איך לדבר עם הילדים על השואה בלי לצלק אותם?

האם נכון ללמד את ילדי הגן על השואה, באיזה גיל כדאי להתחיל ומה בדיוק אומרים? העצות של המומחים מה נכון לעשות ומה עלול ליצור נזק
באיזה גיל אפשר להתחיל לדבר עם הילדים על השואה? תלוי את מי שואלים. יש כאלה שחושבים שהילדים חשופים כל הזמן לתכנים קשים, ויש הטוענים כי חשיפה של ילדים קטנים לתכנים העוסקים בשואה עלולה לגרום יותר נזק מאשר תועלת לימודית.
>> מציאות נושכת: המדריך לטיפול בחרדות ילדים
נגד: הרסני לנפש
ד"ר רחל פסטרנק, סוציולוגית של החינוך, בית הספר למדעי ההתנהגות, המכללה למינהל: "בגיל הרך, שכולל גם את כיתות א', ב' ואף ג', הייתי מציינת שהייתה מלחמה אך לא מפגישה את הילדים עם השואה באופן ישיר. הטיפול בשואה כולל תכנים ומראות קשים וכן פגישה עם מושג המוות הקולקטיבי, שעלולים לגרום נזק לנפש וליצירת עולם מעוות ומערך ערכים לא תקין הכולל פגיעה בבני אדם.
"המושג של מוות קולקטיבי שנעשה בתכנון ובזדון, לא נתפס ברמת ההבנה של הילדים"
כל אלה עלולים להיות הרסניים לנפש יותר מהתועלת הלימודית. חשוב לזכור כי המושג של מוות קולקטיבי שנעשה בתכנון ובזדון, לא נתפס ברמת ההבנה של הילדים. לראיה, בנושאים רבים אנו מפעילים צנזורה בנוגע לתכנים לא הולמים לגיל הרך, ולימוד התנ"ך מספר 'התורה לילד' שבו צונזרו חלקים קשים בתולדות עם ישראל הוא רק דוגמה אחת. אז אם בספר התנ"ך הקדוש יצרו גרסה לילדים, הרי שתכנים ומראות קשים הקשורים לשואה צריכים להיכלל תחת אותה צנזורה. יש מספיק זמן מכיתה ד' ואילך לטפל בנושא באופן הדרגתי, על פי יכולת הלמידה של הילדים".

"ילד בכיתה א' כבר יכול לעמוד בפני טיבו המתסכל, המפחיד והבלתי מושלם של העולם"
בעד: חלק לגיטימי מהלמידה
גיל ונטורה, פסיכולוג, יועץ קריירה ומומחה לחשיבה יצירתית: "אפרופו סכנות השמדה שריחפו על העם היהודי, במה שונה השואה מסיפור חג הפורים? ההבדל נעוץ בשני אספקטים – קרבת השואה לתקופתנו, וכמובן סופה הנורא, בניגוד להילולת תלייתו של המן. אזכור של אירועים היסטוריים משמעותיים לעם היהודי הוא חלק לגיטימי מהלמידה בבית הספר.
'מורשת' נמדדת לא רק במספר כוסות היין בליל הסדר, אלא בכל מה שהשפיע על האופן שבו אנחנו חיים, כיהודים בפרט, וכבני אדם בכלל. שאלת המפתח היא לא האם ללמד, אלא כיצד. השואה כוללת שני מאפיינים רגשיים – עצב וזוועה. את העצב הייתי מציג, את הזוועה הייתי מצמצם ככל האפשר בכיתות הנמוכות.
ילד בכיתה א' כבר יכול לעמוד בפני טיבו המתסכל, המפחיד והבלתי מושלם של העולם. יום השואה מתרחש בכל מקרה, והתלמידים מחפשים את הערוץ הטוב ביותר לעמוד על משמעותו. את עומק הזוועה ושטניותה הייתי משאיר לכיתות מאוחרות. גם למבוגרים השואה היא משהו שנתפס ומוטמע באופן הדרגתי".