גלית גוטמן: "אני לא אוהבת לקבל הוראות מאף אחד"
מה באמת עמד מאחורי התגובה שלה שעוררה סערה ברשת, למה דווקא "השיר שלנו" גרמה לה להתחיל עם בוטוקס ומדוע אין סיכוי שתעבור לגור עם בן זוגה בקרוב? גלית גוטמן פותחת את הלב ואת הנשמה
כשקבעתי להיפגש עם גלית גוטמן לא ידעתי למה לצפות. ליתר דיוק לא הייתי בטוחה איך לגשת אליה, או איך לשים את הדברים על השולחן. אבל כמו על המסך, גם בחיים, היא שמה את הדברים על השולחן בעצמה.
>> הסלבס לצדה של גלית גוטמן: "השתמשו בה כדי להסיט את האש מהעיקר"
"מה שלומך?", אני שואלת אותה. על פניה שאלה קלאסית, אך במקרה של גוטמן היא טומנת בחובה הרבה מעבר לנימוסים בסיסיים. "זה מורכב", היא משיבה, "אבל שלומי לא טוב כבר הרבה מאוד חודשים. אני אזרחית מודאגת, אז אפשר לומר ששלומי כשלום המדינה. זה לא מעכשיו, וזה לא מאותה אמירה".
אותה אמירה, לטובת התתרניות שבקהל שהצליחו להתחמק מצחנת ההכפשות והשיימינג שעברה גוטמן ברשת, היא הביקורת החריפה שמתחה על מנהיגי המפלגות החרדיות – עליה התנצלה לאחר מכן מעומק לבה בשידור וברשתות החברתיות. "בואי נדבר רגע על הסיפור שהיה כדי שנגמור איתו", היא אומרת.
שוט.
"קודם כל – לא דיברתי על חרדים, דיברתי על פוליטיקאים. זה קרה בסגירה של תקציב המדינה, אחרי שהכלכלה התרסקה לגמרי והריביות רק המשיכו לעלות, ואז ראיתי תקציב שאין בו טיפת חמלה. איפה הפריפריה? איפה החינוך? ראינו את תוצאות הבגרויות, חזרנו 20 שנה אחורה. איפה הבריאות? אם אין כסף להביא לבתי החולים, נחכה חצי שנה ל-MRI ונמות בדרך. אז יש לכם כסף להכפיל את השכר של אברכים – אנשים שיכולים לקום בבוקר, לעבוד ולתרום למדינה הזאת? בדקתם מה קורה עם הקשישים ועם הפנסיות של אנשים שעבדו פה כל החיים? אימא שלי הייתה עצמאית, כל החיים עבדה, ואם אני לא מחזיקה אותה היום – אין לה כסף לרופא שיניים. אמיתי. אלה אנשים שעבדו כאן ושילמו מיסים כל החיים".
"המדינה נמדדת ביחס שלה לחלשים, שם התקציבים צריכים להיות", אומרת גוטמן. היא מציתה סיגריה, ומשחזרת את אחד הרגעים המכאיבים שידעה לאחרונה: "יש לי בן דוד בן 43, שהוא אחד מהחוסים שקיבלו מכות רצח בבני ציון בשנה שעברה. הם חיו בגיהנום".
"כעסתי. מה שקורה פה זה טירוף מוחלט, ואני לוקחת נורא קשה את המצב. אולי לא הייתי צריכה להשתמש במושג הזה, אבל עשו עליי סיבוב יפה. יש פה ראש ממשלה סחיט, שיותר חשוב לו לשמור על הכיסא שלו"
"ממשלת השינוי עשתה בזמנו העברה גדולה של תקציבים", היא ממשיכה, "יאיר לפיד ומאיר כהן, שהיה שר רווחה מדהים, עשו את זה במטרה לקחת את הכפרים האלה, שיש בהם כמעט 300 בני אדם, ולהעביר אותם לדירות של 14-12 אנשים בתוך הקהילה, כמובן עם ליווי צמוד של 24/7. הם ביטלו את ההפרטה של הבתים האלה והחזירו את זה למשרד הרווחה. בסוף העיפו את מי שפגעו והביאו את האנשים הכי טובים בעולם, הם עובדים מאוד קשה ועושים מאמצים עילאיים בשביל שיהיה יותר טוב".
