מטען גנטי, היא לא מבינה את הנסיבות – ויום אחד להעלים אותם מחייה זה נזק אדיר. אצל ילדים בגיל הזה הוריהם הם כל עולמם, ועבור הילדה המסכנה הזו להחליף לה את הוריה זו רעידת אדמה".

אם אתה היית צריך להחליט על גורל הילדה, מה היית קובע?
"להשאיר אותה אצל ההורים שגידלו אותה. ארבעת ההורים כאן מסכנים, ההורים המגדלים נמצאים בסטרס ובפחד, ועצם המשפט מזיק להם ולילדה, אבל גם ההורים הגנטיים סובלים וחווים משבר נפשי".

מה עלולה להרגיש הילדה שלקחו אותה מהוריה?
"היא עלולה לחשוב שהוריה עזבו אותה מרצונם. היא לא יכולה להבין את המורכבות, והחוויה הבסיסית שעלולה להיווצר אצלה היא חרדת נטישה מאוד קשה. מנסיוני עם ילדים מאומצים, למשל ילדים שעברו בית, הפחד שלא ירצו אותם ושהם לא ראויים לאהבה הוא יותר גדול בגיל שנתיים-שלוש. בגיל שנתיים ההורים שלך הם אלה שאוהבים אותך, שמאכילים אותך ומחבקים אותך בלילה ונותנים לך תרופה כשאת חולה".

"אם לא רוצים משפט שלמה, צריך לעשות אימוץ פתוח כמו בארצות הברית, כך שהילדה תחלוק ארבעה הורים", מציע הפסיכיאטר ד"ר אילן טל ממרכז טל. "בעיניי אין כאן או זה או זה, אלא גם וגם. בראייה של שחור ולבן, תמיד יהיה מפסיד ויהיה מנצח, וכאן מדובר בילדה – אז האופציה הנכונה לדעתי היא זו שאינה מעודדת ניתוק".

"בית המשפט יכול להחליט על הרישום בתעודות, אבל לא להחליט על הנפש על הילד", ממשיך ד"ר טל, "אם הייתי ההורה הגנטי, או לחילופין ההורה שגידל עד כה את הילדה, הייתי אומר – זה מה שקרה, עכשיו בואו נעשה משהו משותף. הטעות כאן היא אמנם על חשבוננו, אבל אם לכולנו חשובה טובת הילדה – צריך לתת לה גם את זה וגם את זה. כשהיא תגדל נגיד לה את האמת, והיא שיש לה ארבעה הורים שרוצים אותה ואוהבים אותה".

"זה מאוד מורכב ואני לא מקנאה באף אחד מהמעורבים, לא באלה ולא באלה, בהנחה שהפעוטה נמצאת בידיים טובות ואוהבות", מוסיפה ד"ר דינה אלעד, פסיכותרפיסטית אנליטית.

בהנחה שהכרעת בית המשפט תצא לפועל – מה עם הילדה? איך עושים נכון את המעבר?
"מדובר בתהליך. לא מעבירים ילד בבת אחת לידיים זרות, גם אם הזר הוא קרוב גנטית. צריך לעבור תהליך של היכרות לאורך זמן וליצור מסגרת ביקורים".

הפרידה מההורים שגידלו את הילדה לא תסב לה נזק בלתי הפיך?
"אם יעשו את זה נכון וההורים שגידלו אותה עד עכשיו יפרדו ממנה באופן טוב, אז לא בהכרח. הכל תלוי בתהליך, ולא בהכרח שהילדה תזכור דברים מגיל שנתיים. כשהיא תהיה גדולה יותר ותגיע לגיל ארבע, חמש, או שש, אפשר יהיה להסביר לה יותר על מה שקרה".

"אני הייתי מנסה לאתר מסגרת מתאימה", אומר שצברג, "לא שכולם יגורו ביחד, אלא מסגרת שלא מנתקת מיד את ההורים שגידלו אותה מההורים הגנטיים. שיהיה מקום שבו הם יפגשו כדי ליצור נקודת מעבר הדרגתית, שם ההורים הגנטיים יוכלו להכיר אותה ולבלות איתה, אבל אחרי זה כן חייבים את לנתק את הקשר עם ההורים המגדלים, ממש לחתוך. אני מאמין שזה צריך להיות תהליך אינטנסיבי, תוך שבועיים כבר לדאוג לבילוי של יום שלם איתם, ואז זה צריך להיות מהיר. ככל שיעבור הזמן הנזק יהיה גדול יותר, ויהיה לה קשה יותר לקבל את ההורים הגנטיים כל זמן שההורים המגדלים שלה נשארים בתמונה".

ומה נכון לספר לה לדעתך, דב?
"אפשר להתחיל מסיפורים על ילדה אחרת, שלא קשורה אליה כביכול, וככל שהיא תגדל לספר לה יותר בהתאם ליכולת ההבנה שלה".

אתה צופה לילדה נזקים לטווח ארוך?
"יש ילדים שנולדים עם חוסן נפשי גדול, אבל אצל רבים מתפתחת חרדת נטישה ופחד שהאהובים שלהם יעזבו ויעלמו. בהתחלה הם פוחדים ללכת לגן, ובגיל בית ספר כואבת להם הבטן לפני היציאה מהבית ובגיל מבוגר – אם בן הזוג לא עונה, הם חושבים שעזבו אותם. במקרה שלפנינו קשה לי להאמין שלא יהיו משקעים, משהו מזה ישאר ברמה הרגשית".