"הוא היה אבא מושלם": הרשת בוכה עם אלמנתו של ארנון זמורה

"הכל מתמלא עכשיו בתמונתו של הגיבור פקד ארנון זמורה ז"ל. אבל הרבה לפני שהוא היה לוחם וגיבור, הוא היה איש מתוק ומקסים. בן זוג מדהים, אבא מושלם. איש אוהב ואהוב. ככה אנחנו נזכור אותו, ואשמח שגם אתם". את המילים מכמירות הלב האלה כתבה אמש (מוצ"ש) מיכל זמורה, אלמנתו של ארנון זמורה (36), שנהרג במבצע החילוץ הנועז שבו חולצו החטופים נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, שלומי זיו ואנדריי קוזלוב. זמורה היה אבא לשני ילדים.

>> בזמן שחגג את חזרתו, אלמוג מאיר ג'אן לא ידע שאביו שנפטר

הפוסט הקצר והמדמיע של מיכל זמורה שוטף את הרשת ומשותף ללא הרף. לצד זאת, מוצפת הרשת גם בשיתופים של הפוסט שהקדישה לו גיסתו, המוזיקאית יעל ברונשטיין, אחותה של מיכל.

"מחר ארנון האהוב שלנו יובא לקבורה", כתבה ברונשטיין אמש. "אני לא אהיה שם, אני אהיה הדודה ששומרת על הילדים בבית מפני דברים שאסור לראות..".

"גיסי היה גיבור אמיתי, לוחם שהציל חיים במו ידיו פעמים רבות… אז עכשיו כשהבית שקט, והשבעה עוד לא התחילה, רגע לפני שהוא יהפוך לסמל ובצדק, אני רוצה לספר כמה דברים עליו, שוליים וחשובים מאוד", כתבה ברונשטיין. היא כתבה כל כך יפה ומרגש, שאנחנו לא רוצות להרוס ולהכביר במילים מיותרות. הנה הדברים שהיא מספרת בפוסט:

"ארנון היה לובש חולצה ארוכה בים. הכי חתיך על החוף ותמיד עם חולצה ארוכה וכובע ומכנסיים עד הברך. אף פעם לא שאלתי אותו מה הקטע, אבל בטח זה היה כי צריך להישמר מהשמש וגם כי צריך לשמש דוגמה לילדים שלו, שגם עושים כך. הדבר הזה תקוע לי בראש בשעות האחרונות כי זה מסכם בפרט שולי אחד את כל הבן אדם. סוג של נוכחות כריזמטית, מנהיגות, אחריות שקטה, של בן אדם שמצד אחד לא עושה עניין מעצמו ומצד שני יודע בדיוק מה סדר העדיפויות שלו. איזה שטויות, חולצה ארוכה בים. ככה הוא היה עושה תמיד.

"מאז השביעי באוקטובר משהו בו נפתח. הוא התחיל לאפות חלות פתאום (היה יוצא לו תמיד פי מיליון יותר טעים משלי). והוא גם למד לנגן בגיטרה. הוא השתפר מהר, בתור גיטריסטית בינונית פלוס שאף פעם לא למדה כמו שצריך, ידעתי שהוא מצליח ככה רק כי הוא מתעקש ללמוד ולהתאמן מלא. מאיפה למפקד בימ"מ יש זמן וכח לשבת ללמוד איך עושים בארה. אבל עובדה, מהר מאוד התחלנו לעשות ג'אמים ביחד במפגשים משפחתיים. אני תמיד הייתי מעצבנת וקמצנית עם זה, ורק בגלל ארנון שיחררתי את הקפיצות שלי בעניין והתחלתי לנגן למשפחה סתם ככה. כי רציתי לעשות גם כן משהו לשמח את הבן אדם שבתור מקצוע עושה כל כך הרבה בעולם הזה. הוא פשוט הראה לי איך להיות, ואני התרככתי והקשבתי. היינו מנגנים הרבה, ואני אהבתי את זה, ואהבתי אותו, ושמחתי מאוד ברגעים האלה.

"הוא היה שמרן ונבוך מלדבר על דברים שמבחינתו השתיקה יפה להם. מבוכה מתוקה משיחות מבוגרים שהתגלגלו לכל מני מחוזות מטונפים. ועם זאת תמיד הייתה לו דעה נחרצת על גברים שיצאתי איתם ועל כל העלילות שלהם. הוא היה מכריז מהר מאוד על מישהו שאני מספרת שעושה לי את המוות ואני מתלבטת מה לעשות שהוא לוזר, לאטך, אפס. היה מגונן עליי בלי לגונן עליי מדי, פשוט איכשהו מחזיק תמיד את הצדק והערכים הגבריים כמו שהם אמורים להיות, בלי לעשות סצנה, פשוט להגיד את הדברים כמו שהוא חושב אותם. היה לי הרגל מגונה לנסות לסנגר על הלוזרים הנ"ל, אבל בתוכי ידעתי שארנון צודק בכל מילה; הוא פשוט באמת בן אדם בסטנדרט הכי גבוה שיש, הוא גבר מופלא וישר כמו סרגל שיודע איך לאהוב ואיך להתחייב ואיך להיות ג'נטלמן ואיש משפחה, ואני רציתי לסנגר על הלאטכים האלה שאהבתי רק כי היה לי ברור שכמו ארנון באמת יש רק אחד אז אני פה אשתדל בינתיים לעבוד עם מה שיש. אבל ארנון הראה לי איך להיות גם בקטע הזה, סטנדרט אנושי הכי גבוה שאפשר, אולי אני אפנים משהו מתישהו.

"ארנון היה איש עם לב ענק, רגיש ואוהב כל כך. הוא באמת היה בן אדם מרגש, זהב טהור. אבא מתוק, בן זוג מדהים לאחותי. תמיד תהיתי לעצמי איך יכול להיות שכל מי שנופל הוא מהכי הכי טובים. בטוח יש כמה אנשים שמתו מות גיבורים ובכל זאת היו קצת חארות בחייהם. אבל ארנון באמת היה הכי הכי, הכי טוב והכי יפה והכי מרגש. כשעמדתי לידו השתדלתי תמיד לגבוה קצת, והוא לא שם לב אפילו.

"ארנוני. ארנולד. כל כך יפה ניגנת. כסאמק, איזה באסה. באסה ממש".

היום (9.6) ארנון זמורה יובא למנוחות. מחבקות את משפחתו מרחוק וכואבות את כאבה.