הידעת? דמנציה תוקפת בעיקר נשים – כך תפחיתי את הסיכוי לחלות בה

כנשים, נושא הדמנציה נוגע לרבות מאיתנו; בין אם בדאגה להורים מתבגרים, בסיוע לסבים, או במחשבה על העתיד שלנו. סקר שערכה החודש עמותת עמדא בקרב 350 בני משפחה המטפלים בקרובים וקרובות עם דמנציה בישראל, גילה כי נשים בישראל מטפלות פי ארבע בבני זוג עם דמנציה, ופי חמישה בהורים עם דמנציה, בהשוואה לגברים. נשים חיות בממוצע יותר מגברים, ונושאות לעיתים קרובות בעול הטיפול במשפחה. לכן, ההיכרות עם המחלה ועם דרכי ההתמודדות איתה היא כוח, ולא סיבה לפחד.

>> כולנו מכורות לרשתות, אבל יש סימנים שאמורים להדליק נורה אדומה

המספרים מאחורי הערפל

בישראל חיים וחיות כיום למעלה מ-150 אלף אנשים עם דמנציה, וההשפעה על נשים גדולה במיוחד: מתוך כל שלושה מתמודדים עם המחלה – שתיים הן נשים. הסיבות לכך מגוונות. ראשית, נשים חיות יותר שנים, ולכן מגיעות לגילים שבהם הדמנציה נפוצה יותר. שנית, יתכן שיש לכך קשר הורמונלי: רמות הורמון האסטרוגן (המגן על המוח) יורדות לאחר גיל המעבר. שלישית, תפקיד המטפלת במשפחה נופל ברובו על נשים – מה שמשאיר להן פחות זמן לדאוג לבריאותן. עומס מתמשך – פחות פעילות, פחות שינה ויותר סטרס, עלול בטווח הארוך לפגוע גם בתפקוד המוחי.

לא כמו בסרטים

חשוב לדעת שלא כל בלבול רגעי או שכחה מעידים מיד על דמנציה. כולנו שוכחות לפעמים זה טבעי, במיוחד בתקופות של עומס או עייפות. לעומת זאת, דמנציה אמיתית מתבטאת בשינויים משמעותיים ומתמשכים בתפקוד: פגיעה עקבית בזיכרון קצר הטווח, קושי בביצוע משימות יומיומיות מוכרות, שינויי אישיות ועוד. סימנים כאלה לרוב מתפתחים בהדרגה, לא בבת אחת, כמו בסרטים הוליוודיים.

למשל, אישה שמתחילה להתבלבל בחשבון הבנק או לחזור שוב ושוב על אותה שאלה – זה דגל אדום, גם אם כלפי חוץ היא נראית "בסדר". מחקרים מצביעים גם על הבדלים בין המינים: נשים עם דמנציה נוטות יותר לדיכאון ולהסתגרות, בעוד שגברים עשויים להפגין תוקפנות או אי־שקט בתדירות גבוהה יותר.

בכל מקרה, אסור להתבייש או להדחיק. אם משהו נראה לא כשורה, אם את או קרובת משפחה שלך חווה ירידה קוגניטיבית מתמשכת – דברו על זה. גילוי מוקדם ופתיחות יכולים לעשות הבדל גדול: פנייה לרופאה ולבני משפחה מאפשרת לקבל עזרה, לתכנן את העתיד ולשפר את איכות החיים של כולם.

