זו הסיבה שאני לא מתנשקת בסילבסטר

לפני שלוש שנים פרצה הקורונה אל חיינו, מאז היא משחקת בנו – נעלמת ופתאום חוזרת, והנה בסין מדווחים על מיליונים נדבקים מדי יום ובהודו כבר הכריזו על החזרת ההגבלות. זה בטח רק עניין של זמן עד שיהיה קאמבק רשמי גם אצלנו, ולשמחתי הרווקתית זה רק יעזור לי להימנע מהמבטים המרחמים ומהמשימה הבלתי אפשרית "להשיג נשיקת חצות" לכבוד תחילת השנה האזרחית. אבל אני מודה, גם לפני הווירוס הקטלני, לא מיהרתי להצמיד שפתיים בערב חורץ הגורלות הזה. וזו בדיוק הסיבה.

>> נעים מאוד, אני אפרת וכטל ואני סובלת מסינגליזם

למשל, בשנה שעברה שליח התדפק על דלתי, הכלב שלי נבח בטירוף, כזה הוא – שומר עליי מפני זרים, מפני גברים ובעיקר מפני אנשים שיש להם קסדה ענקית על הראש. הוא הביא עמו מתנה מחברת אופנה מלווה בכרטיס ברכה. "בייבידול לערב השנה החדשה בתקווה שיהיה אינטימי ככל האפשר", היה המסר.

יממה חלפה ועוד שליח חגיגי הגיע, הפעם באמתחתו מתנה מחברת קוסמטיקה – מארז שפתונים מפנק המכיל פילינג לשפתיים, שמן לשפתיים ומשחה לשפתיים רכות כמשי – כדי שאהיה מוכנה לנשיקת חצות לוהטת ערב ראש השנה האזרחית שבאה עלינו לטובה. מי יודע, אולי השליח הבא שיפתיע יהיה הוא עצמו המתנה בדמותו של דייט לוהט בעבור ערב השנה האזרחית החדשה ובזאת יסגרו לי את הפינה.

אבל עד ששירות כזה יהיה חוקי, לגיטימי או לא מעורר רחמים, בינתיים מרוץ השליחים הזה רק מזכיר לי את המרוץ הבלתי ייאמן שאני חיה בו. "השנה אמצא זוגיות, אתאהב ואת 2021 אחתום בנשיקת אוהבים על הספה הביתית, הרחק ממסיבות הדבקה המוניות", ייחלתי ואיחלתי לעצמי לפני שנה, בעיצומו של הסגר והבידוד והתקופה המשוגעת ההיא. ועכשיו אלוהים ישמור, נשאר לי בערך שבוע להספיק את מה שלא הספקתי ב-2022.

פרה עידן הקורונה, לא היה דבר מלחיץ יותר מאשר ליל הסילבסטר, עם ציפיית הנשיקה שהוא טומן בחובו, כאשר העולם כולו עושה יד אחת נגדך ומתאגד בשביל להזכיר לך שאין לך כזו בנמצא. בלילה הזה הזרקור המלחיץ מופנה רק לרווקים באשר הם, כיוון שהזוגיים ממילא מעדיפים להישאר בבית ולהעביר ערב רומנטי בפיג'מה מול נטפליקס. הם לא עומדים למבחן, לאף אחד מסביב לא אכפת אם השפתיים שלהם רכות כמשי או לא. ואילו לנו, הרווקים, מוכרים את המאורע הזה כעירבון ודאי לפתיחת השנה החדשה.

אם כבר העזת להגיע למסיבה כאחת האדם, את מוצאת את עצמך בסרט מתח. המשימה: לנטרל את הפצצה המתקתקת מעל ראשך ולסמן מבין ההמון את האחד

