כחומר ביד היוצר

לפני שנתיים קיבלתי מחברה את הספר "דרך האמן" (הוצאת פראג) במתנה. עיינתי בו מספר פעמים, אך לא בחרתי לאמץ את הדרך. חברתי כתבה לי שם בין היתר ש"כשהתלמיד מוכן – המורה מגיע", וכנראה שהייתי צריכה להיות באמת מוכנה כדי לקבל הזדמנות נוספת ולהצטרף לסדנת "דרך האמן".

את המשמעות האמיתית של תפקידה של סדנת "דרך האמן" בחיי גיליתי כשנקעתי את הרגל. חששתי מכך ששגרת החיים שלי תשתנה, ובין מחשבות אלו גם לא רציתי להפסיד את המפגש השלישי של הסדנה. באותם רגעים הבנתי את האתגר שקיבלתי שם, ולאחר התלבטויות בחרתי להגיע ולא לוותר על המפגש. בעודי צועדת עם רגל נפוחה וכחולה העטופה בתחבושת אלסטית, הבנתי שכמו הרבה דברים אחרים שאני אוהבת לעשות ולא מוותרת על לחוות אותם – כך גם הסדנה בשבילי.

מבין המשתתפים בסדנה היו גם כאלה שעברו סדנאות שונות ומגוונות, אך אני לעומתם מעולם לא חשבתי שאוכל לשלב טיפול בסדנה קבוצתית כזו, ולו רק בגלל שאצטרך להתמודד עם קבוצה שלמה ולא רק עם מטפל. הרגשתי ששבעתי ממפגשים למיניהם. אבל איך אפשר לשבוע מהחיים? הסדנה הוכיחה לי שלעולם לא אפסיק לחפש את האפשרות להתקדם במסע שלי בחיי.

כל רגע בחיים

"דרך האמן" היא שיטה שפותחה על ידי ג'וליה קמרון, שכתבה ספר בשם הזה ובו הנחילה לעולם שיטה שהיא מדריך לביטוי יצירתיות. בהקבלה לספר נבנו גם סדנאות "דרך האמן" המועברות בארץ על ידי מנחים שונים.

מיכל גזית היא עיתונאית, כותבת ויועצת פסיכו-אסטרולוגית, שעברה וחוותה בעצמה את העוצמות של מסלול זה, ומנחה את סדנת "דרך האמן" שבה השתתפתי. הסדנה נמשכת כארבעה חודשים, כשהמשתתפים נפגשים אחת לשבוע למשך כארבע שעות בכל פעם. זהו קורס מובנה של 17 שלבים המתפרש על פני 17 שבועות.

"בשבילי 'דרך האמן' היא מסע פנימי וחיצוני שלא מפסיק לרגש אותי", מסבירה גזית. "אני עוברת את התהליך הזה במשך יותר משבע שנים, עם עשרות קבוצות וכמובן קודם כל עם עצמי. בתחילת הדרך כיוונתי את העבודה עם הטכניקה הזו לתחומי הכתיבה שבהם עסקתי שנים רבות קודם לכן, אבל עם מחסומים רבים שאופיניים לחיי יצירה: פרפקציוניזם שהיה גורם מעכב והפך לפעמים את תהליך הכתיבה לסיוט מתמשך, עם חוסר הלגיטימיות להצליח בגדול, עם מכשולים הקשורים לחוויות שפע, עם אובדן השראה ומוזה, ומכשולים נוספים שהוסרו די במהירות מתוך ההבנה והתהליך.

"בתוך החיבורים ההדרגתיים לרצונות האמיתיים שלי ולהסכמה לפרוץ עם כל מי שאני, נפתחו בהדרגה גם תחומים נוספים, שכלל לא הייתי מודעת אליהם בתחילת העבודה עם 'דרך האמן'. בתוך כמה חודשים, הבנתי שגם אם בחרתי את הכתיבה כתחום יצירתי עיקרי, אני לא צריכה להזניח עולמות אחרים שנטשתי בגילאים צעירים מתוך הצורך להתמקד. חזרתי לצייר בהנאה ענקית, חזרתי לרקוד אחרי שנים שסיפרתי לעצמי שאני מבוגרת מדי, מערכות היחסים שלי השתנו באופן משמעותי ועוד הרבה התרחשויות מפתיעות, קטנות וגדולות.

"בשורה התחתונה אני מבינה היום ש'דרך האמן' היא חיבור אמיתי לאהבה של כל מי שאנחנו, ומתוך מקום שלם ואמיתי כזה, אנחנו גם יכולים לאהוב יותר ויותר אנשים סביבנו, והחוויה של השמחה והקלות הופכת להיות חלק בבריאה של כל רגע בחיים", מסבירה גזית.

הילדה הקטנה שבתוכי

המפגש הראשון שלי בסדנת "דרך האמן" היה מעין מפגש הכרות עם המשתתפים, עם המנחה ועם התכנים עצמם. בסדנה משתתפים כעשרה אנשים, כשלכל אחד יש את החיפוש שלו שהוביל אותו לשם. כל אחד הציג את עצמו וגילה לנו עולם שלם, כשכולם ביחד הגיעו עם מטרה משותפת – שינוי, התחדשות, חיבור לעצמי.

המפגש השני היה כבר שלב של עבודה עצמית. חיבור לילד הפנימי באמצעות הפעלת מוח ימין.

הטכניקה מבוססת על הפעלת היד הלא דומיננטית באמצעות כתיבה וציור כדי לעורר את פעילות האונה הימנית של המוח, זו שאחראית על יצירתיות, חשיבה מרחבית, דמיון, אינטואיציות ובתוכה גם אגורים זיכרונות וחלקם בלתי מודעים. באמצעות הפעלת היד בציור ובכתיבה מופעלים האזורים האלה במוח, ואת התוצאות ניתן לראות באופן חווייתי ומיידי. להיות יצירתי זה לתת את כל מה שיש בנו בקלות – כמו ילדים שמבטאים את הרגש באופן אותנטי ואינטואיטיבי. לאחר מדיטציה קצרה הצלחתי לצייר ביד ימין, למרות שאני שמאלית, את הילדה הקטנה שהייתי ושנמצאת בתוכי.

האונה הימנית פועלת אצל ילדים ככלי ביטוי עיקרי, אולם עם ההתבגרות אנחנו חוסמים חלק מפעילותה ופועלים יותר מתוך החלקים הלוגיים של המוח. יצירתיות היא בעצם מולדת, צריך רק לעורר אותה. כמו שאומרת גזית: "יצירה אי אפשר, וגם לא צריך ללמוד, היא חיה בתוכנו. מטרת הסדנה היא רק לאפשר למקום האותנטי והחי שנמצא בכולנו להיות ולהתבטא שוב.

כילדים, כולנו היינו מחוברים ליצירה הטבעית שבנו. ידענו בדיוק מי אנחנו, מה אנחנו רוצים ואיך עושים את זה, והכל בדרך ספונטנית וטבעית. אצל ילדים כל רגע בחיים הוא גילוי, לימוד והפתעה, הם קולטים כל מסר מהעולם שסביבם כהרפתקה נהדרת, ומייד מגיבים אליה. המעגל הזה של קליטת חוויות חיצוניות, עיבודן בתוכנו וביטוין החוצה הוא מעגל אינסופי של יצירתיות והתחדשות. הוא מחייב להוריד את הבלמים השכליים שפיתחנו כאנשים בוגרים, ולחזור להשתעשע וזה התהליך שנבנה בהדרגה בסדנה".

ההבדל בין הרצון להגשמה

המפגשים הפכו עבורי לחלק מהחיים. חלק מרגש, מחזק, חברי הקבוצה הם חלק ממני, כל אחד הצליח להסיר את המסכות ולחשוף את עצמו, לספר על המחשבות שלו, החוויות והפחדים בדרך, שנראים דומים במהותם. המפגשים היו מגוונים ומרתקים. הם מבוססים על תהליך מובנה המשלב חוויות יצירה שונות כמו ציור אינטואיטיבי, כתיבה אינטואיטיבית, מדיטציות, דמיון מודרך, קולאז' וכלים נוספים שהמכנה המשותף להם הוא חיבור למקום הרגשי.

אני לומדת איך להתמודד עם החסימות, עם מה שעוצר אותי, עם מה שמניע אותי ומה שאני רוצה להגשים ולהפוך למנטרה שתוביל אותי לפתח את היכולות והמטרות האלו. חלק מהעבודה היא אישית ונעשית בבית ובמהלך הזמן בין מפגש למפגש, ואת הכלים והעבודה הקבוצתית עושים ומקבלים במפגש עצמו.

"דרך האמן" מבוססת על שיטת 12 הצעדים, המיושמת לרוב בקבוצות תמיכה לגמילה מהתמכרויות. עקרונות השיטה תורגמו גם לתהליך ב"דרך האמן" על ידי חיבור לאהבה אנושית ולכוחות עליונים כדי לבטא יכולות גבוהות הרבה יותר של האני היצירתי, תוך מעבר במקומות של הפחדים והמכשולים שלנו וסילוקם מנתיב היצירה.

כל מפגש נפתח בבחירת קלפים מסוגים שונים. כך עוקבים המשתתפים אחר השינויים ואחר המשמעות האישית, מפרשים בעצמם, ובעזרת גזית, את משמעותם ומסרם של הקלפים בשבוע שחלף מהמפגש הקודם.