במילים אחרות, כשדיברת בתוכנית – דיברת מדם לבך.
"כעסתי. מה שקורה פה זה טירוף מוחלט, ואני לוקחת נורא קשה את המצב. אולי לא הייתי צריכה להשתמש במושג הזה, אבל עשו עליי סיבוב יפה. יש פה ראש ממשלה סחיט, שיותר חשוב לו לשמור על הכיסא שלו, ויושב על הגדר כבר שנים. איפה אתם, המנהיגים? מה אתם עושים חוץ מאשר להסתובב במכוניות עם הנהגים ועם כל האנשים שמשרתים אתכם? יש פה יותר מדי אנשים עם המון כוח. הנה רק עכשיו ח"כ פינדרוס אמר שקהילת הלהט"בים יותר מסוכנת מחמאס ומחיזבאללה".
את האמירה הזאת לא שמענו את ביבי מגנה, חלילה.
"כן. והיום זו אמירה על להט"בים, מחר זו אמירה על נשים. אנחנו 51 אחוז מהאוכלוסיה, ואני עדיין קוראת לעצמנו מיעוט. יש מי שרוצה להסיר אותנו מהרחובות, מהשלטים ומהטלוויזיה. אני גדלתי במדינה אחרת מהמדינה שאני משאירה לילדות שלי. גדלתי במדינה שבה זה בסדר שאתה תהיה חרדי, אתה תהיה חובש כיפה ואתה תהיה חילוני. היום סופרים מי יהודי טוב ומי יהודי רע, ומתברר שחלקנו הפכנו להיות משהו לא לגיטימי אצל מקבלי ההחלטות. המחאה היא בדיוק על זה. אנחנו לא סוג ג' או ד'. אנחנו יהודים כמו כל אחד אחר".
המילה "רילוקיישן" עלתה אצלך בבית?
"יש לי איך להוציא דרכון מחר אבל אני לא מסוגלת לעשות את זה, אני מרגישה שאני בוגדת בסבא וסבתא שלי. לאבא שלי ולבן דוד שלי יש דרכון רומני. אני רק צריכה להגיש את המסמכים, ואפילו את זה לא מסוגלת לעשות. זה בכלל לא בשיח של הבית. אנחנו ישראלים, אנחנו ישראליות. אנחנו גאות במדינה ואנחנו אוהבות אותה. אין פה שום עניין בכלל".
נלחצת מהמימדים שהעליהום תפח אליהם?
"דאגתי מאוד לבנות שלי, אבל הן היו ממש בסדר. תראי, אני לא ילדה, עברתי דבר או שניים בחיי. בניתי קריירה ואני כבר הרבה מאוד שנים פה, אבל מעולם לא לקחתי על עצמי את תפקיד הממי הלאומית, לא בתור דוגמנית ולא בתור מנחה. כל ההתקפה הייתה באינסטגרם, זה לא רציני. עכשיו כשמכונת הרעל מכוונת אליי, אני יכולה להגיד בוודאות שהרוב זה בוטים. קיבלתי איחולי מוות, אבל מצד שני קיבלתי גם חיבוק מאוד גדול, גם מאנשים דתיים וחרדים שאמרו: 'הם לא מייצגים אותנו. הפוליטיקאים האלה עושים לנו עוול'. יש הרבה אנשים בחברה החרדית שרוצים לימודי ליבה ולא לחיות בעוני".
