חיוך של דולפין, חיוך של ילד

הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter

את סופי דוניו אני מראיין על רפסודת עץ עגולה באילת, שמתנדנדת בקצב אחיד כאילו הייתה עריסה של תינוק. אני שואף אל קרבי את האוויר החם ופולט אותו החוצה באנחה ארוכה. בדיוק באותו הרגע אני שומע קול נשיפה ואחריו פכפוך מים, ולידי מופיעות פניו המחייכות של דולפין.

סופי מלטפת את הדולפין, והוא מצייץ בהנאה. מיום הקמתו של "ריף הדולפינים", לפני כמעט עשרים שנה, היא עובדת בו כמאמנת ומטפלת של דולפינים. לפני 18 שנים היא גם הקימה את "חוויה תומכת בעזרת דולפינים", תוכנית ששייכת לתחום הזואותרפיה – טיפול בעזרת בעלי חיים. סופי נחשבת לאחת המייסדות והמובילות בתחום הזה בעולם.

תהיתי מה יש בנו, בני האדם, שגורם לדולפינים לרצות להתקרב אלינו, ומה יש בדולפין שמעניק לו בעינינו סגולות מרפאות.

"הדולפין חי בסביבה מימית, שבשבילנו, כבני אדם, היא ממד אחר, אבל מוכר", אומרת סופי. "כולנו התפתחנו במשך תשעת החודשים הראשונים של חיינו כשאנחנו עטופים במים, ועבור רוב בני האדם הסביבה המימית היא סביבה נעימה ותומכת. אנחנו נעים בה בחופשיות, ללא תחושה של מגבלה פיזית, אם יש כזו, וזה גם הבסיס שעליו התפתחו שיטות טיפול במים כמו הידרותרפיה, ואטסו (שיאצו במים) ודומיהן. אבל בעבודה כאן אנחנו מוסיפים לזה את הסביבה הטבעית. שמים, ים, שמש, ציפורים, רוח, נוף. כבר בהתקרבות הזאת לטבע יש משהו מרפא.



"ואז אנחנו פוגשים את הדולפין, עם החיוך התמידי והמבט הקורן שכאילו קורא לנו. עם התנועה ההרמונית שלו במים, עם היכולות הפיזיות המופלאות, שכמעט כל אדם מתרגש כשהוא רואה אותן. ואז אנחנו נוגעים בגופו הנעים והחלק. מגע הוא צורך שלרוב לא מסופק בחברה האנושית, והדולפינים נהנים ממנו ומעניקים אותו בשפע, גם בינם לבין עצמם וגם לבני האדם.

הדולפין גם משמיע צלילים מרגיעים. ועל כל זה תוסיף את הדבר המשמעותי ביותר בעיניי – זו חיית בר גדולה, חזקה ומרשימה, שבוחרת להיות איתנו, ולא חיה מאולפת, שמתקרבת בשביל מזון או פרס. העובדה הזאת יוצרת תחושה חזקה של ערך עצמי: 'הוא בחר אותי, הוא רוצה להיות דווקא איתי, הוא אוהב אותי'. בגדול זו חוויה של אהבה, קשר ותמיכה, וזה הבסיס לתהליך התרפויטי".

איך עלה במוחך הרעיון?
"כשהתחלתי לעבוד כאן כמדריכת צלילה לקחתי אנשים רגילים לשחות או לצלול עם הדולפינים, וראיתי את התגובות שלהם – את השמחה, את החיוך, לפעמים את הבכי. ראיתי איך זה נוגע בכל אחד ואחת, וחשבתי: אני רוצה לתת את החוויה הזאת למי שצריך אותה קצת יותר".

איך מתרחש התהליך הטיפולי?
"יש המון ספונטניות בתהליך הזה – הוא משתנה בהתאם למצבו של הילד ולפי רצונם של הדולפינים, אבל בגדול התוכנית מחולקת לשניים. בחלק הראשון המאמן יושב עם הילד על הרפסודה, וכשבא דולפין, משחקים איתו ולומדים איך לתקשר איתו בעזרת סימנים מוסכמים. חשוב לציין שגם להבנה שלדולפין יש זכות לבחור אם להיות או לא להיות איתנו, ושהוא יכול לעזוב מתי שמתחשק לו, יש משמעות טיפולית חשובה.

"בחלק השני של הטיפול אנחנו פוגשים את הדולפינים במים תוך כדי שחייה. בתוך הסביבה התומכת הזאת מתחיל מגע. הרבה ילדים אוטיסטים, למשל, נרתעים ממגע, אבל במים הם יוצרים מגע איתנו ועם הדולפינים, וזה פותח את הצד הרגשי שלהם. הטיפול המשולב הזה עושה עבודה על ספקטרום נרחב של יכולות, ובמקביל ממלא את הצד הרגשי באהבה מתוך מקום של נתינה וכבוד הדדי".



מה באמת גורם לדולפין להתקרב דווקא לאנשים במצוקה או עם מוגבלויות?
"הקשר בין בני אדם לדולפינים הוזכר כבר בימי יוון העתיקה. יש סיפורים על דולפינים שהגנו על מלחים שספינתם נטרפה בלב ים, או על דולפינים שגררו אל החוף שחיינים מותשים שנסחפו. אני לא יכולה לומר באופן מדעי שהדולפין יודע לזהות הזדקקות לעזרה, אבל אני כן יכולה לומר שכשאני נמצאת בתקופה קשה, אני מרגישה שהם מזהים את זה ומרעיפים עליי תשומת לב מיוחדת.

"ועוד דבר מעניין: איבר חישה משמעותי מאוד אצל הדולפין הוא הסונאר, שבזכותו הוא קולט את העולם אחרת מאיתנו. אפשר לומר שהדולפין רואה אותנו 'מבפנים'. הוא מסוגל לראות את השלד שלנו, הוא יכול לדעת אם אנחנו בהיריון או אם יש לנו פלטינות בגוף, וכמובן להבחין במוגבלויות פיזיות או בשונות. בשל היותו חיה חברתית וסקרנית הוא גם מתעניין בזה.

"אני חייבת לסייג את זה ולומר שלא כל דולפין יבוא אליי כשאני עם ילד במים, וגם לא בכל יום. זה כמובן תלוי במצב הרוח של הדולפין, ברצון ובאופי שלו".

יונתן ניר – צלם מסעות, עיתונאי ויוצר דוקומנטרי niryonatan@gmail.com

הכתבה התפרסמה במגזין מסע אחר, אוקטובר 2009

מתוך: מגזין מסע אחר

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם