החיים הם מרק ירקות
בשביל להכין אוכל טוב, יש לדעת למי מבשלים. אוכל ככלי לריפוי
הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם
הכתבה הזאת מוקדשת לכל הנשים שמפחדות להיכנס למטבח ועדיין אינן מבינות שדרך סיר מרק אחד הן יכולות לגרום לבעל שוב לרדת על ברכיו, לילדים לסדר את החדר, ולהן לרוות נחת מהמשפחה ולצאת לדרך עצמאית ללא רגשות אשם.
אילו הייתי צריכה לקחת לאי בודד ספר אחד, הייתי בוחרת את "שולחן האוכל" מאת אירינה אוסוסקין. הספר מביא בתמצית את יסוד סוד הקיום: דרך האוכל אפשר להשיג כל מטרה נבחרת, בתנאי שהוא נעשה מתוך חשיבה. זקוקים להסבר? מבולבלים? תתאפקו קצת. לי לקח ארבעים שנה לגלות זאת.
בצמד המילים חסרות הברק "עקרת בית" טמונה התורה כולה. במילון כתוב כי "עיקר" משמעו "חלקו התחתון של העץ שנתון באדמה – היסוד, הבסיס, הראשי". כך גם עקרת הבית – זו שמובילה את המשפחה דרך האוכל, ומשלחת יום-יום את ילדיה ואת בן זוגה, בריאים ויפים אל העולם. בלעדיה אין שורש.
אמא שלי הייתה עיקר המשפחה, בלי שידעה מה כתוב במילון. את תפקידה אפשר לסכם במשפט אחד: תמיכה ללא גבולות, ולרוב – דרך האוכל. היה לה ידע טבעי איך להכין אוכל מכוון ונקי ממחשבות, והיא הקפידה מאוד שנאכל את הארוחה סביב שולחן האוכל, שם גמענו בשקיקה מרק כדורי בשר, הכנו שיעורים, ציירנו, רבנו וצחקנו עד דמעות, והאוכל – כמו מטה קסם – הרגיע, קידם אותנו ונתן המון כוח.
מהר מאוד הבנתי שאת האווירה בבית בונים לא מהמילה "אהבה" אלא מריח של מרק בשר שמתבשל על אש קטנה; לחם שטוח שנאפה בתנור וקציצות מטוגנות שמבעבעות במחבת רותחת.
לפני 11 שנים עברתי לגור בבית צמוד קרקע בבנימינה המנומנמת. אירה (אירינה אוסוסקין) הייתה שכנה שלי. ידעתי שיש לה קליניקה משגשגת בלב תל אביב ושהיא מרפאה דרך המחשבה; שיש לה בארנק, עוד מרוסיה, רישיון נהיגה במשאית ומצלמה וזוג עיני תכלת נבונות שדי במבט אחד כדי להירגע. מדי פעם היא הגניבה לי קציצות מטוגנות פשוטות, והיא הצליחה להצחיק אותי בימי השפל של אז.
סוד ענקי
"רוצה שאגלה לך סוד ענקי?" שאלה אירה באחת מפגישתנו הראשונות. "טוב", הסכמתי בחשדנות.
"מה הכי חשוב לך כשאת מבשלת?" היא שאלה. "להכין את האוכל באהבה", עניתי אוטומטית. "כולם עונים ככה", היא אמרה, "ובבתים שלהם כמעט לא מצאתי אהבה".
"מה הכי חשוב בעינייך אם לא האהבה?" החזרתי בחצי חיוך כעוס.
"לדעת למי את מכינה אותו", ענתה בשקט.
"לי היא אומרת את זה", חשבתי בלבי בכעס. "אני, שנחשבת בשלנית מצטיינת, שהקצב השכונתי שומר לה רק את החלקים המובחרים, שיש לי כמעט מאה ספרי בישול. היא לא מבינה שכל מי שטועם מהאוכל שלי מתענג?" כעסתי. "אולי חוץ מאנה, בתי האמצעית, ובן זוגי שלא אוכל כמעט שום דבר", סיימתי בלחש את השיחה. האמת שבדבריה הכו בי.