"אני אישה מאוד דעתנית. אני לא אוהבת לקבל הוראות מאף אחד – לא בעבודה, ולא בבית. לא מתאים לי שיהיה לי מישהו שיהיה הבעלים שלי"
מהצד השני של המתרס קיבלה גוטמן חיבוק עצום. על הבמה המרכזית בהפגנה נגד ההפיכה המשפטית בקפלן, קראה שקמה ברסלר, ממובילות המחאה, ל-135 אלף המפגינות והמפגינים לעמוד לצדה של גוטמן. "הלינץ' שהיא עוברת על ידי מכונת הרעל צריך להדיר שינה מעינינו", אמרה ברסלר בנאומה, "גלית, אנחנו מאחורייך". במקביל הפיד הוצף בפוסטים וסטוריז שהביעו תמיכה בגוטמן.
היה מישהו שנפגעת ממנו באופן אישי בסיפור הזה? אנשים שאכזבו אותך?
"לא קראתי כלום כי לא רציתי להתעסק בזה, אבל יש אנשים שכתבו שיש להם בעיה יותר גדולה עם המחשבות שלי, מאשר מה שאמרתי. עכשיו, יש משטרים שיודעים מה לעשות מצוין עם אנשים שלא חושבים כמוהם. זה קורה בדיקטטורות. מדברים כל הזמן על 'סיפורה של שפחה' ועל מצעד השפחות – אומרים שהגזמנו. לא, לא הגזמנו. אולי נפתח איזו מושבה, שיקבלו אותנו לשם, את כל אלה שלא חושבות כמוכם".
"ביבי והחבורה שלו מחפשים אותי כבר הרבה מאוד זמן, אבל אני לא עושה הנחות לאף אחד. אני אעבוד על הסגנון", מבטיחה גוטמן, "אבל מבחינת התוכן אני אמשיך להגיד את מה שאני חושבת, גם אם זה לא נראה לראש הממשלה ולאנשיו. לא סתמתי את הפה אף פעם, ואני אומרת את דעתי בכל מקום אפשרי. בכלל, בתוכנית של אילנית ושלי, אנחנו מנהלות מלחמה על רצח נשים, על כל התפיסה הזאת של מה זה אישה פה בכלל. גבר רוצח אישה כי הוא בטוח שאת חפץ שלו. הוא הבעלים. אנחנו חברה שמרנית, אז מה – בחברה שמרנית צריך להרוג את האישה? כשהתחילה המחאה, אמרו לי 'את מגזימה, את היסטרית, את אישה' – והנה, הכל פה, הכל קורה".
להחיות את ים המוות
גוטמן, שחגגה השנה 50, נמצאת על המפה כבר למעלה משלושה עשורים. מי שהתגלתה בגיל 17 בתחרות "תגלית השנה" והפכה לאחת הדוגמניות העסוקות בארץ, לא דמיינה בחיים שיום אחד היא תשב בכס המנחה בפריים טיים ותדבר פוליטית שוטפת. לדבריה, החיידק הפוליטי דבק בה מילדות, אבל האמונה בעצמה הדביקה את הפער הרבה יותר מאוחר.
"סבא שלי נהג לצפות ב'ערב חדש', יום אחד כשהייתי חיילת באתי לבקר אותו הוא אמר לי: 'כשתהיי גדולה, זה מה שאני רוצה שתעשי'. אני ממש זוכרת את זה", היא מספרת. את מה שסבה של גוטמן זיהה בה מילדות, זיהה לימים לא אחר מאברי גלעד. "הוא היה על סט תוכנית הבוקר של ערוץ 10, לא הכרנו לפני, והוא אמר לי: 'תשמעי, את הולכת להיות פה לעוד הרבה מאוד זמן. את עושה משהו אחר. את לא קוראת מהפרומטר. יש לך אומץ להגיד את מה שאת חושבת. את מצחיקה'".
"בתור הדוגמנית של המדינה, כביכול התחלתי ממקום יותר נמוך. בגלל איך שאני נראית הייתי צריכה להוכיח את עצמי. לקח המון זמן עד שהיה לי באמת אומץ"
זה משהו שקרה במקרה או שזה משהו שהצבת לעצמך כמטרה?
