חתונה ממבט ראשון: החופה שהתחילה ברגל שמאל. האם משה ומאי ישרדו?
הפאדיחה עם שיר החופה, האימא הפולניה של משה ובאופן כללי השם משה - ההפקה בטוחה שמדובר בנפשות תאומות סיאמיות, אבל יכול להיות שמאי בכלל הייתה צריכה ללכת ל"אהבה חדשה"?
אז קיבלנו עוד פרק של חתונמי לווריד, יממה אחרי הפרק הראשון, מה שקצת מצליח להשכיח מהזיכרון את צירופי המילים: מידה 44, עודף משקל, מודל יופי, או מי אתם קשת שתקבעו איזה מידה היא נורמלית לאישה.
>> הצ'ורוס, המזרן וארון הבגדים: חתונמי עונה 5, התחלנו
הפרק השני נפתח בסערת סדינים בבוקר שאחרי. בדרך כלל בהתחלה הזוגות ישנים ככה שהבחורה במיטה והגבר מקופל על הספה, אבל על בן השטויות האלה לא עובדות – ולא רק כי הוא חייב לנצל את ההזדמנות לישון במיטת קינג סייז בסוויטה ביפו במקום על ארון בגדים בכרם התימנים. הוא כבר בלי חולצה, למרות הרצון העז לכבות את המזגן המקפיא. "מזל ששנינו תנורים", מעין אומרת, ואני באמת מאמין לה שהכימיה ביניהם ניצחה את הקור של המזגן. שנים שלא ראיתי גבר שנמשך ככה לבחורה כמו שבן נמשך למעין. נראה שכל משפט שהיא תגיד יהפוך איכשהו לפלירטוט ע"ש מומו מאקסימו לימון מצידו. "בן, נראה לי צריך לחמם עוד את הפתיתים במיקרו". בן: "את רוצה שהם יהיו חמים כמוני?". וקאט לזוג הבא.
משה ומאי
הכירו מאי, או בכינויה, מאי מועד ב'. לפי יעל, מאי ניסתה להתקבל לחתונמי כבר בשנה שעברה, אבל רק השנה היא צלחה את מבחן ההתאמה. מאי מתנהגת קצת כמו אבא בן 56 שבז לטיקטוק, ואז בגיל 56 וחודש רואים אותו עם מקל סלפי ורינג לייט, מצלם סרטון לטיקטוק בכיכובו. היא שונאת לבוא לחתונות, בא לה להקיא מהטקס, אבל מצד שני היא בוכה כל פעם מחדש מהתרגשות. מצד שלישי היא מנסה להתקבל בפעם השנייה לתוכנית היכרויות בה הדייט הראשון נערך מתחת לחופה. אז מאי היא אחות בשיבא, מה שמסביר למה היא קיבלה את ההשראה לחיים מהאנטומיה של גריי. העבודה היא החיים שלה, היא טובה עם האנשים שהיא מטפלת בהם, היא רגישה ובוכה מכל דבר. כן, מכל דבר, גם מפלוצים של פציינטים.
הגענו למשה, עורך דין פלילי עם המון אידיאולוגיה שהיא לא כסף, אלא רק להגן על חלשים. מרוב שהוא מגן על חלשים הוא גם צמחוני, אבל כזה שעדיין אוכל דגים. אבל האמת שמשה נראה בחור מתוק, מסוג הבחורים שאתקשר אליהם שיכור בארבע בבוקר כשאני תקוע בערבה, והוא יבוא לאסוף אותי אפילו שהוא באמצע דייט.
הפסיכולוגים מרימים לעצמם על כך שהצילו למצוא כזאת התאמה פסיכולוגית מטורפת, ולטענתם מדובר בלא פחות מנפשות שהן תאומות סיאמיות. נו, איך לא? אחרי הכל שניהם רגישים, שניהם אוהבים ספורט ובעלי חיים, שניהם אוכלים בסכין ומזלג ואפילו לשניהם יש דרכון ישראלי. מאי אפילו בעצמה טבעונית, סליחה "צבעונית". שזה אומר שהיא לא אוכלת בשר, לא דגים, לא חלב ולא ביצים אבל קשה לה עם הגדרות וכשהיא רוצה לאפשר לעצמה היא מאפשרת לעצמה. אוקיי.
יעל מגיעה לדירה של משה ומנסה להזריק לו תקווה לתוך העורקים בין הקירות הריקים ("זה מאוד גדול אבל נורא ריק, זה הכל מוכן לזוגיות"). היא ממש מחפשת על מה לפרגן לו ובסוף, בלית ברירה, מפרגנת לו על הכורסה בגוון מלפפון חמוץ, שהיא בערך הרהיט היחיד שיש לו בבית ובכלל הייתה שייכת לסבתא של הסבתא שגרה בדירה הזאת פעם. "זה בשביל שיהיה פה זוג", משכנעת יעל את עצמה, "מי שיושב פה זה מישהו שמרגיש נורא טוב אחד עם השני". יעל שואלת את משה אם הוא כבר ישב על הכורסה עם מישהי, ומשה המבולבל שכנראה פשוט נתקע עם הכורסה הזאת בירושה מבעלת הדירה, לא מבין מה היא רוצה מחייו. יעל לא משחררת. "זאת ספת אוקסיטוצין", היא אומרת, למרות שזאת לא באמת ספה ולמרות שמשה לא יודע מה זה אוקסיטוצין. אחרי זה היא כמעט שולפת מצגת POWER POINT עם סטטיסטיקות על כך שגברים ש"פורחים" בגיל מאוחר יותר מתגרשים פחות – שזה שם קוד ל"גבר אתה כבר קרוב לגיל 40, תתחיל להתאפס על עצמך וחלאס לצאת לברים באלנבי בשביל להכיר בחורות".
