סיפור האהבה הלא ייאמן של מאיה וקמילה
המוזיקאית קמילה והשפית מאיה פרר הכירו הודות לנינט טייב, התאהבו בפגישה הראשונה, התחתנו שבועיים לאחר מכן ונאבקו עם גילוי פתאומי של סרטן השד. מאיה: "בכיתי מרוב התרגשות בפגישה הראשונה", קמילה, שהיתה סטרייטית עד הפגישה ביניהן: "ההורים שלי היו בשוק"
"בשבועיים הראשונים להיכרות שלנו, מאיה שכבה לצדי בלילות בבית החולים. שאלתי את עצמי למה לה להיכנס לסיטואציה הזאת. אני לא הייתי נכנסת לקשר אילו הייתי פוגשת חולת סרטן. נראיתי כמו שלד, התערער לי הביטחון. מאיה הכירה אותי רק שבועיים וטיפלה בי וקילחה אותי. הייתי שבועות על מורפיום, הכאבים היו מפחידים ואנחנו הרצנו דאחקות. היא החייתה אותי", מתארת הזמרת והיוצרת קמילה טרגולוב (40) המכונה קמילה, ללא שם משפחה.
עד לפני כמה חודשים קמילה בכלל לא ידעה שהיא יכולה לאהוב ולהימשך לאישה, עד שפגשה את השפית־אומנית מאיה פרר (38) לפני קצת יותר מחצי שנה. תוך שבועיים הן נישאו, ומאז, אחת לחודש בירח מלא, הן נשבעות אמונים זו לזו ומחדשות נדרים. בפעם האחרונה הן העמידו אוהל במדבר והתחתנו שוב לאור השקיעה. הטקס היה זהה לקודמים לו: קמילה הציעה ומאיה הנהנה בעיניים בורקות. בכל טקס הן מחליפות מחדש טבעות מאולתרות מהסביבה: חתיכת נייר, גומי, חוט תיל, גבעול של פרח. בקרוב הן יפסיקו לאלתר ויקעקעו טבעות על אצבעותיהן.
הכול התחיל כשמאיה נקלעה במקרה להופעה של נינט טייב ביפו. קמילה הייתה על תקן מופע החימום, ומאיה לא הצליחה להישאר אדישה. "קמילה היא הדבר הכי יפה שראיתי בחיי. היא ואימא שלי", אומרת מאיה ומגוללת את השתלשלות האירועים שלאחר מכן. "לא תקפתי כמו שגבר מתחיל עם אישה. כתבתי לה בפייסבוק שמאוד התרגשתי מההופעה ושאשמח לפגוש את היצור עם הקול האלוהי הזה. בכיתי מרוב התרגשות בפגישה הזו. הרגשנו שקורה לנו נס ומאז בכל יום אני מודה ליקום".
"עד מאיה היו לי רק מערכות יחסים עם גברים, לרוב ערסים. מעולם לא חשבתי שאהיה עם אישה", מספרת קמילה, "חשבתי שנולדים הומואים או לסביות, לא חשבתי שאפשר לעבור צד. אבל אחרי הפגישה הזו ידעתי שאנחנו מחוברות לנצח".
כאמור, אל סיפור האהבה הלא שגרתי הזה נוסף עוד מרכיב דרמטי. זמן קצר לפני שהניצוצות החלו לעוף בין השתיים, קמילה גילתה כי חלתה בסרטן השד. "נבדקתי כמה חודשים לפני והכול היה תקין, עד שיום אחד מצאתי גוש בחזה בזמן שהייתי במקלחת. תוך חודש נותחתי והוציאו את הגוש הממאיר בלי שאצטרך לעבור כריתה. למזלי הגידול התגלה בשלב מוקדם אבל נאמר לי שאם ימצאו אצלי עוד גידולים בעתיד – כנראה שאצטרך לעבור כריתה".
מאיה, לא נרתעת מהסיטואציה?
מאיה: "זה לא שינה לי, גם אם היא הייתה גוססת. ידעתי שהיא תיתן את כל כולה כדי לצאת מזה. יש לי אינטואיציה גבוהה, וכשמסתכלים עליה רואים מיד את הכוח שלה. קמילה עברה הקרנות יומיומיות במשך חודשיים, כרגע הכול נראה נקי והיא לוקחת כדורי כימו מדי יום למשך עשר שנים".