"הלוואי שהיו לי מטרות. כשהתחיל ערוץ 2, כולם הלכו לאודישנים ל'גלגל המזל' וכאלה, אני בכלל לא רציתי. ואז התחילו לשדר את 'רמת אביב ג", אבל רק בעונה הרביעית הלכתי לאודישן. לא הבנתי אז את הכוח של זה, וגם היה לי טוב בדוגמנות. לקח לי כמה שנים עד שהיה לי מספיק אומץ להגיד שאני לא נהנית מזה, ממשחק, ולהבין איפה טוב לי".
"בתור הדוגמנית של המדינה, כביכול התחלתי ממקום יותר נמוך. בגלל איך שאני נראית הייתי צריכה להוכיח את עצמי", היא אומרת, "אבל כשזה קרה הביקורות היו מאוד טובות. שם, בתוכניות הראשונות, נבנה איזשהו גרעין שאמר לי 'את יכולה להיות שם', אבל לקח עוד עשור עד שהיה לי באמת אומץ. היה רגע שגם קיבלתי הצעה מערוץ 10 לעשות את תוכנית הבוקר ולא הסכמתי".
למה?
"פחדתי נורא לאבד את מה שיש לי. זה בער בי, אבל ידעתי שיחפשו אותי ושהרבה אנשים לא יאהבו את זה. גם להצעה להגיש את תוכנית הבוקר עם יואב לקח לי חודשים להסכים".
וואלה.
"אני חושבת שבגדול זה היה החלום, אבל אני לא אדם של חלומות גדולים שחושב שמגיע לו משהו. אני פשוט נורא אוהבת את הבמה הזאת שיש לי".
כבר שנים שהיא נמצאת על המסך – בין אם בסרטי ותוכניות הדוקו שהיא יוצרת, ובעיקר בתוכניות שהיא מגישה בקשת 12 – "גלית ואילנית" המשודרת בימי שישי אחר הצהריים ו"גלית ויואב" המשודרת בימי שישי בבוקר. התוכנית של גלית ויואב עברה מספר גלגולים, במהלכם גוטמן פרשה לתקופה של כשמונה חודשים, חזרה בה, ובשלב מסוים התוכנית עברה להיות משודרת בימי שישי בלבד.
זה נשמע אינטנס ברמות. נשחקת?
"כן, עשיתי את זה שלוש פעמים בשבוע במשך חמש שנים. בסוף זה כבר היה נורא קשה".
"פחדתי נורא לאבד את מה שיש לי. זה בער בי, אבל ידעתי שיחפשו אותי ושהרבה אנשים לא יאהבו את זה"
מה הרגשת?
"האמת היא שעזבתי כי לא יכולתי להכיל כבר את החדשות. כשאת אדם שאכפת לו, זה אוכל אותך מבפנים. עזבתי אחרי שהיה פיגוע רצחני בירושלים על ידי מחבלים שנכנסו לבית כנסת. עדיין המשכתי לראות כל הזמן חדשות, ואז יואב לימור אמר לי: 'בואי, תגישי איתי'. הבנתי שאין לי לאן לברוח, זאת מי שאני".
לעומת זאת, התוכנית שלך ושל אילנית הייתה סוג של פלסטר, לא?
"כן. זה קרה בדיוק בפיצול של ערוץ 2, ושאלו אותי אם מי הייתי רוצה לעשות תוכנית. אמרתי: 'מה השאלה, תביאו לי את אילנית. נעשה כיף ביחד'. קיבלנו בהתחלה שמונה תוכניות, וזה כבר רץ יותר מחמש שנים. עד אז שישי בין שלוש לחמש היה מוות, זה היה ים המלח. היום יש לנו קהל מדהים ומספרים נורא יפים (בחודש יוני הגיעה התוכנית לרייטינג של 6 אחוז, ר"ו). בדרך כלל לפני שמעלים תוכנית טלוויזיה, אנשים חושבים מה ואיך לעשות, איזה פינות להרים ואת מי להביא. זאת תוכנית שבנתה את עצמה ממש תוך כדי תנועה. זה לא שרצינו להתעסק בפוליטיקה, אבל אי אפשר להתנתק פה משום דבר".
