עצרו אותי באלימות וערכו עליי חיפוש בעירום חלקי. הם רצו להשפיל אותי

מה קורה כשאת מרגישה לא בטוחה או כשאת בסכנה? את מתקשרת למשטרה! האמנם? במוצאי השבת האחרונה נעצרתי במהלך המאבק להצלת חיים – של החטופים, של החיילים – למען הפסקת המלחמה והחלפת ממשלת ההפקרה.

הרגשתי מטומטמת. מה בדיוק הם חשבו שימצאו עליי – תוף? שלט? מה כבר אפשר להחביא בטייץ ובקרופ טופ? רק במשטרים מאוד מסוימים נוקטים בפרקטיקות של הטרדה מינית כדי לגרום לנשים לציית

 

ברגע המעצר עמדתי בצומת עזריאלי בתל אביב, עם פעילות ופעילים מהארגון שלי, החזית הוורודה, ועם עוד רבים וטובים שבאו להיאבק על המדינה שלנו.

>> חברת הכנסת סולקה בגלל חולצה – והפכה לגיבורת היום

כשהכריזו שהשוטרים רשאים לבצע מעצרים, ואף הוסיפו "תעצרו את הוורודות", הסתובבנו ופנינו ללכת. אבל אז עצרו אותנו באלימות. אחת הפעילות נמשכה בכוח מהתיק, מיד אחריה גם אני. הטיחו אותנו על הכביש, כשמעלינו לפחות חמישה שוטרים – כולם גברים (התנהלות שאינה תקינה, בלשון המעטה).

משם נלקחנו בכוח לזינזאנה, ואז לתחנת לב תל אביב. אחרי שלקחו מאיתנו פרטים מזהים, הסירו לנו את שרוכי הנעליים והתכשיטים, הכניסו אותנו – אחת אחת – לתא שירותים קטנטן. נעצר איתנו גם בחור אחד. לא ידענו שאת מה שיתרחש ברגעים שאחרי, הוא לא יחווה – אלא רק אנחנו, הנשים.

השוטרת ביקשה ממני להיכנס לתא ולהוריד את החולצה. נשארתי עם חזייה. אחר כך ביקשה שאוריד גם את המכנסיים, שאשאר רק עם תחתונים. באותו רגע מצאתי את עצמי מתנצלת על הריח, מסבירה שעצרו אותי באמצע הפגנה, באוגוסט, ואני כולי מזיעה. היא ביקשה שאעשה סיבוב, בזמן שהיא בוחנת את הגוף שלי. הכל הרגיש שגרתי, כאילו זה נוהל רגיל. אז פשוט עשינו מה שביקשו מאיתנו.

כשיצאנו מהתחנה הבנו שהבחור שנעצר איתנו בכלל לא עבר חיפוש – בעוד אנחנו נדרשנו לחשוף את גופנו. ואז גם התברר שהחיפוש עצמו כלל לא חוקי. הרי אין שום קשר בין העבירה של "הפרת הסדר הציבורי" לבין חיפוש בעירום, אפילו לא חלקי.

הרגשתי מטומטמת. איך לא קלטתי שזה לא סביר? מה בדיוק הם חשבו שימצאו עליי – תוף? שלט? מה כבר אפשר להחביא בטייץ ובקרופ טופ?

ואיך שתקתי? איך לא אמרתי כלום? איך לא התנגדתי?

הבחור שנעצר איתנו בכלל לא עבר חיפוש – בעוד אנחנו נדרשנו לחשוף את גופנו. ואז גם התברר שהחיפוש עצמו כלל לא חוקי. הרי אין שום קשר בין העבירה של "הפרת הסדר הציבורי" לבין חיפוש בעירום, אפילו לא חלקי

 

המטרה של המשטרה הייתה ברורה: להשפיל, להרתיע, לגרום לי להרגיש רע – כדי שאפסיק להפגין, שאפסיק להיאבק. רק במשטרים מאוד מסוימים נוקטים בפרקטיקות של הטרדה מינית כדי לגרום לנשים לציית.

יצאתי לרחוב בשבת כדי לממש את הזכות הדמוקרטית שלי. להיאבק על הצלת חיי אדם, על עתידה של מדינת ישראל. כי מבחינתי – אין למדינה הזאת עתיד אם לא נשיב את החטופים. ואם לא יהיה כאן אמון במדינה, מי בכלל יסכים לשרת בצבא? מי ישרת מדינה שמוכנה להקריב אותו למות?

יצאתי כי אני לא יכולה יותר לראות את עינב צנגאוקר נאבקת בשארית כוחותיה, כמו חיה פצועה, על הילד שלה. ולא רק היא – כל משפחות החטופים. יצאתי כי אילו אני הייתי במקומן, אחרי כמעט שנתיים – אני לא יודעת מה היה קורה לי. כנראה הייתי משתגעת. ליטרלי. יצאתי כי זו לא המדינה שלי. לא מדינה שהורגת את הבנים שלה. לא מדינה שמחרבת את השכנים שלה. זו פשוט לא המדינה שלי.

ומה המשטרה אמורה לעשות? להגן על הזכות שלי לעשות את זה. משטרה במדינה דמוקרטית אמורה להגן על האזרחים והאזרחיות שלה, ולהגן על הזכות שלהם להשמיע את קולם – לא לאיים עליהם, ולא להשתיק אותם.

ההתנהלות של המשטרה – במקרה הזה ובעוד מקרים רבים – משקפת את האלימות והשנאה שמובילה הממשלה; את התשוקה לראות את כולנו צייתנים וכנועים; את השחתת המוסר והערכים שעליהם גדלנו.

מה שבן גביר עושה למשטרה, יריב לוין מנסה לעשות לבתי המשפט, וישראל כ"ץ מנסה לעשות לצבא. זה פירוק שיטתי של מוסדות המדינה, מהיסוד – ואת המחיר כולנו נשלם, עוד שנים קדימה. יש מי שכבר משלמים עכשיו

 

המשטרה היא רק דוגמה אחת, אבל הסיפור הזה גדול ממני – וגדול גם ממנה. מה שבן גביר עושה למשטרה, יריב לוין מנסה לעשות לבתי המשפט, וישראל כ"ץ מנסה לעשות לצבא. זה פירוק שיטתי של מוסדות המדינה, מהיסוד – ואת המחיר כולנו נשלם, עוד שנים קדימה. יש מי שכבר משלמים עכשיו. אם ככה נראים החיים שלנו היום, תעצרו רגע ותחשבו איך הם יראו בהמשך.

לפני כמה שנים יצרנו בחזית הוורודה יצירה לפסטיבל עכו בשם I'm Calling the Pink Police. שאלנו: מה היה קורה אם הייתה לנו משטרה שבאמת דואגת לאזרחיה? אם הגוף היחיד שמוסמך להפעיל כוח, היה משתמש בו דווקא כדי להגן על החלש, לשמור על הטוב?

בואו נדמיין לרגע משטרה אחרת. משטרה שלא מפחדים ממנה. משטרה שבאמת באה להגן. ואז נדמיין מדינה כזו – מדינה שדואגת לכל האזרחים והאזרחיות שבה, שמגינה עליהם, שמציבה גבולות שבתוכם נוכל סוף־סוף להרגיש בטוחים. מדינה שבה "כל אדם המציל נפש אחת – כאילו הציל עולם ומלואו".

זה בידיים שלנו. צאו להתנגד.

ממשטרת ישראל טרם התקבלה תגובה. 

כלנית שרון היא ממובילות "החזית הוורודה", תנועת מחאה ארצית הפועלת באמצעות כלים אומנותיים לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית