יש לי סרטן במוח, אין זמן לבכות – יצאתי למלחמת קיום

"אני חיה לי מיום ליום": כמורה לספרות בחטיבת ביניים, אני חיה סביב שירים וסיפורים, משתמשת בדיאלוג עם לא מעט דימויים, שוזרת ומחזקת מטאפורות ומחפשת בכוח את הפואנטה שחבויה וקופצת בכל עניין יומיומי, כן, אצלי הכל בראש. לצערי היו סממנים חבויים שהסברתי או תירצתי כמו למשל: שלימדתי 400 תלמידים ולכן כואב לי הראש, אולי כי לא שתיתי מספיק, סחרחורות כי לא אכלתי בהפסקה, יד ימין חלשה כי אני שמאלית. אם נהפוך הכל ל"סיפור קצר" עם פואנטה ברורה – אני מכילה סרטן ראש.

>> אף אחד לא מכין אותך לרגע שבו אומרים לך שיש לך גידול במוח

אין זמן לבכות, אני לובשת מדים ויוצאת למלחמה, מלחמת קיום כפולה: מלחמה על עצמי ומלחמה על המשפחה שבניתי, בעל ושלושה ילדים קטנים כולנו צריכים אותי נמצאת וקיימת ויהי מה. בוחרים מהר מנתח, כשרוני ומקצוען, אין מקום לטעויות, המוח הוא לוח הבקרה והתפעול של כל הגוף, חייבים לפעול במהרה, הזמן קצוב לכולם ועבורי הזמן הוא לא ברור. לא קל לעבור ניתוח מורכב, אז בטח שלא קל להתאושש.

לא רואים מה קורה בפנים. נופר איינבינדר רהב | צילום: באדיבות המצולמת

החיים בצל הטיפולים

הגוף בטראומה והתופעות בהתאם; הליכה בעייתית, שיווי המשקל כמו באונייה, קשה להתקלח ולחפוף ראש, התפרים לוחצים, הכדורים החדשים רבים, צריך לכתוב ולתעד הכל כי אי אפשר לזכור הכל, כשכולי טובעת בכאבים. "איפה הציר שלי? להסתובב זה דבר נורא" – השגרה מוזרה, בדיקות רבות בזמנים קרובים כדי לוודא שהכאבים והצלקות מחלימים. הבעיה היא שלא רואים מה שקורה בפנים; מבחוץ אני נראית רגילה ומבפנים אני מוצפת, מחלימה, נפשית גופנית, תלויה ב-MRI כל שלושה חודשים, שישקף אם מצבי יציב או משתנה, בלי הכנה או סימנים מרמזים. מתח ולחץ פועלים לבד ולרעה, משפיעים עד שרואים שיש החרפה בתנאים.

מתוך התערוכה "טביעת אצבע" | צילום: אילן ספירא, עזר מציון

פריחת הנופר

אני מוציאה מעומק נפשי את היכולות שבי – מה מאפיין אותי וייחודי עבורי. יחד איתי יש עוד משתתפים, נשים וגברים, ביחד אנחנו מדברים, חולקים ומשתפים איך אנחנו והרצונות שלנו משתקפים בנו ומאפיינים אותנו. אז כן, יש תהליך עמוק, ולפעמים הדמעות זורמות מעצמן. אנחנו משתמשים בטכניקות חדשות וכמו בתהליך של היריון ולידה, עכשיו הכל מוכן וכולם מחייכים – יש יצירות ותוצרים. בחרתי לקרוא ליצירה שלי ל"עומקו של עניין", טביעת האצבע שלי למעשה ידועה ופשוטה, במבט של כולם אני נופר, פרח שכולם רואים. הפרח צף על המים ויש לו צבעים שונים ומגוונים, אבל לעומקו של עניין, אצלי יש הרבה דברים חבויים, דברים שעברתי, זכרונות שלא נמחקו, ידיעות שאספתי, חוויות שעברתי, כולם נמצאים מתחת לפני השטח, כמו פיסת הקרח שגרמה לטיטניק להתרסק. על פני הים או השטח לא נראה גודלו של הקרחון שהיה עמוק ועוצמתי, כך גם השורשים של פרח הנופר או הלוטוס, שורשיו עמוקים במים מתוקים, איתנים, חבוים שמחזיקים מעמד ומתקיימים לאורך הרבה שנים, ואני, "אני חיה לי מיום ליום..".

"לעומקו של עניין", היצירה של נופר איינבינדר רהב | צילום: אילן ספירא, עזר מציון

היצירה של נופר הוצגה במהלך חודש דצמבר 2024 במסגרת תערוכה בשם "טביעת אצבע" של עמותת עזר מציון, ביחד עם יצירות של 25 נשים ו-3 גברים שמתמודדים עם מחלת הסרטן