העולם על פי גוג-אל
על סוד ההצלחה של גוגל לפי הקבלה וקירוב בין אנשים בעזרת הייטק
אי שם במעבה יערות העד הסינתטיים של עמק הסיליקון, שוכנת לה ממלכה קסומה ומכושפת בשם גוגל-פלקס. מעטים בלבד הצליחו לחדור את חומות הסוד העוטפות את הממלכה, אך האגדה מספרת כי מדובר בגן עדן מודרני, שבהחלט יכול להתחרות עם האורגינל.
חדר כושר משוכלל, מסעדות גורמה, שתי בריכות שחייה, מספרה, חדרי מסאז'ים, אולמות עם משחקי וידיאו, חדרי מנוחה מעוצבים ומאובזרים במיטות ענק אישיות, חדרי ביליארד, בר, פנסתרן שמנעים את זמנם של העובדים וטיולי סקי אחת לשנה – כל אלה הם רק חלק קטן מן השירותים המוצעים לנתיני הממלכה. אבל זה לא הכול. הגוגלונים הקטנים זוכים לבלות את זמנם במעונות יום איכותיים, ולטיפול מסור של מיטב גננות העמק.
המרפאה המקומית תביא מזור לכל בעיה, והמכבסה הצמודה דואגת שהבגדים ידיפו ריחות בושם רענן ויהיו תמיד נקיים ומגוהצים. חזון אחרית הימים? כמעט. בדומה לאותו מלון קליפורניה מהשיר המפורסם של "האיגלס", אתה יכול להישאר כמה שתרצה, אבל אתה אף פעם לא יכול לעזוב…
גוגל-פלקס, למי שלא יודע, היא מקום מושבה של חברת הענק האמריקאית גוגל, שנודעה בעיקר בזכות מנוע החיפוש האפקטיבי שלה, אך גם בזכות מגוון עצום של שירותים אינטרנטיים שפיתחה עם השנים. גוגל היא ללא ספק דוגמה ומופת להצלחה עסקית, היהלום הנוצץ בכתרה של תעשיית ההיי טק המודרנית. לא פלא, אם כן, שכאשר החלטנו לברר מה בדיוק מתרחש בפסגת הטכנולוגיה האנושית, בחרנו לצאת למסע קצר דווקא בעקבות סוד הקסם הגוגלי. כפי שמיד תגלו, החיפוש הניב כמה ממצאים מסקרנים למדי.
תיבת הרצונות
מהו סוד ההצלחה שמאחורי גוגל? דף לבן, שבמרכזו מהבהבת תיבה קטנה. אך אין זו סתם תיבה כמובן. מאחורי החזות התמימה למראה מסתתר לו שער לעולם אחר, הזמנה פתוחה לתוך מרחביו הבלתי מוגבלים של היקום הווירטואלי. תיבה זו משקפת את התיבה הפנימית בלבו של האדם, תיבת הרצונות הבלתי מסופקים, שקוראת ומהבהבת ללא הפסקה בדרישה למילויים חדשים.
לכן גוגל כל כך מצליחה. הרגשה של ריקנות, ייאוש ואובדן דרך מלווים את החיים בתקופה המודרנית, ומנוע החיפוש של גוגל משתדל לספק לכך את התשובה המושלמת. אתם שואלים והאורקל הגוגלי משיב. מיד. בכל עניין, בכל נושא ובכל תחום שתבחרו. רק תמלאו את התיבה, ועוד לפני שתספיקו לומר WebAccelerator התשובה כבר מונחת בידיכם. מאות אלפי בקשות, דרישות ושאלות מכל רחבי העולם זורמות מדי רגע אל התיבה הריקה, וממשיכות דרך מספר עצום של שרתים אל לב לבו של המטה הכללי במאונטן ויו קליפורניה.
הוסיפו לכל זה את כל הצעצועים הקטנים שגוגל מחלקת לציבור הגולשים כמו: גוגל פיקס, גוגל earth, גוגל טוק, גוגל דוקס, גוגל וידיאו, ג'ימייל (Gmail), ולאחרונה גם "ליוולי" – גרסה נוסח גוגל לעולם הווירטואלי החלופי של second life, והרי לכם גוגליזציה אמיתית במיטבה.
התמנון של גוגל שולח זרועות ענק לכל רחבי תבל, שואב לפיו את כל משאלות לבם הכמוסות של בני האדם, ועל הדרך אוסף גם כמה פרטים אישיים "זניחים" על כל אחד מהם, כמו כתובות אי מייל, מסמכים ופרטים אישיים ועוד. כל קליק וקליק שלנו נרשם ומתועד היטב בספר הזיכרונות של גוגל תחת הכותרת המכובדת "חופש המידע", ומתורגם לבסוף לחופן דולרים ירקרקים, כי בעולם הווירטואלי של היום ידע שווה כסף. הרבה מאוד כסף (25 מיליארד בשנה, ליתר דיוק).
