שומרת הסף האחרונה בדרך החוצה. ואחריה – גם אנחנו ניפול

היום, 14 ביולי, עו"ד גלי בהרב-מיארה ניצבת מול ה"בסטיליה" המקומית, שימוע לפני פיטורים שלא בפניה, והיא, בעל כורחה, הפכה לסמל מהפכת הנשים הישראלית.

היא לא יצאה להפגין, לא הניפה שלט, לא נאמה על בימות מחאה. כל הקריירה שלה עוצבה בתוך המערכת – שומרת חוק, אשת מוסדות, לא לוחמת מהפכות. אבל דווקא בעידן שבו האמון במוסדות קרס, היא נותרה שם: האישה האחרונה בעמדה שמולה מתייצב שלטון רעב לעוד כוח, כסף ושליטה. שלטון שעושה כל שביכולתו לרוקן את תפקיד היועץ המשפטי מתוכן, סמכות ומשמעות. ואם כבר פתחנו עם יום הבסטיליה, אז בואו נגיד את זה ככה: בהרב-מיארה לא בחרה להיות מהפכנית, אבל הממשלה שלנו היא מארי אנטואנט הישראלית – מתנשאת, מנותקת, ומעולה בלהפוך את היועמ"שית לנבלית התורנית של הסיפור.

>> למי קראתם דיילת? ההדחה הבאה מבוססת על שקרים ושנאת נשים

יש לנו תחושה די חזקה, שוב אנחנו והאינטואיציות שלנו, שעו"ד בהרב-מיארה לא ניפצה את תקרת הזכוכית כדי להפוך לגיבורה, ובוודאות לא ביקשה להיות האישה הראשונה בתולדות המדינה, שמכהנת כיועצת המשפטית לממשלה. אבל האם היא ידעה שביום שבו תסכים להפוך לשומרת הסף של הדמוקרטיה, היא תחתום גם על תפקיד חדש – קו ההגנה הראשון של נשים בישראל? ואם הייתה יודעת שהמינוי הזה יגיע עם תג מחיר מגדרי כבד, האם עדיין הייתה בוחרת בו? ותגידו, גם מנדלבליט הרגיש ככה, או שזה משקל שנשים סוחבות לבד?

לוחמת האור

נכון, היא לא נבחרה כי היא אישה, להיפך. לפני ארבע שנים שר המשפטים דאז, גדעון סער, הציג אותה כמועמדת המועדפת עליו. הרזומה שלה דיבר בעד עצמו, והיה ברור שהיא יודעת את העבודה. אבל כשמהות התפקיד היא לשרטט את גבולות הגזרה בין הציבור לבין יצרי השלטון, בהרב-מיארה הפכה, בלי שהתכוונה, לאפוד הקרמי של הנשים בישראל.

כשמוסדות השלטון קורסים, נשים הן הראשונות להיפגע. כשמערכת המשפט מוחלשת ומותשת במכוון, כל הנשים, מאבדות את המקום היחיד שמעניק להן הגנה מפני כוח, שררה וקיצוניות דתית. ובדיוק בנקודה הזו – דווקא כי היא שם, בשקט, בהתעקשות, בלב המערכת – בהרב-מיארה מגלמת את מה שנשים מגלמות בדמוקרטיות בכל העולם: מצפן. מגן. תקווה.

"כשמערכת המשפט מוחלשת ומותשת במכוון, נשים מאבדות את המקום היחיד שמגן עליהן מפני כוח, שררה וקיצוניות דתית. ובדיוק שם, בשקט, בהתעקשות, בהרב-מיארה היא מצפן. מגן. תקווה"

 

מחקרים מכל העולם מראים את זה שוב ושוב: כשנשים נמצאות בעמדות הנהגה, הן אלה שנלחמות על זכויות אדם, שומרות על שלטון החוק ודואגות להוגנות במרחב הציבורי. הן הבלם של ההתפוררות המוסדית והחברתית. החומה מול השחיתות, ולעיתים, גם הקול היחיד שעדיין מעז לומר: עד כאן.

