מות הילד מיבנה מיותר ונורא. גם הפוסט שלכם בנושא מיותר

בשידורי חדשות ואקטואליה יש קוד אתי ברור לגבי מתאבדים: לא מפרסמים את שמותיהם אלא אם בני משפחתו של המתאבד מבקשים לעשות זאת במיוחד. החוק בישראל גם קובע שאין לפרסם שמות או סימנים מזהים על קטינים שהם נפגעי עבירה, שהתאבדו או ניסו להתאבד. 

ביממה האחרונה כולנו נחשפנו לאלפי פוסטים בהם הופיעה תמונתו של ילד מתוק בן 10 שנפל השבוע אל מותו. החקירה הרשמית עדיין לא הסתיימה, המשפחה רק חזרה מהקבר אבל אומת הפייסבוק הכריעה: בני כיתתו אשמים במותו כי עשו עליו חרם במשך למעלה משנה, הוריו אשמים במותו שלא שמרו עליו, הוריהם של ילדי הכיתה אשמים שלא חינכו אותם. 

ההתלהמות, כהרגלה, לא יודעת גבולות. המרשתת לא לוקחת רגע לנשום: לאסור עליהם להיות הורים, לגרש אותם מבית הספר לצמיתות, עונש מוות. יו ניים איט.

וזהו. את הנכתב אין להשיב. למחרת בבוקר כבר פורסם כי לא הושאר מכתב התאבדות וכי לא היה חרם כיתתי והעניין, כאמור, עדיין בחקירה. אבל זה כבר לא משנה. המרשתת חרצה את הדין. כשהממצאים יתפרסמו איש לא יחזור לתקן פוסט מפעם. בתודעה הציבורית כל בני כיתתו של הילד כבר הפכו לרוצחים. גם הוריהם. הוריו של הילד המת כבר נשפטו כאנשים שאינם ראויים לגדל ילדים כי פוסטים רבים כל כך האשימו אותם בהתעלמות מסימני המצוקה. 

שמו ותמונתו פורסמו בכל מקום במרשתת. ההורים לא ביקשו זאת. בידיעות הרשמיות נכתב שהם מבקשים לשמור על פרטיות המשפחה אבל אומת האינטרנט – מה אכפת לה מההורים השכולים. יותר חשוב לה לפרוק את שעל ליבה

אל הטרגדיה שטלטלה את חייהם נוסף עכשיו אות הקין של המטקבקים. במעמד ההתלהמות הכללית הזה פורסמו גם שמו ותמונתו בכל מקום במרשתת. ההורים לא ביקשו זאת. בידיעות הרשמיות נכתב שהם מבקשים לשמור על פרטיות המשפחה אבל אומת האינטרנט – מה אכפת לה מההורים השכולים. יותר חשוב לה לפרוק את שעל ליבה. כל אדם שאוחז בחשבון פייסבוק מרגיש חובה מוסרית להגיב מיד וחזק. להודיע לכולם כמה הוא נגד חרם ולאן הגענו ועוד שלל קלישאות מתרגשות שכל כך לוחצות על ליבו. זה הרבה יותר דחוף עכשיו מאשר לכבד את בקשתה של משפחה שכולה שנמצאת במשבר הגדול ביותר בחייה. אז המשפחה ביקשה פרטיות, חושב לו המגיב הקדוש, נו שוין. מי הם בכלל? אם הם היו יודעים לשמור על הילד לא היינו פה, נכון? והמשטרה עוד לא סיימה לחקור אבל קראתי באיזה פוסט שהילד השאיר מכתב אז הוא בטוח התאבד, לא? והדבר היחיד שאולי יכול להציל את העולם הרקוב שבו אנחנו חיים זה שאני אכתוב את זה עכשיו! כן כן. זה יעזור. זה ישפר את העולם, העולם הרי עוצר את נשימתו ומחכה שאביע את דעתי בעניין! הינה אני כותב: "רוצחים! חרם זה רצח". הנה, פרסמתי. אני אדם מוסרי כל כך. כבר הפכתי את העולם לקצת טוב יותר.

>> אופק בת ה-13 חשפה בדמעות את החרם מול המצלמה

שלא יהיה ספק – חרם יכול להוביל להתאבדות. חרם היא פעולה בזויה. כולנו צריכים לצאת כנגדה. אבל חשוב לא פחות גם שנלמד לנשום רגע, להסתכל על הדברים בפרספקטיבה. להבין את התמונה המלאה. אם כלי התקשורת לא מפרסמים את שמו ותמונתו של הילד, אולי יש בזה הגיון (אגב, למרבה הצער היו שני כלי תקשורת שכן פרסמו בעמוד הפייסבוק שלהם את התמונה, השם והטענות לחרם. הם הסירו אותם בעקבות פנייתנו אליהם כשביקשנו תגובה לאייטם הזה).
אולי אימו של הילד הזה, אישה שעולמה קרס עליה, לא מעוניינת שמדינה שלמה תסתכל עליו. לא מעוניינת ששם משפחתה יהיה נפוץ בכל פה ועל כל עמוד פייסבוק (ועוד לא אמרתי מילה על הזוועה שנכונה לה כשהבינה שערלים חסרי לב הפיצו לכל עבר בוואטסאפ את תמונת בנה הפצוע מוטל על המדרכה, ברגעים האחרונים של חייו).

כמו שגילינו במקרה סיפור האונס באיה נאפה, לאיש אין בעלות על האמת וזה שהיא כתובה בפייסבוק לא הופכת אותה לאמת. כמו כן צר לי להודיע שלמרבה הצער דעתכם הנחרצת לא תשנה את העולם, לא תהפוך אותו למוסרי יותר. כן, רגע הלחיצה על כפתור ה-post, הלייקים שיבואו אחר כך – הם עוזרים להתמודד עם הכאב, נותנים תחושה רגעית שאנחנו מצפן מוסרי בעולם שאיבד את דרכו. אבל אנחנו לא, והפוסט שלכם גם לא. 

במקום להפיץ פרטי מידע שלא נבדקו, שלא עומדים בשום סטנדרט אתי ושעלולים להוסיף ולצרוב בכאב גדול על כאבם של מי שנמצאים בשיא הטרגדיה שלהם, עדיף לקחת את הילד שלכם לשיחה ולהזכיר לו את הצו המוסרי הבסיסי: מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך.

גם אם הוא אם שכולה שאינכם מכירים מיבנה.