אין עוד חיה כזאת פה, בטח שלא בערוץ מוביל, של שתי נשים שעומדות בפרונט ומכתיבות את האופי של התוכנית שהן מובילות.
"איפה את רואה נשים פה בכלל? אני חושבת שאנחנו תוכנית הנשים היחידה שהחזיקה פה מעמד, שהיא בועטת ושיש לה אמירה. חוץ מזה, אנחנו מאוד אוהבות אחת את השנייה, וזה ניכר. כל אחת נותנת לשנייה את המקום שלה, אין פה שום ענייני אגו. בכלל, אילנית כזאת מדהימה. לפעמים אני אומרת לה: 'אל תהיי כזאת טובה'. היא ממש מתנה".
"אילנית כזאת מדהימה. לפעמים אני אומרת לה: 'אל תהיי כזאת טובה'. היא ממש מתנה. אנחנו מאוד אוהבות אחת את השנייה, אין פה שום ענייני אגו"
ספרי לי קצת על החברות שלכן.
"אנחנו חברות מאוד טובות, והיא תמיד איתי ובשבילי. אילנית ואני, אנחנו בדיוק הדוגמה כביכול לשתי נשים שגדלו פה, אחת בבית מזרחי ואחת בבית אשכנזי, אחת בבית ימני והשנייה בבית שמאלני, שהבינו כבר מזמן שאין פה שמאל וימין. החברות שלנו הולכת שנים אחורה. הכרנו כשהיא הייתה בת 18 ואני הייתי בת 28. היא הייתה מועמדת למלכת היופי, ומוטי רייף הביא אותי מדי שנה כדי ללמד אותן ללכת. אילנית היא מישהי שיש לה בייגלה על הראש, כמעט אי אפשר היה שלא לתת לה את הכתר. היה ברור לכולם שהיא מלכה, ובאמת עשיתי הכל כדי ללמד אותה ללכת".
והצלחת?
"אי אפשר היה ללמד אותה ללכת", היא צוחקת, "אז היא לא עשתה תצוגות, אבל אחר כך הצטלבנו בכל מיני מקומות. יש אנשים שאת יכולה להיות איתם מאה שנה אבל את לא באמת איתם, ויש אנשים שנוגעים בך, כמו שקרה לי עם אילנית".
הקן מתרוקן
ימים קצת אמוציונליים עוברים על גוטמן, בנסיבות אחרות לגמרי. אנחנו נפגשות לריאיון בביתה היפה בצפון תל אביב, ימים ספורים אחרי ששירה, בתה הבכורה מיחסיה עם בן זוגה לשעבר (הצלם המוערך זיו קורן), פרשה כנפיים ועזבה את הקן. "שירה כבר בת 23 וחצי", אומרת גוטמן, "היא עברה ממש קרוב, היא כל הזמן פה בגלל העבודה שלה – היא מעצבת תכשיטים והסטודיו שלה פה למטה – אבל בתפיסה זה כאילו, וואו".
זה חתיכת שלב.
"כן. אז אמה (בתה הצעירה של גוטמן, ר"ו) עברה למעלה, איפה שהייתה הסוויטה של שירה, עשיתי לה חדר חדש עם סלון וטלוויזיה חדשה. עכשיו אנחנו כאן שתינו, עם כל הארבע קומות האלה".