האנשים שמאחורי המכונה
ודאי שאלתם את עצמכם כיצד מתחזקים מערכת ענקית שכזאת? הרי כדי להבטיח את הצלחתה, מצדה השני של המערכת חייב לשבת אדם שידאג ללא הרף לכך שחלילה לא יישאר אפילו איכר אחד בכפר הדייגים צ'אן-גוגלין בסין שלא יתעדכן במצב מחירי האורז…
אז מה עושים? איך מביאים אלפי אנשי היי טק לעבוד מסביב לשעון כדי לשרת את המפלץ הרב-זרועי? איך משכנעים אדם מן היישוב, משכיל ומיושב בדעתו למסור את חייו בשביל מקום העבודה שלו?
המתכון פשוט, אבל אפקטיבי. הקף אותם בכל טוב, רפד את חייהם בצמר גפן מתקתק, בשעשועים ובפינוקים עד בלי די. וכמובן, אל תשכח לכסות את עיניהם בבדים יקרים של משי וארגמן. העיקר שלא ישימו לב (מישהו אמר כלוב של זהב?).
ממש לאחרונה פרסם מגזין העסקים האמריקאי "פורצ'ן" את רשימת "100 החברות שהכי טוב לעבוד בהן". הדירוג התבסס על סקרים מקיפים שמילאו יותר מ-100 אלף עובדים ב-445 חברות! נחשו מה… גוגל ניצבה בגאון בראש ברשימה. ובאמת, עם כל כך הרבה "פורצ'ן" במקום העבודה, מי באמת צריך ללכת הביתה?
אבל עם כל הכבוד להישגיה המרשימים, גוגל היא רק דוגמא אחת מיני רבות (ודוגמא מוצלחת מאוד, יש לציין, משום שהיא לפחות מפצה על החירות האבודה של אנשיה בתנאי עבודה חלומיים), לסימפטום של תופעה גדולה בהרבה, שנוגעת לכל אחד מאתנו.
בעקבות הזמן האבוד
על מה אני מדבר? לפני שנים רבות היה כאן מושג נשכח בשם "שעות הפנאי". זוכרים? כל אחד ידע שחלק מהיום הוא נמצא בעבודה ובחלק השני הוא נמצא בבית, משחק עם הילדים, מכסח את הדשא, צופה בטלוויזיה ונרדם על הספה. מובן שכולנו נשבינו בקסמו של חזון הקדמה הטכנולוגית, שהבטיח לנו עתיד מתוק, מלא חיי משפחה מושלמים, שקיעות שמש זהובות ורובוטים חייכניים שמעסים לנו את הגב.
אני עדיין זוכר איך סבא שלי, עליו השלום, סיפר לי בהתלהבות על חלום החופש שלו ושל חבריו: "היינו בטוחים שממש בקרוב נתפתח למצב שבו מכונות יעשו בשבילנו את העבודה. במקום שמונה שעות נעבוד ארבע, במקום לצאת לעבודה נעשה הכול מהבית…". אך אפילו הוא עוד הספיק להודות שהולכנו שולל. במקום שהמכונות יעבדו בשבילנו, אנחנו עובדים בשבילן. הפרחים, השקיעות והדשאים נדרסו תחת גלגלי הרכבת השועטים של החיים המודרניים, והשאירו לנו רק את החלק של השינה על הספה. הפכנו לעבדים של השעון.
אז מה קרה לשעות הפנאי שלנו? להיכן נעלם הזמן האבוד? מי גנב לנו את החופש?
את כל השאלות הללו נוכל להריץ אין ספור פעמים במנוע החיפוש של גוגל, אך סביר להניח שלא נקבל עליהם תשובה מספקת. לארי פייג' וסרגיי ברין, אבותיו הרוחניים, מצאו פטנט גאוני להפוך את הריקנות המודרנית לאימפריה כלכלית חסרת תקדים. אבל מאחורי ההצלחה האדירה, מאחורי בקבוקי השמפניה והקוויאר, מסתתר לו גם משל מודרני קטן על עבדות שהתחפשה לחופש. אולי זה לא מקרי ששני הגיבורים הראשיים במשל הזה נפגשים בעצם על במה מרכזית אחת – כל השאלות הבלתי פתורות של האנושות עפות כמו ציפורים תמימות דווקא לתוך כלוב הזהב של גוגל-פלקס…
כך או כך, נדמה שהחיפוש אחר החופש עדיין רחוק מקו הסיום. כדי להגיע אליו נזדקק כנראה למנוע חיפוש מסוג קצת אחר.