הורמונים, לב ומה שביניהם

גיל המעבר מביא איתו שינויים פיזיולוגיים מוכרים, כולל תחושות של "ערפל מוחי" או ירידה בריכוז ובזיכרון. ירידת רמות האסטרוגן אכן משפיעה על הגוף ועל המוח – אסטרוגן נחשב לבעל תכונות נוירו־פרוטקטיביות, המגנות על תאי העצב. אך חשוב להדגיש: גיל המעבר כשלעצמו אינו גורם ישיר לדמנציה. רוב הנשים אינן מפתחות דמנציה, ובוודאי שלא באופן פתאומי. מה שכן, תקופה זו מהווה תזכורת טובה לדאוג לבריאות הכללית, ובעיקר לבריאות הלב וכלי הדם. בריאות הלב קשורה ישירות לבריאות המוח: מה שטוב ללב שלך, טוב גם למוח. אחרי גיל 50 עולה הסיכון ליתר לחץ דם, סוכרת וכולסטרול גבוה – גורמים שעלולים עם הזמן לפגוע בכלי הדם במוח אם אינם מאוזנים. לכן, זה בדיוק הזמן להקפיד על בדיקות תקופתיות, פעילות גופנית ותזונה נבונה כדי לשמור גם על הלב, וגם על הראש.

לשמור על הראש שלך

חשוב לזכור שאין דרך למנוע דמנציה, אך מחקרים מראים שיש לא מעט צעדים שאפשר לנקוט כדי להפחית סיכון ולשמור על הבריאות הקוגניטיבית. להלן כמה טיפים מעשיים – צעדים קטנים שיכולים לחולל שינוי גדול לאורך זמן, והכל בהישען על ממצאי מחקרים:
תזונה ים־תיכונית: תפריט המבוסס על שפע ירקות ופירות, דגנים מלאים, קטניות, דגים ושמן זית הוכח כמפחית סיכון לדמנציה. מומלץ לצמצם צריכת מזון מעובד, משקאות עתירי סוכר ושומנים לא בריאים.

תנועה קבועה: פעילות גופנית סדירה – במיוחד אירובית (הליכה נמרצת, ריקוד, שחייה וכד’), משפרת את זרימת הדם למוח. מחקרים מצאו שאפילו כחצי שעה של פעילות ברוב ימות השבוע עשויה להאט ירידה קוגניטיבית ולשפר את הזיכרון.
לאתגר את המוח: למידה של דברים חדשים, פתרון תשבצים וחידות, קריאה ואפילו פיתוח תחביבים – כל אלה “מאמנים” את המוח ושומרים עליו חד. מחקרים מראים שהשכלה וגרייה מנטלית לאורך החיים נקשרו לסיכון נמוך יותר לדמנציה בגיל המבוגר.
חיי חברה: השקיעי בקשרים חברתיים – משפחה, חברות, קהילה. בדידות חברתית עלולה להגביר בכ-60% את הסיכון לדמנציה, בעוד שמעורבות חברתית ותמיכה הדדית תורמות לחוסן מוחי.
שינה והפגת מתחים: השתדלי לישון 7-8 שעות בלילה באופן קבוע. במהלך השינה המוח "מטהר" פסולת ותאי המוח נטענים מחדש, ומחסור כרוני בשינה עלול לפגוע בתפקוד הקוגניטיבי. במקביל, מצאי דרכים בריאות להפחתת סטרס – יוגה, מדיטציה, או כל תחביב מרגיע, שכן מתח מתמשך הוא אויב לזיכרון ולמוח.

ככל שנהיה מודעות יותר לדמנציה ולגורמי הסיכון שלה, כך נוכל לפעול מוקדם – למען עצמנו ולמען היקרים לנו. אימוץ הרגלים בריאים, תשומת לב לשינויים וקבלת עזרה בזמן – כל אלה יכולים לעשות הבדל של ממש. דמנציה היא אתגר, אבל עם מודעות, תמיכה ועשייה נכונה – נשים בישראל יכולות להתמודד איתו בחוכמה, בחמלה ובכוח. ולחיות חיים מלאים, משמעותיים ומחוברים.

עמותת עמדא

מאת ד"ר נתי בלום, מנכ"לית עמותת עמדא. בעלת תואר דוקטור (Ph.D) בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת תל אביב. זקוקות לייעוץ, מידע או אוזן קשבת? המוקד של עמותת עמדא – העמותה הישראלית לדמנציה, אלצהיימר ומחלות דומות – זמין עבורכן בטלפון 8889*