בשנת 2021 פורסם בבריטניה מחקר מקיף שבחן את השפעת המגדר על דמוקרטיה וסיכם את מה שאנחנו כבר יודעות מהחיים: כשנשים בעמדות הנהגה, החברה נראית אחרת. נשים מחוקקות שמות את הפוקוס על בריאות, חינוך ורווחה – נושאים שנוגעים באוכלוסיות הכי פגיעות. לא במקרה, רבות מהן חוו מחסור מקרוב, ויודעות בדיוק מה זה לטפל באחרים בלי גיבוי מהמערכת. הן משקיעות יותר בייצוג הבוחרים שלהן, ומצליחות לבנות אמון אמיתי, כזה שמרגיש שהממשלה באמת מקשיבה. יותר נשים בשלטון גם אומר פחות שחיתות, שירותים ציבוריים טובים יותר, ופחות מלחמות. ולא פחות חשוב: הן מביאות איתן סגנון הנהגה שיתופי, לא כוחני. במקומות שגברים רבים על הכוח, נשים בונות שותפויות. המחקר הזה קובע חד משמעית: נשים בשלטון הן לא רק עניין של ייצוג. הן תנאי מוקדם לחברה יציבה, הוגנת וצומחת.

וכל זה עוד לפני שהזכרנו את ההשפעה הכי עמוקה של נשים בעמדות כוח: הדוגמה שהן מעניקות לילדות ולנערות. הן לא רק מקבלות החלטות, הן פותחות דלתות. מראות שאפשר. משנות את התקרה, וגם את הרצפה. אז מה, לא ניקח את זה? ברור שכן. אבל גם היום, ב-2025, הדרך של נשים לצמרת הפוליטית רצופה במכשולים. בדו"ח שפורסם מצוין במפורש: הבעיות לא נעלמו. כסף, אלימות ונורמות תרבותיות – אלה שלושת המחסומים המרכזיים. קמפיינים פוליטיים עולים הון, ההטרדות מגיעות מבפנים, והדימוי הציבורי לפעמים מחריד. זוכרות את קאמלה האריס, ההשוואה לצבוע, העקיצות, הגיחוך? אז כזה. גם פה.

ואם נחזור לרגע ליועמ"שית בהרב-מיארה; בעמידה האיתנה, בשתיקה התקיפה, בחוות הדעת שלא מתכופפות – היא זו שעומדת עכשיו בגופה בשער האחרון לפני שניפול לתהום. והיא עושה את זה לבד, מול קואליציה שלא מהססת להכות – גם כשהיא יושבת שבעה שבורה על בעלה. ומול אופוזיציה ש… ובכן, מישהי ראתה אותה לאחרונה?

"בשעה זו, היועצת המשפטית לממשלה תעלה לשימוע לפני פיטורים כי היא לא אמרה "אמן" לכל גחמה של הממשלה. באותו רגע בדיוק, תינטש גם מהות תפקיד שומרת הסף"

 

ממש בשעה זו, היועצת המשפטית לממשלה תעלה לשימוע לפני פיטורים. למה? כי היא לא אמרה "אמן" לכל גחמה של הממשלה. באותו רגע בדיוק, תינטש גם מהות תפקיד שומרת הסף: בלי בית משפט עצמאי מאחוריה, בלי מסורת חוקתית מגִנה, והכי חשוב, בלי ציבור ער שיבין את גודל השעה. ואם היא תיפול, לא רק שלטון החוק ייפול אחריה. גם אנחנו, 52% מהאוכלוסיית המדינה נתרסק.

הכותבת, עומר שטיינמץ הסקל היא ממייסדות "בונות אלטרנטיבה", עמותה וקבוצת לחץ אקטיביסטית א-מפלגתית, הפועלת למען קידום שוויון חברתי, העצמת נשים והעלאת המודעות כלפי אלימות נגד נשים