זעם אמנותי

תרפיה באמנות מגייסת צבעים וחמר כדי לטפל בגברים אלימים ובקורבנות שלהם. איך זה עובד? הכל על השיטה בכתבה שלפניכם

88 שיתופים | 132 צפיות

"ילדים ומבוגרים אלימים מרגישים באופן בלתי מודע חסרי כוח בהתמודדות מול העולם, ולכן הם משתמשים בכוח פיזי כלפי הסביבה. בעזרת טיפול באמנות הם יכולים להתחבר למקומות חדשים של כוח ויכולת", אומרת ד"ר בלה נוביצקי, אמנית, מרצה לתרפיה באמנות ומייסדת מכללת "ביטוי" לאמנות, לעיצוב ולהכשרת מטפלים באמנות הממוקמת ביפו.

תרפיה באמנות קיימת כבר כמה עשרות שנים, לצד סוגי טיפולים אחרים באמצעות אמנות (דרמה תרפיה, טיפול בתנועה ועוד). היא מבוססת על שימוש בכלים לא ורבליים (במקרה זה ציור, כיור ורישום) כדי להגיע אל התת מודע ולהתחיל בתהליך הריפוי. ד"ר נוביצקי ותלמידותיה במכללה מטפלות בעזרת תרפיה באמנות בקורבנות אלימות משני הצדדים. לתפיסתן, גם המכה וגם המוכה הם קורבנות של אלימות.

הפעלת כוח פיזי כהתמודדות עם תחושת כשלון

ד"ר נוביצקי עבדה במשך שנים במוסדות שונים עם נוער עבריין ואלים. שוב ושוב הייתה עדה לתהליך ריפוי, שבו בני הנוער שנטו להרוס את יצירותיהם למדו לאהוב אותן וכך לאהוב ולקבל גם את עצמם. על הגברים האלימים היא אומרת: "בהתחלה הם הורסים את העבודות כמו שהם הורסים את הנשים שאתם. זהו סוג של הרס עצמי שמופנה כלפי הסביבה. אלה אנשים שחווים את עצמם בצורה לא מודעת ככישלון, והדרך היחידה שלהם להתמודד עם תחושת הכישלון היא הפעלת כוח פיזי.

"במהלך הטיפול, היצירה שלהם מאפשרת להם לעבד את הנושא ולתת מרחב גמיש יותר למושגים של הצלחה וכישלון. כשתפיסת המושגים האלה רחבה יותר, הדימוי העצמי עולה. כשהם מרגישים טוב יותר עם עצמם, הם מרגישים טוב יותר עם הסביבה, וכשהם מתייחסים בכבוד רב יותר לסביבה, יש להם יותר כבוד לעצמם".

תופעה אחרת שד"ר נוביצקי הבחינה בה בתהליך הריפוי נוגעת למגוון הטכניקות ואמצעי הביטוי שעומד לרשותם: "בחדר הטיפולים יש להם מגוון צבעים וטכניקות לבחור מהם. הם מתחילים לראות גם יותר אפשרויות בחיים והודות לכך הופכים להיות פחות נוקשים". חומרי היצירה שבחדר מאפשרים לתוקפנות שלהם להתבטא באמצעים אלטרנטיביים, וכך אין להם צורך לבטא את האלימות בחוץ. הזעם מופנה כלפי הנייר והחמר שיכולים לשאת את התוקפנות בלי להיפגע, והמטפלת מכילה את התהליך ונותנת לו משמעות".


תרפיה באמנות. האלימות נובעת מדימוי עצמי נמוך. אילוסטרציה: Shutterstock

מבוגרים לא מאובחנים

מתברר כי רבים מהנוטים לאלימות ולתוקפנות לוקים בהפרעות קשב וריכוז ובהיפראקטיביות, שלא אובחנו מעולם. לאורך ילדותם זכו אנשים אלה למשובים שליליים על התנהגותם, נחשבו ל"ילדים הרעים של הכיתה" ולתלמידים הלא מוצלחים. דימוי עצמי נמוך הוביל אותם לחוויות של תסכול, ומכאן הדרך לאלימות הייתה קצרה.

"הטיפול באמנות מאפשר לאנשים שמתקשים להביע באופן מילולי את רגשותיהם לעשות זאת בדרך אחרת", אומרת ד"ר נוביצקי. "בעזרת הנחיה של המטפל, המטופל יכול להבין את רגשותיו". הטיפול באמנות מלמד גם את מיומנות ההתארגנות כחלק מתהליך היצירה. "הטיפול הוא חוויה מתקנת", היא מבהירה. "המטופלים לומדים להתארגן בסביבה מוגנת בין גירויים שונים, בלי שירגישו מותקפים על ידם וירצו להתקיף בחזרה".

ד"ר נוביצקי, שעבדה עם "גברים צעירים, אלימים, שהרסו מוסדות שלמים", מספרת על תהליכים שבהם למדו צעירים אלימים לאהוב את עצמם ולהפסיק את מעגל האלימות. אחד מהם היה בחור "שלא נשמע לאף אחד". אותו בחור השקיע המון זמן בציור הדיוקן העצמי שלו, ולאחר שצייר בדיוקנו שיניים חדות ואוזניים מחודדות, בדומה לדימויים של שדונים, שוחחו על כך הוא וד"ר נוביצקי. "דיברנו על המקום הרגיש שלו הזקוק להגנה ולהתגוננות. דברים אלה לא היו עולים בטיפול דיבורי עם עובדים סוציאליים או עם פסיכולוגים".