החברים של מאי מהמרים איך יקראו לשידוך שלה. אחד מהם שואל אותה "יש לך שם שהוא TURN OFF?", ומאי עונה "שמות ישנים כאלה… תאר לך אומרים 'תכירי את משה', אני מחווירה". אהבתי את הקטע הזה, אבל מיד התחלתי לשנוא אותו, כי מה הסיכוי שההפקה לא ביימה את זה?
מאי נכנסת לסטודיו לשמלות כלה, נראה שקשה לה לבחור שמלה וזה מעלה לה זיכרונות לא טובים מהעבר. נראה שבעונה הזאת לבחור שמלה זאת בחירה מנטלית קשה, הרבה יותר מלמצוא התאמה. אנחנו מגיעים אל יום החתונה וכמובן להחלפת המתנות בין בני הזוג. מאי הביאה למשה מתנה, משחק קופסה שגם ילד בן שבע היה חוטף ממנה דיכאון, בשם "טיפול נמרץ". משה מצידו הביא לה צמיד שכתוב עליו Butterflies are forever, שמוקדש לעומר שמש ז"ל שנהרגה בתאונת דרכים בנפאל. הצמיד נועד למסירה בכל פעם שאדם עושה מעשה טוב עבור מישהו אחר, ועכשיו משה נשאר עם הצמיד האחרון שלו בחבילה ואותו הוא החליט לתת למאי. מאי מאוד מתרגשת מהמתנה של משה, ואומרת שזאת מתנה מושלמת ומבטיחה להיכנס איתו לחופה. מעניין אם היא תקיים את ההבטחה שלה כשהיא תגלה בחופה שלמשה קוראים משה.
מאי מתנהגת קצת כמו אבא בן 56 שבז לטיקטוק, ואז בגיל 56 וחודש רואים אותו עם מקל סלפי ורינג לייט, מצלם סרטון לטיקטוק בכיכובו
רגע החופה מגיע, לא לפני שאימא של משה מאחלת לו שלא יביאו לו "מישהי שהיא קניידלעך מיידלעך". משה כבר עומד שם מרוגש ומאי מאחורי הקלעים לחוצה. היא צריכה לצעוד בכל רגע אל עבר משה, אבל יש פאדיחה. שיר החופה שמתנגן הוא לא השיר שהיא בחרה, היא נלחצת עוד יותר וכנראה מקללת בלב את ההפקה של קשת, ומקווה שמי שאחראי על הטעות הזאת יפוטר. ואולי ברגע הזה היא בכלל מתעצבנת על עצמה שלא הלכה לתוכנית "אהבה חדשה". לבסוף התקלה מסודרת והיא צועדת לעבר החופה בצהלולים ונותנת חיבוק למשה. זהו גם הרגע שהיא מגלה שקוראים לו משה, והיא לא נהיית חיוורת בכלל. אולי משה אפילו מוצא חן בעיניה. את ירח הדבש שלהם הם יעשו בצרפת, מעניין אם הצמיד עדיין יישאר שם על היד של מאי.
מעין ובן
חוזרים אל מעין ובן, שגורמים לי להרגיש שעד עכשיו בחיים שלי הייתי א-מיני, כי בחיים לא הייתה לי משיכה למישהי כמו שיש ביניהם. הם הולכים לסדנת קרמיקה, מה שנשמע כמו אטרקציה עם אווירה מינית של פקידי שומה בגדול. אבל לא, תסמכו על מעין ובן שיהפכו את הסיטואציה ללוהטת כאילו מדובר בדייט של פמלה אנדרסון ובראד פיט. הבחורה שמדריכה אותם איך לבצע את המלאכה רק מפריעה להם, והחלום של מעין ובן באותו הרגע זה לנעול אותה בחוץ בשביל שיהיה להם זמן לבד. לבסוף זה קורה, על הראש של כולם, של המדריכה, של הצלם של התאורן וגם של הנער מים – הם מתנשקים ליד הכיור, נשיקה של פעם, נשיקה עם אנרגיה שמסוגלת להטעין את האייפון למאה אחוז. מהיום אני לוקח את כל הדייטים שלי לסדנת קרמיקה, בזבזתי חיים שלמים בלצאת לברים ומסעדות.
אחרי הסדנה מעין מתוודה בפני בן: "בסוף מה שמושך אותי בגברים זה הבבוניות שלהם". זאת פעם ראשונה שאני שומע את המילה "בבון" בתור מחמאה. אני תמיד חשבתי שבבון זה גבר אסרטיבי שיש לו אורות ניאון כחולים מתחת לאוטו, אוסף כובעי מצחיה של נייקי ונרגילה. מעין דואגת מהר לאזן את זה ואומרת לבן שלהיות רק בבון זה לא מספיק וצריך גם מעבר לזה, ושבן הוא בעצם מעבר לבבון. תודו שיש פה רגע מתוק.
אם קיבלנו סצנה עם כל כך הרבה תשוקה בסדנת קרמיקה, אז מה יקרה בירח הדבש במלדיביים? מה שבטוח זה שהמספר 44 לא מעניין אף אחד. בעיקר לא את בן.
>> דרור קונטנטו: "אני רוצה שבעונה הבאה לפחות מחצית מהבנות יהיו במידה של מעין"