המרוץ אחרי הנשיקה הזו הוא בלתי נתפס. זה מתחיל ממסיבות פנויים-פנויות סילבסטר סטייל, שמתקיימות ספציפית עבור אותם נחשלי החברה, לא רק כדי לצמצם את תוצאות החיפוש אלא גם את תחושת התסכול. זה ממשיך לשמירת קשרים לא הכרחיים או השבתם מהמתים של האקסים האחרונים, רק כדי שיהיה עם מי להתנשק ברגע האמת. ואם כבר העזת להגיע למסיבה כאחת האדם, את מוצאת את עצמך בסרט מתח. המשימה: לנטרל את הפצצה המתקתקת מעל ראשך ולסמן מבין ההמון את האחד. וכך, במשך כל המסיבה, במקום ליהנות ולרקוד לצליליה של בריטני, את רוקדת לצלילי הקול הקטן בראש שחופר לך ומפר את שלוותך, טרודה בחיפוש ואיתור המושיע עד שתחל הספירה לאחור. לא צלחת את המשימה? את יכולה להכריז על הערב ככישלון חרוץ ולחזור הביתה לפתוח את השנה החדשה עם עצמך ועם טעם חמוץ.

מעולם לא התנשקתי בסילבסטר. אני יודעת, זה נשמע כמו פרודיה, וכמו סרט המשך מצוין ל"אף פעם לא התנשקה" בכיכוב דרו ברימור. גם ככה האמריקאים חולים על גרסאות חג, אז זה יבוא להם בול – "אף פעם לא התנשקה בסילבסטר" (זכויות היוצרים שמורות לי), אבל זו האמת. כי אני לא סתם רווקה, אני רווקה בת 38 שמעולם לא הייתה במערכת יחסים רצינית וגם מעולם לא החזיקה באחת פיקטיבית רק עבור אותם אירועים חברתיים מלחיצים שמכתיבים לך ומאלצים אותך להיות זוגית.

הצמדת השפתיים היא הדבר האחרון ברשימה שלי כשאני מייחלת לעצמי זוגיות. מעולם לא חלמתי להתנשק עם זר ולפתוח איתו את השנה

אבל בתכלס, הצמדת השפתיים היא הדבר האחרון ברשימה שלי כשאני מייחלת לעצמי זוגיות. מעולם לא חלמתי להתנשק עם זר ולפתוח איתו את השנה (אין לי בעיה להתנשק עם זר שמוצא חן בעיניי בסתם ערב רגיל, כן?). זה אולי נשמע טיפשי, בסך הכול מדובר בעוד תאריך בלוח השנה, אבל אני לגמרי מאלה שסימנים ותאריכים משפיעים עליהם. וכמו שאני תמיד משתדלת להיכנס למקום חדש ברגל ימין (נשבעת שזו האמונה הטפלה היחידה שיש לי), ככה אני גם רוצה להיכנס ברגל ימין לשנה החדשה.

באחד מערבי הסילבסטר האחרונים נתבקשתי לעבוד, הייתי צריכה לצלם כתבה היישר מלבה של מסיבה עתירת מפורסמים. הגעתי מוקדם, ראיינתי את כל הסובבים, וברבע לחצות עליתי על המונית הראשונה שמצאתי. הגעתי לדירה שלי בדיוק בדקה הגורלית, כדי לסמן לי את תחילת השנה כמו שייחלתי לה באותו ערב – ביתית, נינוחה, אמיתית ורגועה. הרגשתי שאם אשאר במסיבה ואתנשק עם אחד הנוכחים זה לא ייתן כלום. כי זה לא באמת האישיו, אלא ההחלטות והתקוות שלי לשנה הקרובה. ואם זוגיות זה החלום, אז נשיקת חצות עם זר רנדומלי זה לא באמת מה שיתווה לי את הדרך. אבל אם אהיה שלמה עם עצמי ואדע לאן אני מכוונת, אז הדף הראשון בספר החדש יהיה הרבה יותר מבטיח. ולמען האמת, אותה שנה התגלתה כמאוד מפקסת אפילו שהיא לא הצמיחה זוגיות קסומה.

אבל אל דאגה, לא אמרתי נואש, אותה מטרה תחזור על עצמה גם ברשימה החדשה: השנה אכיר את האחד, אתאהב, ואת 2022 אחתום בנשיקת אוהבים אמיתית. השנה זה בטוח יקרה. תחשבו על המספר הזה, 2022, יכולה להיות שנה זוגית מזאת? זה לגמרי סימן.

עוד טורים אישיים של אפרת וכטל:
>> להיות רווקה זה לא מגניב, אם כבר זה מסוכן
>> גם אני רווקה שסובלת מסינגליזם