תמיד הרגשת שיש לך חוש שישי? יש מצב שאת צודקת

מכירות את התחושה הזאת, שמשהו מרגיש "לא בסדר" עוד לפני שאנחנו מצליחות להסביר למה? לפעמים זו מועקה בבטן, דופק שמתגבר או תחושת מחנק קלה. מתברר שייתכן שלא מדובר רק באינטואיציה, אלא במערכת חישה פנימית אמיתית, שהמדענים מכנים אינטרוספציה (Interoception) שיותר ויותר חוקרים מתארים כ"חוש השישי" של הגוף. בשנים האחרונות הולך ומתחזק הקונצנזוס המדעי לפיו אינטרוספציה ממלאת תפקיד מרכזי בוויסות רגשות, בתחושת הביטחון שלנו ואפילו בבריאות הנפש. 

אז מהו בעצם "החוש השישי"? 

בניגוד לחמשת החושים המוכרים, אינטרוספציה אינה עוסקת במה שקורה סביבנו, אלא במה שמתרחש בתוך הגוף. היא אוספת ללא הפסקה מידע על קצב הלב, הנשימה, תחושת הרעב והצמא, טמפרטורת הגוף, מערכת העיכול ומתח השרירים. רוב הזמן אנחנו כלל לא מודעות לאותם מסרים. אבל כשהמוח מזהה שמשהו דורש תגובה, למשל מחסור בנוזלים, התחממות או ירידה באנרגיה, הוא "מעלה" את התחושה למודעות כדי שנפעל בהתאם. לפי חוקרים מלונדון, המערכת הזו אינה רק שומרת על האיזון הפיזי של הגוף, אלא גם מסייעת למוח להעריך אם הסביבה בטוחה או מאיימת. לכן דופק מואץ או שינוי בנשימה אינם רק תוצאה של לחץ, הם גם חלק מהדרך שבה המוח מפרש את המצב הרגשי. כך לפי העיתון הספרדי La Razón.

מה הקשר לחרדה ולדיכאון? 

ככל שמצטברים המחקרים, כך מתחזקת ההבנה שדיוק גבוה יותר בזיהוי התחושות הפנימיות קשור לוויסות רגשי טוב יותר. אחד הממצאים המסקרנים הוא שאנשים שמזהים היטב את האותות שהגוף שלהם שולח נוטים לחוות פחות תנודות חדות במצב הרוח כשהם רעבים. הם עדיין מרגישים רעב, אבל פחות נוטים להפוך ל"עצבניים מרעב", התופעה המוכרת בשם Hangry. 

אחד הממצאים המסקרנים הוא שאנשים שמזהים היטב את האותות שהגוף שלהם שולח נוטים לחוות פחות תנודות חדות במצב הרוח כשהם רעבים

 

במקביל, מחקרים קליניים מצאו שאצל מטופלות עם אנורקסיה נרבוזה, שמאופיינת בהגבלה קיצונית של אכילה, המוח מעבד באופן שונה אותות שמגיעים ממערכת העיכול. לפי מגזין הלייפסטייל Vice, החוקרים אף השתמשו בגלולה רוטטת שנבלעת כדי לבחון כיצד הגוף והמוח מתקשרים סביב תחושת הרעב, וגילו שהשיבוש הזה נמשך גם לאחר העלייה במשקל – ממצא שעשוי להסביר מדוע הסיכון להישנות ההפרעה נותר גבוה.

ומה לגבי נשים? 

סקירה חדשה שאיגדה נתונים מ־93 מחקרים מצאה הבדלים מעניינים בין נשים לגברים. לפי הסקירה, נשים הפגינו דיוק נמוך יותר במשימות שבדקו את היכולת לזהות את קצב הלב שלהן, אך במקביל תיארו את התחושות הפנימיות שלהן בפירוט רב יותר. לדברי החוקרים, ייתכן שהפער הזה מסייע להסביר, לפחות באופן חלקי, מדוע נשים מאובחנות בשיעורים גבוהים יותר עם חרדה ודיכאון. עם זאת, מדובר בקשר סטטיסטי בלבד, ולא בהוכחה שאינטרוספציה היא הגורם להפרעות הללו. החוקרים סבורים שככל שנבין טוב יותר כיצד הגוף והמוח "משוחחים" זה עם זה, כך ניתן יהיה לפתח בעתיד טיפולים ממוקדים יותר למצבים כמו חרדה, דיכאון, הפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD) והפרעות אכילה. בינתיים, התחום עדיין נמצא בהתפתחות, אבל נראה שמה שפעם נחשב ל"תחושת בטן" מקבל יותר ויותר הכרה גם בעולם המדע.