אפרת וכטל מתוודה: זו הסיבה שאני לא מתנשקת בסילבסטר

צילום מסך מתוך הסרט "אף פעם לא התנשקה"
צילום מסך מתוך הסרט "אף פעם לא התנשקה"

נשיקה עם זר מוחלט? בכיף. נשיקה עם זר מוחלט בליל השנה האזרחית החדשה? תשכחו מזה. אפרת וכטל מנשקת את 2019 לשלום, וכאן זה נגמר

88 שיתופים | 132 צפיות

שליח התדפק על דלתי, הכלב שלי נבח בטירוף, כזה הוא – שומר עליי מפני זרים, מפני גברים ובעיקר מפני אנשים שיש להם קסדה ענקית על הראש. הוא הביא עמו מתנה מחברת אופנה מלווה בכרטיס ברכה. "בייבידול לערב השנה החדשה בתקווה שיהיה אינטימי ככל האפשר", היה המסר.

View this post on Instagram

"אז נרים כוס יין לחיי חיים אמיתיים יותר". אתמול ישבתי עם חבר על בקבוק יין, וכל פעם שהוא מזג עוד יין לכוס, הוא התעקש שנעשה לחיים. לא שנצלם, לא שאהיה בטלפון, אלא שאני אעצור לשנייה, אהיה ברגע ובאמת אשתה לחיים. עם כמה שהוא היה נודניק, וזה הצחיק אותי, היה בזה פשוט משהו חברי וכנה. הבנתי שמי שקבע את המסורת של להסתכל בעיניים כשמשיקים לחיים, הקדים את זמנו (ולא מתוך החשש לשבע שנים של סקס רע!) אלא מתוך הרגע הזה שאתה אמור להתנתק מרעשי הסביבה ולהתחבר, גם אם זה לשנייה, לעצמך ולחברה שלצידך. * אתה הרי יכול להיות בבר מוקף בחברים ומלא אנשים ועדיין להרגיש לבד ובלתי נראה, ופתאום הרגע הזה של לראות את האחר, להרים את הכוס, להביט בעיניים ולשאול לכבוד מה נשתה היום? יכול להאיר כל כך הרבה. כמה פשוט ככה חיוני בעולם של היום. * אז במקום לעשות בומרנג, לכבוד מה תעצרו את הרגע ותרימו היום לחיים? * pic by @natashazeriker at #hsterngold event #commodus_ii #cheers #weekendvibes #itswineoclock

A post shared by Efrat Reef Vachtel (@vachtelit) on

יממה חלפה ועוד שליח חגיגי הגיע, הפעם באמתחתו מתנה מחברת קוסמטיקה – מארז שפתונים מפנק המכיל פילינג לשפתיים, שמן לשפתיים ומשחה לשפתיים רכות כמשי – כדי שאהיה מוכנה לנשיקת חצות לוהטת ערב ראש השנה האזרחית שבאה עלינו לטובה.

מי יודע, אולי השליח הבא שיפתיע יהיה הוא עצמו המתנה בדמותו של דייט לוהט בעבור ערב השנה האזרחית החדשה ובזאת יסגרו לי את הפינה.

אבל עד ששירות כזה יהיה חוקי, לגיטימי או לא מעורר רחמים, בינתיים מרוץ השליחים הזה רק מזכיר לי את המרוץ הבלתי ייאמן שאני חיה בו. "השנה אמצא זוגיות, אתאהב ואת 2019 אחתום בנשיקת אוהבים", ייחלתי ואיחלתי לעצמי לפני שנה. ועכשיו אלוהים ישמור, נשארה לי בערך יממה להספיק את מה שלא הספקתי ב-364 הימים האחרונים.

אם יש משהו מלחיץ יותר מהדודה שפגשת בערב ראש השנה והיא תהתה מתי כבר תביאי חבר לשולחן החג, זה ליל הסילבסטר, וכמובן ציפיית הנשיקה שהוא טומן בחובו, כאשר העולם כולו עושה יד אחת נגדך ומתאגד בשביל להזכיר לך שאין לך כזו בנמצא. בלילה הזה הזרקור המלחיץ מופנה רק לרווקים באשר הם, כיוון שהזוגיים ממילא מעדיפים להישאר בבית ולהעביר ערב רומנטי בפיג'מה מול נטפליקס. הם לא עומדים למבחן, לאף אחד מסביב לא אכפת אם השפתיים שלהם רכות כמשי או לא. ואילו לנו, הרווקים, מוכרים את המאורע הזה כעירבון ודאי לפתיחת השנה החדשה.

אם כבר העזת להגיע למסיבה כאחת האדם, את מוצאת את עצמך בסרט מתח. המשימה: לנטרל את הפצצה המתקתקת מעל ראשך ולסמן מבין ההמון את האחד

המרוץ אחרי הנשיקה הזו הוא בלתי נתפס. זה מתחיל ממסיבות פנויים-פנויות סילבסטר סטייל, שמתקיימות ספציפית עבור אותם נחשלי החברה, לא רק כדי לצמצם את תוצאות החיפוש אלא גם את תחושת התסכול. זה ממשיך לשמירת קשרים לא הכרחיים או השבתם מהמתים של האקסים האחרונים, רק כדי שיהיה עם מי להתנשק ברגע האמת. ואם כבר העזת להגיע למסיבה כאחת האדם, את מוצאת את עצמך בסרט מתח. המשימה: לנטרל את הפצצה המתקתקת מעל ראשך ולסמן מבין ההמון את האחד. וכך, במשך כל המסיבה, במקום ליהנות ולרקוד לצליליה של בריטני, את רוקדת לצלילי הקול הקטן בראש שחופר לך ומפר את שלוותך, טרודה בחיפוש ואיתור המושיע עד שתחל הספירה לאחור. לא צלחת את המשימה? את יכולה להכריז על הערב ככישלון חרוץ ולחזור הביתה לפתוח את השנה החדשה עם עצמך ועם טעם חמוץ.

מעולם לא התנשקתי בסילבסטר. אני יודעת, זה נשמע כמו פרודיה, וכמו סרט המשך מצוין ל"אף פעם לא התנשקה" בכיכוב דרו ברימור. גם ככה האמריקאים חולים על גרסאות חג, אז זה יבוא להם בול – "אף פעם לא התנשקה בסילבסטר" (זכויות היוצרים שמורות לי), אבל זו האמת. כי אני לא סתם רווקה, אני רווקה בת 36 שמעולם לא הייתה במערכת יחסים רצינית וגם מעולם לא החזיקה באחת פיקטיבית רק עבור אותם אירועים חברתיים מלחיצים שמכתיבים לך ומאלצים אותך להיות זוגית.

הצמדת השפתיים היא הדבר האחרון ברשימה שלי כשאני מייחלת לעצמי זוגיות. מעולם לא חלמתי להתנשק עם זר ולפתוח איתו את השנה

אבל בתכלס, הצמדת השפתיים היא הדבר האחרון ברשימה שלי כשאני מייחלת לעצמי זוגיות. מעולם לא חלמתי להתנשק עם זר ולפתוח איתו את השנה (אין לי בעיה להתנשק עם זר שמוצא חן בעיניי בסתם ערב רגיל, כן?). זה אולי נשמע טיפשי, בסך הכול מדובר בעוד תאריך בלוח השנה, אבל אני לגמרי מאלה שסימנים ותאריכים משפיעים עליהם. וכמו שאני תמיד משתדלת להיכנס למקום חדש ברגל ימין (נשבעת שזו האמונה הטפלה היחידה שיש לי), ככה אני גם רוצה להיכנס ברגל ימין לשנה החדשה.

באחד מערבי הסילבסטר האחרונים נתבקשתי לעבוד, הייתי צריכה לצלם כתבה היישר מלבה של מסיבה עתירת מפורסמים. הגעתי מוקדם, ראיינתי את כל הסובבים, וברבע לחצות עליתי על המונית הראשונה שמצאתי. הגעתי לדירה שלי בדיוק בדקה הגורלית, כדי לסמן לי את תחילת השנה כמו שייחלתי לה באותו ערב – ביתית, נינוחה, אמיתית ורגועה. הרגשתי שאם אשאר במסיבה ואתנשק עם אחד הנוכחים זה לא ייתן כלום. כי זה לא באמת האישיו, אלא ההחלטות והתקוות שלי לשנה הקרובה. ואם זוגיות זה החלום, אז נשיקת חצות עם זר רנדומלי זה לא באמת מה שיתווה לי את הדרך. אבל אם אהיה שלמה עם עצמי ואדע לאן אני מכוונת, אז הדף הראשון בספר החדש יהיה הרבה יותר מבטיח. ולמען האמת, אותה שנה התגלתה כמאוד מפקסת אפילו שהיא לא הצמיחה זוגיות קסומה.

אבל אל דאגה, לא אמרתי נואש, אותה מטרה תחזור על עצמה גם ברשימה החדשה: השנה אכיר את האחד, אתאהב, ואת 2020 אחתום בנשיקת אוהבים אמיתית. השנה זה בטוח יקרה. תחשבו על המספר הזה, 2020, יכולה להיות שנה זוגית מזאת? זה לגמרי סימן.

עוד טורים אישיים של אפרת וכטל:
>> להיות רווקה זה לא מגניב, אם כבר זה מסוכן
>> גם אני רווקה שסובלת מסינגליזם