גברים שמחליטים על נשים: כך הרבנות תמשיך למרר את חיינו

לפני שבוע נפל דבר בישראל: בחצות הלילה שבין שני לשלישי פקעה כהונתם של הרבנים הראשיים יצחק יוסף ודוד לאו, אחרי שהוארכה פעמיים. למרות שלפי חוק, הבחירות לרבנים הראשיים לישראל אמורות היו להתקיים בין חודש לשלושה חודשים לפני תום כהונתם של הרבנים הראשיים, שני הרבנים הראשיים סיימו את תפקידם, ולא נבחר עבורם מחליף. זה מצב שלא היה כדוגמתו בלמעלה ממאה השנים האחרונות. שנים הרצו בפנינו פוליטיקאים שונים כמה חשוב מוסד הרבנות, אבל מסתבר שמעבר למוסד ולתפקידים, לא פחות חשוב הוא מי הממנה והכוח שמעניקים המינויים.

>> פאולה רוזנברג: "אחנך את בנותיי לא להתחתן בשום סוג של נישואין"

את הרבנים הראשיים בוחרת אסֵפה מיוחדת. חברים בה 150 נציגים – 80 רבנים ו־70 נציגי ציבור. חלק ניכר מהחברים באספה מתמנים מתוקף תפקידם, באופן אוטומטי. מבין האחרים, הממשלה בוחרת שני שרים שייצגו אותה, הכנסת – חמישה ח"כים, הרבנים הראשיים בוחרים עשרה רבנים מטעמם, תוך התייעצות עם השר לשירותי דת ובאישור הממשלה, והשר לשירותי דת בוחר עשרה נציגי ציבור מטעמו, בהתייעצות עם הרבנים הראשיים ובאישור הממשלה.

המצב הבלתי נסבל שאנחנו נמצאים בו בימים אלה, נובע מהקשר ההדוק מדי בין הדת והפוליטיקה בישראל. משרות דתיות הפכו למנוף פוליטי, ומי שמשלמות את המחיר בגינו הן נשים, שהממסד הרבני מצופף שורות כדי למנוע את כניסתן

 

 

בנובמבר 2022, לקראת הבחירות הצפויות לרבנים הראשיים, הגישו במרכז רקמן לקידום מעמד האישה עתירה לבג"ץ, ודרשו לקבוע שמכסת עשרת הרבנים שהרבנים הראשיים ממנים כנציגיהם בגוף הבוחר תכלול גם מינוי של נשות הלכה בעלות השכלה תורנית. בינואר השנה קיבל בג"ץ את העתירה (בדעת רוב של השופטת דפנה ברק ארז ובהסכמת השופט יצחק עמית, בניגוד לדעת המיעוט של השופט דוד מינץ). בפסק דינה כתבה השופטת ברק ארז כי "הדרישה למנות רבניות, נשות תורה והלכה, לאספה הבוחרת את הרבנים הראשיים אינה דרישה המונעת מטעמים עקרוניים של שוויון בלבד. לאמיתו של דבר, היא נטועה עמוק במישור המעשי. רבניות ונשות הלכה, נשים שעולמן המקצועי והרוחני נטוע בלימוד התורה, צפויות לתרום למגוון הדעות וההשקפות שיש להן רלוונטיות לבחירתם של הרבנים הראשיים, דווקא מתוך עולמן התורני".

אלא שמועצת הרבנות הראשית לא קיבלה את פסק הדין והחליטה פה אחד כי "אין כל אפשרות הלכתית למינוי נשים לתפקיד רב", עמדה שהיא חזרה עליה גם בתגובתה השבוע לעתירות נוספות לבג"ץ, שנועדו לקדם את הליך הבחירה, כולל עתירה נוספת של מרכז רקמן שנועדה לוודא שלמרות התנגדותה של מועצת הרבנות הראשית ימונו לאספה הבוחרת גם נשות הלכה במסגרת מכסת עשרת הרבנים. ביום שלישי בשבוע שעבר התקיים דיון בבג"ץ בעתירות, בפני השופטים יעל וילנר, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין. בין השאלות שעלו בדיון הוא האם ניתן לקיים את הבחירות ללא עשרת הרבנים שהיו אמורים להיות ממונים על ידי הרבנים הראשיים, כלומר – בהרכב של 140 חברים, או שחובה למנות את העשרה הנוספים (כעמדת היועצת המשפטית לממשלה).

המצב הבלתי נסבל שאנחנו נמצאים בו בימים אלה, שכולל הצעה של משרד הדתות להתעלם בעצם מפסיקת בג"ץ ולא למנות את עשרת הרבנים כדי שלא "ייאלצו" למנות נשים, נובע באופן ישיר מהקשר ההדוק מדי בין הדת והפוליטיקה בישראל. משרות דתיות הפכו למנוף פוליטי ולבסיס לכוח פוליטי (כמו שראינו בצורה בוטה ביותר בחוק הג'ובים לרבנים שדרעי ניסה להעביר רק לפני כשבועיים, ללא הצלחה). ומי שפעמים רבות משלמות את המחיר בגינו הן נשים, שהממסד הרבני עומד איתן בדעתו ומצופף שורות כדי למנוע את כניסתן.

חודשים ספורים אחרי כינון הכנסת ה-19, ביולי 2013, הניחה ח"כ מרב מיכאלי הצעת חוק לביטול הרבנות הראשית (גילוי נאות: בתקופה זו הייתי יועצת החקיקה שלה). דברי ההסבר להצעת החוק כאילו נכתבו היום: "מאבקי הכוח בין הזרמים על ההרכב שימנה את הרב הראשי והמועמדים המוצעים למשרה, מעידים כאלף עדים כי עירוב כה בוטה של פוליטיקה ודת מבזה הן את הרבנים, הן את הפוליטיקאים והן את ערכיה של המסורת היהודית. על פי המסורת, הרב צריך לשאוב את סמכותו מקהילה הסומכת עליו ורואה בו מנהיגות רוחנית. רב אינו צריך להיות ממונה על ידי השלטון. שירותי הדת והפעילות החינוכית והדתית של הרב צריכים להתבסס על מודל קהילתי שבו הרב משרת את קהילתו ולא את המנגנון הפוליטי. הרבנות הראשית לישראל הוקמה בימי המנדט הבריטי כדי לייצג את האינטרסים של העדה היהודית בפלשתינה-ארץ ישראל בפני המנדט. גם אם בימי הקמת המדינה היה הגיון בהמשך קיומה של רבנות ראשית אשר תתווה קווים יהודיים-ממלכתיים למדינת היהודים והיהודיות המתגבשת, הרי שהיום אין עוד הצדקה לקיומה. לפיכך, מוצע לבטל את חוק הרבנות הראשית לישראל".

אולי הפעם, אחרי סיום כהונת הרבנים הראשיים ללא מחליפים, היה אפשר לשקול מעבר למודל שונה, טוב יותר. מודל שגם לא יציב בידם של גברים בלבד את הסוגיות הרגישות כל כך של נישואים וגירושים. זאת הזדמנות שללא ספק תוחמץ בידי הממשלה הנוכחית, אבל לאורך זמן הפתרון הראוי חייב לעבור בהפרדה של מנגנוני הדת מהפוליטיקה, הכוח והמינויים.

הכותבת היא יועצת ומרצה בתחומי מדיניות ומגדר, בעלת הפודקאסט "היום שאחרי המחאה". לשעבר מנכ"לית שדולת הנשים בישראל