"כששמעתי על הרצח שלו בפיגוע ביפו הזמן נעצר, המוח התרוקן והתמלאתי בושה גדולה"

כמעט שבוע אחרי הפיגוע המזעזע שהתרחש ביפו, כאשר שני מחבלים חמושים פתחו באש וירו ללא הרף בעוברות ועוברי אורח תמימים ברכבת הקלה, בשדרות ירושלים וברחובות הסובבים, הותר לפרסום שמו של הנרצח השביעי בפיגוע – ויקטור שמשון גרין, דר רחוב בן 33 שהגיע ארצה מאיטליה והחיים לא האירו לו פנים.

>> "חייכתי כי רציתי שאם אימא שלי תמצא את הגופה שלי, היא תראה אותי מחייכת"

דרכיו של ויקטור הצטלבו בחסות הגורל עם דרכיה של אביה מעלם, תושבת תל אביב שמצאה במקרה ברחוב את כרטיס קופת החולים שלו כשלושה שבועות לפני מותו. את הפוסט הבא היא כתבה בפייסבוק בעקבות הידיעה על מותו בפיגוע. ביקשנו ממנה לפרסם כאן את הטקסט החזק והחשוב שכתבה, בשביל שנוכל כולנו לתייק אותו בפינה קטנה בלב ולקחת איתנו את המסר שלה. הנה הוא בשלמותו:

"7.9.20204 מצאתי כרטיס קופת חולים בפלורנטין, העלתי פוסט בקבוצות תל אביביות ואף אחד לא פנה. חיפוש בפייסבוק הביא אותי לויקטור גרין ושלחתי לו הודעה.

19.9.2024 הוא כתב לי בחזרה ובאותו הערב נפגשנו בתל אביב.

עד הפגישה התכתבנו וזו הייתה השיחה (המקורית באנגלית):

ויקטור: 'אני כבר אמן קעקועים, אבל אם לא אתקן את חיי קודם אני לא אעבוד בשום סטודיו'.
אביה: 'מה אתה מרגיש שהדבר הראשון שאתה צריך לתקן?'.
ויקטור: 'אני חייב למצוא עבודה אך אני אפילפטי וזה מקשה עלי מאוד כי הוא לוקח תרופות ואין לי רשיון נהיגה'.
אביה: 'האם המדינה עוזרת לך?'.
ויקטור: 'המדינה נתנה לי מקום לישון בו ואני אסיר תודה על כך אך לא מצליחה לעזור לי עם עבודה'.
אביה: 'אין לי כרגע צורך בעובדים'.
ויקטור: 'בינתיים אני ממשיך לחפש אולי יהיה לי מזל. לפחות אני לא מבזבז את הזמן בלעשות כלום. כבר זרקתי חצי מחיי ברחובות ובכלא, אני לא אוהב לבזבז את חיי גם אם אין לי כרגע מה לעשות. הייתי 7 שנים בכלא ובשאר הזמן גרתי ברחובות עם הומלסים וסמים. העבר שלי הרס אותי, אבל אני אעשה הכל כדי שיהיו לי חיים טובים יותר. גם אם זה לשטוף כלים. אני אדם נקי ואני לא נרקומן או אלכוהוליסט. מידי פעם מעשן מריחואנה שעוזרת לאפילפסיה שלי אבל אמור להיות לי רשיון לזה רק שבמדינה הכל עובד מאוד לאט. אני פה בישראל כבר שנתיים, ובעיקר חוויתי גניבה של הציוד הבסיסי שהיה לי אם זה סט לקעקועים או ציוד בסיסי לעבודה כ-DJ. בינתיים אני רק הולך לזימונים שמזמינים אותי ומביא מסמכים ולכן הצלת אותי עם הכרטיס. לא היה לי כסף לכרטיס חדש. תתארי לך להיות יותר מ-7 שנים בכלא באיטליה בזמן שאביך נפטר ונקבר בישראל. לא זכיתי להפרד ממנו אפילו. בשנייה שיכלתי להתאפס על עצמי באתי לבקר את המצבה שלו בבאר שבע'.

כששמעתי על הרצח שלו בפיגוע ביפו, הזמן שלי נעצר, המוח התרוקן, והתמלאתי בעיקר בושה גדולה. לא הייתי צריכה לבדוק תמונה, פשוט ידעתי שזה הוא

 

לפגישה שלנו בתל אביב הוא הגיע עם ציפייה לחברה. שאלתי אותו אם הוא מעוניין בכסף או אוכל. הוא סירב ורק ביקש להצטרף אלינו. לצערי – סירבתי. הייתי באמצע פגישה וזה הרגיש לי לא מתאים. אני מתחרטת על זה מאוד.
תלמדו מזה. בבקשה.

בהמשך השיחה שלי עם ויקטור בימים שלאחר מכן הוא חלק איתי על התחביבים שלו. ויקטור אהב לצייר, לקעקע, מוזיקה והיה לו חלום להתמקצע בגלישת גלים. הדהים אותי שהוא לא הפסיק לחלום. ב-21.9 שיתף אותי בהתלהבות שמצא לקוח ראשון בסכום סמלי שמסכים שהוא יקעקע אותו. ב-22.9 אני אמרתי לו שאני מצטערת אבל הזמן שלי מוגבל ולכן לא יכולה לתת לו יחס.

כששמעתי על הרצח שלו בפיגוע ביפו, הזמן שלי נעצר, המוח התרוקן, והתמלאתי בעיקר בושה גדולה. לא הייתי צריכה לבדוק תמונה, פשוט ידעתי שזה הוא. 'נראה לאחרונה ביום ג׳ 18:38'.

אני כותבת את הפוסט להנצחתו של ויקטור, כי מגיע לו להיות יותר מרק מספר, וגם לנו שנסתכל על הויקטורים סביבנו. אני אעשה דברים לזכרו ואשתדל לספר את סיפורו גם אם לא נעים לי".

אביה חתמה את הפוסט עם שיר מתוך סט שירים ששלח לה ויקטור עם ברכות אדיבות ומתוקות במהלך ההתכתבויות שלהם, וציינה: "הוא התלהב ממש מהמנות חמות שהיו מחלקים וזה כנראה הדבר הראשון שאני אעשה – איסוף כסף לקניית מנות חמות לדרי רחוב". תוך פחות מיממה מאז שכתבה אביה את הפוסט היא פתחה תיבת פייבוקס לתרומות עבור קניית מנות חמות לדרי רחוב לזכרו של ויקטור שמשון גרין ז"ל. כאן ניתן לתרום.