מתחתנת בישראל? מזל טוב, את כבר לא אישה חופשייה
מצד אחד, את מתחתנת כדת משה וישראל וזה מהמם. מצד שני, הרבנות עלולה לסנדל אותך כהוגן בהמשך הדרך. הנה כמה כללי זהב למתחתנים ומתחתנות שכולכן חייבות לקרוא
כולנו מכירים את האגדות של היפהפיה הנרדמת או שלגיה, בהן הגיבורה נכנסת למצב של תרדמת ורק נסיך יפה תואר יכול להציל אותה. יש משהו נוגה ונוגע ללב בסיפורים האלה, נכון? אבל לא רק. זה אולי נשמע קצת פחות רומנטי, אבל זה המצב כיום של עגונות ומסורבות גט בישראל. נשים שנשארות תקועות, קפואות במצב קיים, בלי יכולת להתקדם מעזיבת הקשר הקודם, לפתח זוגיות חדשה או להביא ילדים (בדקנו – באגדות הילדים אין ממזרים). הן מחכות בלית ברירה שיגיע הבעל "הנסיך" שיציל אותן – כי רק הוא יכול לתת את הגט המיוחל.
>> אדוני הדיין, יש מצב שאתה עושה לי גזלייטינג?
לפעמים אני חוששת שמרוב שהאוזן שלנו רגילה לשמוע אגדות מהסוג הזה, שבהן הגבר הוא הגיבור שתפקידו להציל את האישה, סרבנות גט לא נתפסת כמשהו טראגי כל כך. רק אחרי שאנחנו יושבות להסביר ולספר את סיפורי הזוועה מאחורי כל מסורבת גט או עגונה על הכלא שבו הן חיות – אנשים ונשים מבינים כמה הטעיה יש בסיפורים שאנחנו מספרים לילדותינו. אני בתחושה שיש הרבה אמפתיה ורחמים כלפי התופעה הזאת, אבל חסר מרכיב הזעזוע והכעס על כך שהמצב הזה בכלל מתאפשר בישראל שנת 2023, שאישה תלויה ברצונו של גבר כדי להתגרש.
אולי אם הייתה עולה התחושה שזה מצב בלתי נסבל, הייתה גם מתעוררת דחיפות ומוטיבציה להילחם נגד התופעה בכללותה, להיכנס לכל מקרה מהר ולעומק, לא לוותר ולא להקל ראש עד שלכל אישה נמצא הפתרון המהיר ביותר להוציא אותה ממצב הביניים התמידי הזה.
>> מאי שכטר מ"חתונמי": "לא מתקרבת לרבנות, חלאס עם הכפייה"
הגיע הזמן לספר סיפור חדש. ד"ר מיה טבת-דיין אומרת לא פעם כי חשוב להיות ערות להבניות הללו שאנחנו כל כך רגילות ורגילים לשמוע, לבחור לא לתת לאוזן שלנו להתרגל ולהתנהג אחרת. או כמו שכתבה המשוררת לאה גולדברג: "שלא יהיה יומי עליי כהרגל". כלומר, שלא נתרגל שזה המצב ושנטעה לחשוב שאין דרך לשנות אותו. זו הסיבה שעלינו להיות חכמות ולדאוג להיכנס לתוך זוגיות עם הסכמים שישמרו על הזכויות שלנו. גם אנחנו, כהורים, צריכים לעודד את ילדינו, בנים ובנות, לראות את החתימה על הסכמי קדם-נישואין או על תנאי בקידושין כביטוי לאמון ואהבה, ולא להיפך. בנוסף, חובה עלינו כחברה להתייחס לפעולה הזאת כנורמה הגיונית; זוג צריך להשתמש במנגנונים המונעים מכל אחד מהם לסרב גט, כי זו אחריות חשובה גם אם לא נעים לחשוב עליה בהמשך הדרך.
כמה כללי זהב לזוגות מתחתנים
- כיום יש מגוון כלים למניעת עגינות וסרבנות גט בעתיד: הסכם כבוד הדדי, שטר למניעת עגינות ותנאי בקידושין. אפשר לחפש את המידע עליהם ולבחור את המסלול הטוב שמתאים לכם כזוג.
- למרות ההנחה שהסכמי קדם-נישואין נועדו להגן רק על צד אחד, הם למעשה מהווים תעודת ביטחון לשני הצדדים. ההסכמים שזוגות מתחתנים חותמים אצלנו למשל, בארגון ב="מבוי סתום", מושתתים על כבוד בין בני זוג ושוויוניות מלאה.
- כל זוג הוא שונה ולכן כל הסכם הוא שונה. מה שיתאים לזוג אחד לא יתאים לזוג אחר, ולכן זה ממש בסדר לערוך שינויים והתאמות בהסכמים. הדבר היחיד שלא רצוי להתגמש בנוגע אליו הוא נושא סרבנות הגט.
- חשוב לדעת שרוב הכלים הללו נתמכים על ידי מנגנון הלכתי הזוכה לעידוד מצד קשת רחבה של פוסקי הלכה וניתן לאכיפה בבית משפט לענייני משפחה.
- התחתנתם כבר? הכל טוב. גם זוגות שנמצאים בשלב שלאחר החתונה יכולים לחתום על שטר למניעת עגינות.
>> השמועות על פרידה בין מייגן להארי: הוא זה שמתרחק ממנה
מכאן אנו יוצאות בקריאה לקובעי מדיניות, לדיינים בבית הדין ולכולנו כחברה לקבל הסכמי קדם-נישואין ככשרים בהליכי הגירושין בבתי הדין. לכבדם, ממש כפי שהחותמים עליהם כיבדו את עצמם כשחתמו עליהם. אסור לנו להתרגל לסיפור ולקבל את המצב כמו שהוא, שלא נטעה לחשוב שעגונות תמיד היו ותמיד יהיו. זוהי חובתנו המוסרית כחברה היא לדאוג מציאות טובה יותר עבור הבנות והבנים שלנו. נכון, הסכמי קדם נישואין, או חתימה על שטר למניעת עגינות זה לא דבר רומנטי כל כך לספר עליו באגדת ילדים, אבל אנחנו חייבות לנפץ את האגדה של האביר על הסוס הלבן, להיות מפוכחות יותר יותר ולהבין שאנחנו לא יכולות ויכולים להישאר רדומים ושמישהו אחר יהיה אחראי לחירות שלנו.