אנחנו יודעים שקל לנו לרצות לשנות דברים, לראות את עצמנו במקום שבו אנו רוצים באמת להיות, לחלום על מציאות טובה ומאושרת יותר ועל מימוש עצמי. ההבדל בין הרצון לבין ההגשמה של הדברים הוא התהליך האמיתי. בסדנה הזו אנחנו פתוחים למאוויים כמוסים, לומדים לחשוב מתוך מודעות והתבוננות על הרגלים כובלים וסביבה מוכרת לנו העלולה לגרום לנו להישאר באותו מקום.

גזית מסבירה כי תהליך החיבור לחיים של יצירתיות זורמת דורש אינטגרציה בין שני ערוצים בנו, של קלט ופלט. "תהליך הקלט, משמעו ללמוד להזין את עצמנו, להשתעשע, לערות לתוכנו גירויים מהעולם. נכון, רובנו יוצאים מדי יום מהבית, פוגשים אנשים, עושים דברים, אבל עד כמה אנחנו באמת נותנים לעצמנו לספוג מהסביבה, ליהנות מהדברים הכי קטנים, לחוות באופן מודע באמצעות כל החושים, להשתעשע בדברים לא חשובים, ממש כמו ילדים. רבים מאיתנו שכחו את ההנאות הקטנות האלה, מה שבהדרגה מצמצם את החיות, את ההנאה ואת האפשרות לממש את היצירתיות".

"רוב היוצרים החסומים נמנעים מהנאה באותה דבקות שבה הם נמנעים מיצירה", מסבירה ג'וליה קמרון בספרה, "מפני שהנאה גוררת יצירה. הנאה גורמת למרד. הנאה גורמת לנו להרגיש את כוחנו, והרגשה זו מפחידה".

סדנת "דרך האומן" בנויה מהתנסויות חוויתיות שמחברות ליצירתיות האותנטית

לעשות את החלומות

המוטו של הסדנה הוא שחרור האמן החסום בתוכנו, מתוך תחושה שבכולנו יש אמנות ויצירתיות, אנחנו רק צריכים את הזמן והמקום לבטא אותה.

בכל מפגש המשתתפים מצליחים להיפתח יותר, להכיר אחד את השני, ולפתח מעורבות אחד בחיי השני. כל אחד מרגיש מחויבות, לעצמו, לקבוצה, לתהליך. אחד הכלים שעליו אני עובדת הוא ה"מחייבה", כלומר המטרה שהגדרתי לעצמי. באחד המפגשים רשמתי את כל המטרות שלי, את כל הדברים שאני רוצה לשפר בעצמי ואז סיננתי אותם בעזרת חבריי לסדנה ויצרתי משפט, מנטרה. המחייבה היא המשפט המכיל את רחשי ליבי, המילה החיובית, ויחד עם זאת המחויבות שלי לעצמי, המהווה אבן דרך במסלול שאליו אני מתקדמת.

בנוסף לכך, אימצתי גם את כתיבת דפי הבוקר, שהם, כפי שמסבירה גזית: "תרגיל המאפשר מפגש ראשוני וחווייתי עם עצמנו, עם השאלות שבנו ובהדרגה עם הפתרונות. זהו כלי רב עוצמה המאפשר, בין השאר, להתגבר על הפרפקציוניזם ולהתחבר לזרם התודעה הראשוני.

דפי הבוקר הם שלושה דפים של כתיבה אינטואיטיבית בכתב יד. החוויה החזקה והיעילה ביותר היא כתיבה ממש עם היקיצה. זה זמן שבו אנחנו אותנטיים יותר, ופחות תיעודיים. אבל אם הבוקר עמוס ובלתי אפשרי – ניתן לעשות זאת בערב.

"החוקים היחידים בטכניקה הזו הם שאף אחד לא קורא את החומר, וגם מי שכותב אותם לא חוזר לקרוא בהם. ניתן לקרוע אותם בסוף התהליך או להצפין אותם למשך שלושה חודשים. מלבד כללים אלה – הכל אפשרי: לשאול, לענות, לכתוב טענות על היום שהולך להיות, על חלומות מהלילה, מילים בלתי קשורות, משפטים. העיקרון הוא למלא שלושה עמודים של כל מה שעולה מבפנים. ואם לא עולה, זה מה שנוכח שם ואפשר פשוט לכתוב 'אין לי מה לכתוב'. זה לא יקרה. הטכניקה הזו מאפשרת לזרם של רעיונות, מחשבות ופתרונות לצוף, היא מסדרת את היום, ולא אגזים אם אומר על סמך החוויה שלי ושל רבים אחרים – מסדרת את החיים. וולט דיסני אמר: 'אם אתה יכול לחלום את זה, אתה יכול לעשות את זה', דפי הבוקר כמו טכניקות רבות נוספות ב'דרך האמן', מציפים את החלומות והרצונות, ובהדרגה את הפחדים והחסימות, ואת הדרכים הפנימיות להסרתם".