בעשור האחרון נמצאת גוטמן בזוגיות עם איש העסקים ואספן האמנות יגאל אהובי, למקרה שתהיתן, אין לגוטמן שום כוונה לשנות את הפורמט ולאחד כתובות בקרוב. "כרגע זה לא הולך לקרות, אמה בת 18 ויש לה עוד חמש שנים להיות פה. אני בונה על זה שלא תלך לשום מקום", היא צוחקת.
תשמעי, זה סטארטאפ.
"יש מי שיגידו שזה סטארטאפ ויש גם את אלה שאימצו את המודל אחרינו. תשמעי, זה פשוט עובד לנו מעולה. אנחנו ישנים ביחד חצי שבוע, אבל יש לי את המקום שלי. זה לא מובן מאליו, ויש כל הזמן תחושה כמו של התחלה של משהו. הבנתי באיזשהו שלב שהסיפור הזה של מה שקורה לכולם – הוא לאו דווקא טוב לי. כבר בגיל 25 לא התחתנתי ברבנות ואז זה היה מאוד מוזר. אני אישה מאוד דעתנית. אני לא אוהבת לקבל הוראות מאף אחד – לא בעבודה, ולא בבית. לא מתאים לי שיהיה לי מישהו שיהיה הבעלים שלי. הבנתי את זה כבר מגיל מאוד צעיר".
ויש לה עוד תובנה, לא פחות חשובה להשלמת התמונה. "כשהייתי ילדה, שמעתי את הסיפורים של הסבתות, שאמרו: 'לא נתנו לי לעבוד. זה לא היה מקובל שאישה עובדת'. גדל פה דור שחושב שלנשים תמיד הייתה בחירה, אבל לא", פוסקת גוטמן. "יותר מדי צעירות מסתכלות עליי בקטע של 'איך עשית את זה'. איך עשיתי את זה? עשיתי, ואז גם יכולתי להתגרש בגיל 40, בלי שהבית יתמוטט עליי. בילד השני באמת כבר נורא קשה לשלב עבודה עם המשפחה, הרבה פעמים כבר לא שווה ללכת לעבוד, אז את נשארת בבית. אבל ממי, בילד השלישי הוא כבר עם המזכירה. נורא מפחיד אותי הסיפור הזה של הצעירות של היום. הן יותר מתרפקות על הסיפור הזה, של למצוא מישהו עם כסף ואז לעשות ילדים".
וואלה? את מרגישה שזה משהו רווח?
"כן, הרבה יותר מבדור שלי. בגלל זה אנחנו כל הזמן מדברות על עצמאות כלכלית ב'גלית ואילנית', ואני אומרת – אל תוותרי. אני לא יודעת להגיד איך עשיתי את זה. לא היה פשוט, אבל לא חשבתי לרגע לשבת בבית ולוותר על הקריירה ועל ההגשמה העצמית שלי. את יודעת מה, לא כל אחת קרייריסטית, אבל תשאירי לעצמך משהו משלך. גם אם את נשואה למישהו נורא עשיר. אני גדלתי בבית של קיבוצניקים, באווירה של לא לבקש יותר מדי ולראות שלכולם יש אותו דבר. מכאן גם המקום החברתי שלי שזועק כל הזמן".
"נשים שואלות אותי איך עשיתי את זה. איך? עשיתי. בילד השני באמת נורא קשה לשלב עבודה עם המשפחה, אז את נשארת בבית. אבל ממי, בילד השלישי הוא כבר עם המזכירה. את חייבת להשאיר משהו לעצמך"
ומכאן הדרייב לעצמאות כלכלית?
"גדלתי בבית עם אימא מאוד עוצמתית, שתמיד עבדה, עשתה קריירה והרוויחה כסף. זה היה בתחילת שנות ה-70, כשהרבה אימהות נשארו עם הסירים בבית".
במה אימא שלך עבדה?
"היא הייתה זמרת".
די! אני לא מאמינה לך.