זיכרונות מאזרבייג'ן
קמילה נולדה בבאקו, בירת אזרבייג'ן, שנתיים אחרי אחותה, לאימא יהודייה ואבא מוסלמי, שניהם פסנתרנים ומהם ינקה את אהבתה למוזיקה. "היינו שבט של מוזיקאים מפורסמים. אימי השקיעה את כולה במוזיקה והייתה פסנתרנית נחשבת ואבא פנה לעסקים", היא מספרת. הוריה של קמילה התגרשו כשהייתה בת 3, אז גילתה גם את הפסנתר. בגיל 13 היא עלתה ארצה עם אימה ואחותה. אביה נשאר באזרבייג'ן. "אימא שלי החליטה לעשות את זה בשביל העתיד של אחותי ושלי, כי באזרבייג'ן פרצה מלחמת אזרחים. אבא שלי נשאר שם כי הוא מוסלמי. בבאקו הוא איש עסקים מוערך, אילו זכויות היו נותנים לו כאן?".
הדרך ארצה לא הייתה קלה. קמילה, אחותה ואימה הגיעו לישראל והתמקמו בבת ים וחודשיים לאחר מכן פרצה מלחמת המפרץ. השלוש מצאו את עצמן מנסות להסתגל למנטליות הישראלית בין האזעקות והסקאדים. "לא ידענו מילה בעברית, התרחקו מאיתנו כאילו אנחנו מצורעות. ספגנו קללות. בשביל הצברים היינו רוסיות זונות ומסריחות", היא משחזרת. "אני לא נוטרת, אני יודעת כמה הרוסים יכולים להיות עם קשה. אישית גם אני לא התחברתי אף פעם לתרבות הרוסית, ועדיין, הפרידה מאזרבייג'ן היא אחת הנקודות הכואבות בחיי. עד הצבא עוד היו לי מחשבות שאני רוצה לחזור לשם".
קמילה שירתה בלשכת משרד ראש הממשלה בימי הקדנציה הראשונה של בנימין נתניהו. לא, היא מעולם לא פגשה בו במהלך שירותה, אבל מספרת שהיא ומאיה הצביעו לו בבחירות האחרונות ("לא ראינו אלטרנטיבה, אבל אחרי שהוא החליט לקחת אותנו שוב לבחירות לא נצביע לו שוב"). אחרי השחרור היא התקבלה ללימודי משחק בניסן נתיב, ובדרך לפיתוח הקריירה המוזיקלית לא פסחה על תחנת הריאליטי ("לפני 11 שנה הלכתי ל'כוכב נולד'. מרגול לא אהבה אותי, רק גל אוחובסקי היה בעדי. השופטים טענו שאני דרמטית מדי. לקח לי כמה שנים לצאת מהטראומה"). כיום היא מופיעה בארץ ובחו"ל, בפסטיבלים או במסגרת אירועים פרטיים, ומתנהלת עצמאית.
"אני כל הזמן מנסה לאחד בין שתי הזהויות שלי, שתי הדתות שלי, ובין המוזיקה המודרנית בישראל למוזיקה האזרבייג'נית שעליה גדלתי", היא מדגישה. השילוב הזה בא לידי ביטוי באלבום הבכורה שלה, אותו נסעה להקליט לפני שלוש שנים במקום הולדתה. באותו מסע הצליחה לכבוש יעד נוסף – לפגוש את אביה לאחר נתק של 27 שנה. "ראיתי בכך הזדמנות לאחות את השברים שנוצרו בי בעקבות הנתק עם אבא. המפגש היה כואב, אי־אפשר באמת לגשר על נתק של עשרות שנים. לאחרונה הוא ביקר כאן. מאז אנחנו שומרים על קשר והיום אני מדברת איתו כמה פעמים ביום".
איך משפחתך קיבלה את השינוי בחייך?
"הם היו בשוק, אימא שלי באה מחינוך סובייטי שמרני, אבל מאיה כבשה אותה".
את לא מתגעגעת לפעמים להיות עם גבר?