הזכות להיות אנחנו

כל אדם על פני היקום הזה מחפש שינוי שיגרום לחיים לחייך אליו. זה מתחיל אפילו בשינוי ההרגל הקטן ביותר וממשיך עד לשינויים מהותיים כמו מקצוע ומקום העבודה, תפיסות מחשבתיות, אמונה בעצמנו ועוד. במפגש האחרון, חזרה גזית על הצורך בשינוי התפיסה.

לפיה, עלינו להביא ולהשיג לעצמנו את הדברים שאנחנו באמת רוצים. עלינו רק לעשות בהם מעט סדר. אם אנחנו יודעים את המטרה עלינו רק לצאת לדרך. צריך פשוט לדעת שזה קיים.

לחבר בתוכנו את הידיעה כי זה מגיע לנו, ולחשוב – איזו עבודה תמיד רצינו, איך אנחנו חיים בצורה הכי טובה בשבילנו, איזה בן זוג אנו רוצים – וגם לדעת שזה מגיע לנו. לפי תפיסה זו, במקום להישאר במקום ולקבל את המצב כמו שהוא או לוותר, צריך לחשוב מהי הדרך שתוביל אותנו למטרה. ועל כך עובדים המפגשים – התמודדות עם פחדים, חששות, חוסר ביטחון, הרגלים ושינויים, וכמובן – אמונה שהיקום הוא חלק מאיתנו ואנחנו יכולים לשלוט בגורלנו בעזרת האמונה בו ובכוחות המניעים את החיים.

על זה אני עובדת כל חיי, כיצד להפוך למלכה בממלכתי הקטנה – החיים שלי. כבר למדתי בחיים שלפעמים צריך שמישהו אחר יעזור לי לעשות בהם סדר, לעשות שינוי בעולם שלי, להביט פנימה ולהתחבר באהבה למהות האמיתית שבי, ולקבל את הכלים ליצור ולהרגיל את עצמי להתמודד גם עם הדברים שלא נכונים לי. אני מאמינה שגם אם הסדנה הזו היתה נמשכת שנה שלמה, עדיין היתה בי הציפייה הזו בכל פעם, להגיע, לחוות, לדעת איך להאמין. לבחור בשפע ובהגשמה ולא בוויתור ובהתרגלות.

"הצלחה היא זכותנו המולדת", אומרת גזית. "כל אחד מאיתנו בורך בשפע של כישורים ויכולות, והייעוד שלנו הוא לנצל אותם באופן המרבי תוך טיפוס בספירלת החיים. ההצלחה אינה נמדדת במדדים מדויקים והיא ייחודית עבור כל אדם. חשוב לבדוק מהי עבורכם הצלחה, מה גורם לכם לחוש סיפוק של הגשמה ומימוש, והאתגר הבא הוא פשוט להסכים להצליח להיות כל מי שנועדתם. הנכונות להגשים את היכולות והרצונות הגבוהים שלנו היא זכות גדולה שחובה עלינו לממשה".

זריחה ושמחה

אנחנו לא תמיד יודעים איך להוציא מתוכנו את הלחץ, לשים את הדברים המקובעים ואת ההרגלים שלנו בצד ולעשות את מה שתמיד חלמנו ולא העזנו. בסדנה אני לומדת להעיז, להעריך את עצמי ואת דרך החיים שלי, להבין שאני זקוקה לשינוי ושאין לי מה לחכות שזה יקרה מעצמו, לעצור לשנייה ולחשוב מה באמת טוב לי. איך להיות ילדה מאושרת וחסרת מעצורים, מלאה באנרגיות ולהגשים את רצונותיי הכמוסים. אני רק באמצע הדרך, הסדנה עדיין נמשכת וכנראה שתימשך לנצח כשאבטא ואשתמש בכלים שאני מקבלת.

זה סוג של מסע לתוך עצמי, שמזכיר לי שהמטרה חשובה, אך יש גם חשיבות לדרך. אם אאמין בה אמצא את השביל הקסום למחוזות נפלאים של אושר וסיפוק. כולנו רוצים את אותם דברים, ובעצם מה שאני מאחלת לעצמי, אני מאחלת לסובבים אותי. החלומות שלי זהים לחלומות של כולם. אם אני זורחת, אני גורמת גם לסובבים אותי לזרוח.

מתוך: מגזיןדרך האושר

לעשייתמנוי, לקבלתגיליון מתנה

• בריאות