"אימא שלי הייתה זמרת מאוד מוכשרת. היא הייתה בלהקה צבאית ובגיל 23 היא מצאה את עצמה עם שני ילדים. אבא שלי היה חבר אגד. הם עבדו נורא קשה כל החיים שלהם. אני עובדת מגיל תשע. אגב, אני יוצאת עם יגאל כבר עשר שנים ויש לו הרבה כסף. אבל הכסף שלי יותר מעניין אותי. אני רוצה את הכסף שלי. אני אוהבת את הכסף שלי".
רול מודל זה בדם
לצד האהבות בחייה – למשפחתה, לבן זוגה, לקריירה שלה – יש עוד אהבה גדולה בחייה שלא דועכת גם אחרי שנים רבות, וזוהי האהבה לעולם הדוגמנות. "אני נורא מתרגשת מצילומי השער", היא מגלה, וחושפת את החיבור העמוק שלה לאופנה. "אני מלבישה את עצמי בתוכניות שלי", היא מספרת, "אני לובשת רק אופנה ישראלית, למשל רונן חן, מירית רודריג, דורין פרנקפורט, ויוי בלאיש, אלון ליבנה, נעמה בצלאל ונורת׳רן סטאר. חשוב לי לקדם אופנה ישראלית ולעזור למעצבים, גם לצעירים ולא מוכרים. אגב, אני מחזירה להם את הבגדים אחר כך, אני לא לוקחת כלום".
עם כל האהבה, היום, ממרום נסיונך, יש לך גם ביקורת כלפי עולם האופנה?
"ממש לא. למה שתהיה לי ביקורת?".
כי זה עולם קשוח. אפילו שהעולם הזה עבר אבולוציה עם מהפכת הבודי פוזיטיב, והיום לכאורה הוא יותר מגוון.
"יפה שאמרת לכאורה. אני רואה את השינוי, אבל אני מסתכלת מהצד ויש דברים שצורמים לי מאוד, למשל, זה שפתאום החליטו לא לאהוב את הדוגמניות הסטנדרטיות. כשאני הייתי חלק מהעולם הזה בזמנו, מי ראה אותי ממטר בכלל. תמיד היו יפות ממני ואף פעם לא הייתי מספיק רזה או מספיק גבוהה. אז כאימא לילדות, ברור שאני שמחה על השינוי. אני רק אומרת, זה שמקדמים שינוי אחד – לא אומר שצריך להרוס את מה שהיה קודם".
"הבנתי שאני לא יכולה להיות ג'יזל, אז הייתי גלית גוטמן. זה אף פעם לא הכניס אותי לסחרור של אנורקסיה, ולא של שום דבר אחר. לא כל אחת שנכנסה לעולם האופנה היא מצולקת"
השיימינג לא מת, הוא רק התחלף.
"בדיוק".
וכשהיית צעירה, לא היו לך מפגשים מצלקים עם העולם הזה?
"ממש לא. הבנתי שהמראה שלי הוא יותר מסחרי, שאני לא יכולה להיות ג'יזל. אז לא הייתי ג'יזל, הייתי גלית גוטמן. זה אף פעם לא הכניס אותי לסחרור של אנורקסיה, ולא של שום דבר אחר. לא כל אחת שנכנסה לעולם האופנה היא מצולקת, ולא כל אחת שנכנסה לעולם האופנה עברה התעללות מינית. לא נפלתי אף פעם למקומות האלה, למזלי. אני מבינה שיש כאלה שכן ואני מתבאסת מזה, אבל הדברים האלה קורים גם במקומות אחרים".
כיום, בין שלל עיסוקיה, גוטמן היא הפרזנטורית של רונית רפאל. הסנדלרית לא הולכת יחפה, וכמו בשאר התחומים בחייה, היא לא מסתירה דבר. "חוץ מהסיגריות – שזו תקלה מאוד רצינית – אני עובדת באיך שאני נראית", היא אומרת. "עד גיל 40 בורכתי ולא הייתי צריכה לעשות שום דבר. היום אני משתדלת להגיע פעם בשבוע-שבועיים לטיפול אצל רונית. בוטוקס אני עושה פעם בארבעה-חמישה חודשים, אבל יש מלא טיפולי תחזוקה מדהימים לפנים שנשים לא יודעות עליהם. יש איזשהו טיפול שאני עושה פעם בשבועיים, שהוא כמו התעמלות לשרירי הפנים. ספורט, אגב, הוא שנאת חיי. עכשיו חזרתי לאימונים אישיים אחרי שלושה חודשים שלא עשיתי".