"כל אחד מבני הזוג שהיו לי היה זכר אלפא שרוצה לכבוש. חשבתי שזה הטעם שלי, אף שהבנתי שאני לא יכולה להסתדר עם גברים שיש להם בעיה עם המיניות שלי על הבמה ושלא רוצים שאפגין את הליבידו שלי. לגברים אין ביטחון ליד נשים עוצמתיות וחוסר הביטחון הזה הופך אותם לתוקפניים. הם תמיד הרגישו מאוימים לידי, אבל נשארתי בגלל המנטליות שממנה באתי. ברוסיה אם את עוזבת את נחשבת 'שרמוטה', את צריכה לנסות לתקן ולא להיזרק מאחד לשני. היום ברור לי שאני לא יכולה להתאהב שוב בגבר. אין אף גבר שיכול להעניק לי כל כך הרבה רוגע וביטחון עצמי כמו מאיה".
קמילה בשמלה ומטפחת ראש אוסף פרטי. מאיה בשמלת חלוק של אפרת שנהר | צילום: רותם לבל ל-ArtBook, סטיילינג: אלין זידקוב כהן ל-ArtBook
ניצחון הרוח
מאיה, שכיום נקראת בפי כל מייקה, נולדה במושב מנוף בגליל המערבי, שלוש שנים אחרי אחותה. הוריה הגיעו מדרום אפריקה וחזרו לשם כשהיא הייתה בת 11 למשך שלוש שנים. אימה היא אומנית, ציירת ופסלת, אביה מהנדס טקסטיל. הם התגרשו לפני כעשור אך נשארו ביחסים טובים.
בגיל 16 היא יצאה מהארון. "היו לי כמה ניסיונות עם גברים, יש לי חברים טובים גברים אבל אין לי משיכה לגברים. בעיניי מערכת זוגית עם אישה היא יותר מורכבת אבל גם יותר מעניינת. יש הרבה יותר עומק, רגש ותשוקה", היא מספרת. אחת מאהובותיה לשעבר היא אשת התקשורת גילי שם טוב. "אהבתי מאוד בעבר ואני מכבדת את כל הקשרים הקודמים שלי, אבל היום אני מבינה שהאהבה האמיתית הראשונה שלי היא עם קמילה. איתה יש את כל המכלול, את כל סוגי האהבה בבן אדם אחד – אהבה, חברות, אימהות. עד קמילה לא ידעתי שאפשר לאהוב ככה, לא הכרתי את התחושות האלה".
כבר 15 שנה שמאיה נמצאת במטבח. בעבר עבדה כשפית במוסדות תל אביביים, בהם ננוצ'קה וקנטינה, ומאז ועד היום היא ממשיכה לעשות במקביל לעיסוקיה קייטרינג לאירועים יוקרתיים, אף שמעולם לא למדה את המקצוע בצורה מסודרת. גם היא עשתה גיחה קצרה לעולם הריאליטי כשהשתתפה בתוכנית "המטבח" על תקן מתמודדת בולטת, אבל הדיחה עצמה בפרק השני.
"אני לא אדם של מסגרות, קשה לי עם זה. אני לומדת מהחיים", היא פוסקת. לדבריה, חוסר ההתאמה שלה למסגרות היכה בה כבר בכיתה א' וגבה בהמשך מחיר נפשי כבד שהתפתח עם השנים לדיכאון כרוני עמוק.
"האשפוז הראשון שלי בבית חולים פסיכיאטרי היה בגיל 14. ראיתי שם זוועות שלא רואים בסרטים של היצ'קוק. בגיל 15 כבר הייתי מחוץ למסגרת הלימודים. עזבתי ללונדון ואז לדרום אפריקה, ולא עשיתי צבא. אולי אני לא מדייקת בתאריכים כי הזיכרון שלי נדפק מאז האשפוז האחרון ברמב"ם לפני שלוש שנים וחצי. בעקבות טיפולי החשמל שעברתי איבדתי חלק מהזיכרון לטווח קצר ולטווח ארוך".
איך את מרגישה היום?
