היא הפסידה את ה"אמי", אבל מבחינתנו הגר בן אשר ניצחה

אמש (שני) התקיים בניו יורק טקס פרסי האמי הבינלאומי, ובו הייתה מועמדת הסדרה הישראלית "ילד רע" (HOT) לפרס הדרמה הטובה ביותר. הסדרה הפסידה לסדרה הבריטית "Rivals", אבל מבחינתנו זה לא ממש משנה – כי על השטיח האדום של אחד האירועים החשובים בטלוויזיה העולמית צעדה הגר בן אשר, חצי מהצמד היוצר של הסדרה, ונראתה כמו המנצחת האמיתית של הערב.

>> מינדי ארליך: "הייתי ילדה חרדית עם חלום אחד – שלא שיתפתי בו אף אחד"
>> "הותקפתי מינית בגיל 15. תשע שנים שתקתי ואז עשיתי על זה סרט"
>> יוצרת הסרט "חליסה": "אימהות רבות מפחדות מהדבר הזה"

לצדה של בן אשר התייצבה משלחת ישראלית מכובדת שכללה את שותפה ליצירה – רון לשם, מנכ"לית HOT טל גרנות, יו"ר SIPUR שרי רדסטון, גדעון תדמור ואמיליו שנקר (מייסדי SIPUR), והשחקנים גיא מנסטר, עודד מנסטר, לירז חממי, נטע פלוטניק ובן סולטן.

בין ים השמלות האלגנטיות ונעלי העקב ששטפו את השטיח האדום בלטה בן אשר, שהביאה טייק מקורי משלה על המראה הגברי הקלאסי בחליפת שלושה חלקים אפורה ומחויטת בגזרת אוברסייז. עם ידיים בכיסים, נעליים שטוחות עם סוליה צ'אנקית, תלתלים אדמוניים פרועים ומראה טבעי ומשוחרר, נראתה בן אשר כמו גירל בוס שמכתיבה לעצמה את הכללים.

ויש גם אנקדוטה אופנתית חביבה: בן אשר כונתה לא פעם "ג'וליה רוברטס הישראלית" בשל הדמיון החיצוני שלה לכוכבת ההוליוודית, והיא בהחלט מזכירה בסגנון שלה את רוברטס המקורית – חובבת חליפות גבריות ידועה.

>> מה קורה פה? ג'וליה רוברטס, הקוסמטיקאית הישראלית והמגזין שמנסה להפיל את "ווג"

לא רק הלוק של בן אשר (45) מעורר השראה, אלא גם המסלול שלה: השחקנית והיוצרת הישראלית-בינלאומית שחיה בשנים האחרונות בניו יורק עם בן זוגה, הבמאי, המסעדן ואיש העסקים שחר סגל, פרצה כבר ב-2007 עם הסרט הקצר "משעולים", שזיכה אותה בהזמנה לפסטיבל קאן. בזכות מלגה שקיבלה, עברה לפריז לכתוב את סרטה הבא, "הנותנת", דרמה בועטת שעסקה בקשר בין מיניות, בדידות ואלימות, ועוררה תגובות עזות בישראל. מאז, היא ביימה את "הפורצת", יצרה את הסרט האמריקאי "נשים מתות מהלכות" וזכתה למעמד של יוצרת עצמאית מוערכת ובעלת קול נשי נדיר בזירה הגברית.

"ילד רע", זוכת פרס האקדמיה הישראלית וזוכת פסטיבל ברלין בקטגוריית סדרה הדרמה הטובה ביותר, מבוססת על סיפור חייו של הסטנדאפיסט דניאל חן, ועוסקת בנער שנכנס לבית כלא לקטינים. בניגוד ליצירות הקודמות שלה שהתמקדו בנשים, כאן היא מספרת סיפור גברי – אבל בזכותה גם הוא מקבל עומק רגשי ופרספקטיבה אחרת.

בקיצור, העולם צריך עוד נשים כמו הגר בן אשר.