הכי פאסיב אגרסיב.
"אלה דברים שאני עושה בשביל עצמי, אני רוצה לקום בבוקר, להסתכל במראה ולהגיד: 'אני עושה את המקסימום'. פעם לא הבנתי כשהיו אומרים שאישה יפה מתה פעמיים, אז היום אני מתחילה להבין. בא לי לשמר את זה כמה שיותר, ואני נהנית מזה שאני נראית טוב לגילי. אני חושבת שזה לא מוגזם, אבל מישהו אחר יכול להגיד לי שאני נראית עשויה מדי. לא יודעת, בעיני לא".
יש לך קווים אדומים?
"אני נורא מקווה שבגלל שהתחלתי בגיל 35, אפשר יהיה לדחות את מתיחת הפנים. לא בא לי לעשות ניתוח. תראי, אני רואה את סימני הגיל, אין מה לעשות. עכשיו, למשל, פתאום יש לי את העפעף שבגיל 50 מתחיל לצנוח, אבל אני דווקא מחבבת את זה. לא בא לי לגעת בו".
"אני רוצה לקום בבוקר, להסתכל במראה ולהגיד: 'אני עושה את המקסימום'. פעם לא הבנתי כשהיו אומרים שאישה יפה מתה פעמיים, היום אני מתחילה להבין. בא לי לשמר את זה כמה שיותר"
מה גרם לך להתחיל?
"עשיתי תפקיד אורח ב'השיר שלנו'. שיחקתי את גרושתו של ליאור אשכנזי, וכשראיתי את הפרק פתאום ראיתי רק מצח. למחרת עשיתי את הבוטוקס הראשון. כל אחד מדבר ממקום אחר בפנים, אני מגיל צעיר מדברת מהמצח. אגב, לפני זה לא הייתי אצל קוסמטיקאית בחיים".
הפחד של להיות לא רלוונטית הוא משהו שמהדהד אצלך?
"זה כבר לא יכול להיות, אני בת 50", היא צוחקת. "אגב, אני מאוד שמחה עם הגיל שלי, אני לא מאלה שבלחץ. חוץ מזה, אני מקבלת חיבוק נורא גדול מהצעירים – לא רק מהצעירות, גם מהצעירים. אנשים מאוד מכבדים אותי, זה נורא יפה. יש כבוד לעשייה שלי ולאמירות שלי, יש כבוד לאג'נדה. האם כל זה יגמר אי פעם? ברור, וזה בסדר. כשהתחלתי לעבוד, סבא שלי אמר לי: 'טוב, בסדר, את דוגמנית, איפה הפלאן בי שלך?'. בעבודה קשה מאוד סללתי את הדרך לעצמי, ואני מאוד שמחה במקום שאני נמצאת בו".
מה הדבר שאת הכי גאה בו מכל הדברים שעשית עד היום?
"הבנות שלי".
ומקצועית?
"להחזיק את המקום שאני נמצאת בו, זה הדבר הלא פשוט".
בסוף היופי זה לא האישיו.
"זה לא האישיו. האישיו הוא שהצלחתי".
הפקת שער:
צילום נטאשה זריקר ל־ArtBook, ניהול קריאייטיב טל קליינבורט, סטיילינג אסף דויטש ל־ArtBook, איפור טלי פאוור, שיער אדיר אמרגי ל־ArtBook, ריטוש תמונה עדי אדמוני ל־ArtBook, צולם ב־TOLLMANS POP UP