"היום אני מרגישה משהו שמעולם לא הרגשתי – שמחת חיים ורצון לחיות ולהיות. אצל אנשים שסובלים מבעיות נפשיות, המקום הבטוח הוא הדיכאון כי זה המקום שהם מכירים הכי טוב. אבל כשאת מבינה שזה כבר לא המקום הבטוח שלך, את לא רוצה לחזור לשם. לפני שנה וחצי הגעתי עם אבן בכליה לבית חולים. חשבתי שאני הולכת למות. שכבתי שם לבד ארבע שעות ופתאום הייתה לי הארה. חלק בי אמר לי 'למה את מפחדת, הרי שנים את רוצה למות', והחלק השני אמר לי 'את לא רוצה למות'. זה היה רגע חזק שלי עם עצמי, רגע מאוד מפחיד בלי אף אחד מסביב. אני חושבת שהרגע הזה שינה לי את הדרך, והיום הבריאות הנפשית היא הניצחון הכי גדול שלי. אני מרגישה שנולדתי מחדש, שקיבלתי עוד צ'אנס ושאני חיה כמו שאני רוצה וצריכה לחיות, וגם קמילה נכנסת למשוואה הזאת. היא ההתמכרות היחידה שיש לי היום. בעצם גם סיגריות. אבל קמילה היא התמכרות טובה".
כמו כלים שלובים
חייהן של מאיה וקמילה שזורים גם מקצועית. המתחם הקולינרי Seven Senses שייסדה מאיה השנה ממוקם בביתן המרהיב ביפו – חלל עצום מעוטר קשתות עם חצר יפהפייה, רצפת אבן עתיקה ויצירות אומנות – חלקן נוצרו על־ידי מאיה וחלקן על־ידי אימה. בנות הזוג עורכות אירועים פרטיים מוקפדים הכוללים מנות גורמה וקינוחים מפוארים מעשה ידיה של מאיה. על התוכנית האומנותית אחראית קמילה, שמנגנת ושרה לצלילי כלים אזרבייג'ניים עתיקים (ההופעה הקרובה של קמילה תיערך ב־23 ביולי במועדון הבסקולה בתל אביב). בין עיסוקיהן מגדלות השתיים צמד חתולים.
"ילדים הם דבר שמרגש אותי ברמות לא הגיוניות, אבל אני לא רוצה ללדת", אומרת קמילה. "אני לא מוכנה להביא נפש טהורה לעולם הזה. יש נפשות שכבר הגיעו ואין מי שיאהב אותן ויש לי הרבה אהבה לתת, כך שאם ארצה ילד – אאמץ. אני יודעת שהמדינה מקשה על זוגות חד־מיניים, אבל הכול יחסי בחיים. באזרבייג'ן הייתה דיקטטורה איסלמית תחת השתקה רוסית, והישראלים הם אנשים שאי־אפשר לכבול אותם. הם ייאבקו על החופש שלהם וגם ימין קיצוני ודתיים לא יוכלו לשנות את זה. באזרבייג'ן לא הייתי מעזה לומר שיש לי בת זוג וכאן בארץ הכול פתוח. אז גם אם יערימו עלינו כאן קשיים – נמצא את הדרך".
"אני תמיד רציתי מאוד ילדים אבל בשנה האחרונה קרה לי מהפך. גם אני לא רוצה לקחת אחריות על דבר כל כך טהור. יש כל כך הרבה שלילי ומפחיד בעולם של היום, כך ששתינו באותה דעה לגבי אימוץ", מוסיפה מאיה. "זה לא יקרה בקרוב כי יש לנו כמה דברים לעשות קודם, כמו לבסס את העסק – אני רוצה ליצור את האומנות שלי באוכל".
אגב, מי מבשלת אצלכן ביומיום?
מאיה: "החביתה האזרבייג'נית של קמילה היא הדבר הכי טעים ביקום. אוכלים אותה עם הידיים ונותנים לשמן לנזול על הצלחת. זה עונג השבת בבוקר שלנו".
קמילה: "אנחנו מבשלות יחד. מאז שאני עם מאיה, עליתי שלושה ק"ג. זה אומר הכול".
איפור גלי קרן
שיער עמנואל שישפרוטיש
ע.סטיילנג אלכס גרוביץ