אוכל כדרך חשיבה וריפוי
תמיד ידעתי שאוכל מניע ומזיז את העולם, יוצר בכי או שמחה ואפשר להעביר דרכו המון נחמה ואהבה, אבל לא קישרתי מעולם בין אוכל ובין חשיבה וריפוי.
אירה ו"שולחן האוכל" טלטלו את עולמי. עד אז שאפתי להכין את האוכל המיוחד והמרשים ביותר, ומאז אני מזהה למי אני מכינה אותו. המפגש עם אירה שינה את חיי. בדרכה השקטה והמרוכזת, תוך כדי הכנת קציצות, צלי בשר או עוגת שמרים, היא לימדה אותי איך יוצרים קשר ומהי אהבה.
בהקדמה לספרה "שולחן האוכל", כתבה אירינה אוסוסקין: "רוב שנותיי רק בישלתי, ותמיד למישהו. דרך האוכל הענקתי למשפחה שלי בריאות, התפתחות ואהבה. חשבתי שכולם עושים כמוני והופתעתי לגלות שבבתים רבים חסר ידע בסיסי על אוכל.
אוכל הוא לא רק קיום והנאה אלא גם כלי לריפוי והתפתחות הבית. אוכל יכול לבנות או להרוס, להרעיל או לשמח ודרכו ניתן לבדוק אם מישהו באמת אוהב אותך. בתקופה הנוכחית יש העדפה ברורה לאוכל תעשייתי ואני מרגישה שהגיע הרגע להכיר בקשר העמוק שבין אוכל לבין ריפוי.
בשנים האחרונות עקרות הבית בורחות מהמטבח אל מקררי הסופר, ואז בתוך דקות הן מתקתקות אוכל במיקרוגל. המטבח נהיה אתר לא אטרקטיבי. בינתיים הבית מתמוטט, הילדים רעבים, וכל זוג שלישי מתגרש.
האמרה "הדרך אל הגבר עוברת דרך קיבתו" עמוקה מאוד. תומכים בדבריי מחקרים מדעיים שנעשו מטעם יצרני בשמים אשר בדקו מהוא הריח המועדף של הגברים. החוקרים שיערו כי ריח מושק ופֵרות יער ינצחו, אך הגברים טענו שאינם עומדים מול ריחה של עוגת תפוחים שיצאה מהתנור.
טעים למי?
"כשאני שואלת נשים", אומרת אירה, "מה הדבר החשוב ביותר כשמכינים אוכל רובן עונות לי 'שיהיה טעים'. טעים למי? אני שואלת. אימהות רבות מתלוננות לפניי שהילד לא אוכל ומה הן לא עשו. תביאי עצה הן מתחננות.
"קודם כל תירגעו, אני אומרת. אף אחד לא יכול לאכול בלחץ. מלבד זה, מה שבאמת הכי חשוב כשמכינים אוכל – לדעת למי מכינים אותו. אם תבשלו לפי כלל זה, תחוללו קסמים".
אוכל הוא קסם, והמטבח הוא המקום שרוקחים בו את הקסמים. אל תוך האוכל נכנסות המחשבות של המבשלת, העצב או השמחה. הקשר האינטימי שבין המבשלת לאוכל הוא זה שמעניק את התמיכה, דוחף קדימה וצובע את הלחיים הוורדרדות.
הכלל הראשון שהידע של "שולחן האוכל" מבוסס עליו הוא לדעת למי אתה מכין את האוכל. הכלל השני הוא שכל מחשבה אשר תחלוף בראש תיכנס בזמן הבישול לתבשיל. כשיודעים למי מכינים את האוכל, צריך לזכור שבזמן ההכנה הראש צריך להיות נקי ממחשבות, כמו במדיטציה. אם בזמן ההכנה הראש שקט, האוכל יעניק תמיכה וכוח לזה שאוכל. לחץ, בלגן ופחד יבלבלו את התבשיל.
מתוך: מגזין חיים אחרים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה