אחרי 20 שנה: הבשורה המרגשת של אפרת גוש

הימים היו ימי ראשית שנות האלפיים, זמרת אחת עם קול ענק ותספורת בלתי נשכחת הפציעה עם אלבום חשוף ומכשף שהפך לנו את הלב ואת הבטן (ואפילו הגיעה ל"ארץ נהדרת"!) – וגרמה לנו להרגיש פחות לבד בעולם. היום (רביעי), אפרת גוש יוצאת בבשורה מרגשת ולוחצת לנו ביג טיים על בלוטת הנוסטלגיה. הסיבה: ציון עשרים שנה לאלבום הבכורה במופע חד פעמי. השוס: לרגל המאורע היא החליטה לשחזר אחד לאחד את עטיפת האלבום האייקונית, וזה פשוט אדיר.

>> אם אלה החיים: קרן פלס עוברת על החוקים בשביל רן דנקר

גוש שיתפה ברשת סרטון, בו היא משחזרת ביחד עם יוני בלוך (שהפיק את האלבום) את העטיפה האייקונית ומפיחה בה רוח חיים חדשה-נושנה. לצלילי השיר היפהפה "שעתיים אחרי" (הלקוח מאלבום הבכורה כמובן, ועבר מאסטרינג מחדש), המצלמה מרחפת סביב גוש ובלוך המחובקים היום, שני עשורים אחרי. גוש כמובן עוטה על עצמה אודם אדום, ואף לבושה בז'קט ג'ינס כחול (ליוויס וינטג' משנות השבעים, למקרה שתהיתן) זהה לזה שלבשה בצילום העטיפה של האלבום. בלוך, אגב, לובש בסרטון את המעיל המקורי שלבש אז.

"כמה השתנינו בעשרים השנה האחרונות", כותבת גוש, "הטוב והרע התחלפו ביניהם תדירות. אנחנו כבר לא אותם אנשים, רק המוזיקה נשארה אותו הדבר, ובכל זאת, בכל אחד מהשירים מתגלות משמעויות חדשות. המילים פוגשות אותנו במקום שבו אנחנו עומדים, ומזכירות לנו מה היה עלינו לעשות כדי להיות כאן היום".

את המיילסטון תציין גוש במופע גדול וחגיגי ב-1 במרץ בהאנגר 11 (כאן רוכשות כרטיסים), בו היא תארח את יוני בלוך (איך לא), את עמיר לב (ששר במקור את "פעם בחיים", לו עשתה קאבר באלבום הבכורה) ואת נציגת הדור הבא של הקול הנשי בישראל, עלמה גוב.

גוש, כידוע, היא לא רק זמרת ויוצרת ענקית, היא גם לוחמת צדק אמיתית, פעילה בהפגנות למען קידום זכויות נשים ובמאבק לשחרור החטופות והחטופים. היא חושפת את האמת בפנים, גם אם היא קשה לשמיעה וגם כשזה נוגע למאבקים הפנימיים שלה. אתמול (שלישי), במסגרת ישיבת השדולה למניעת התמכרויות בכנסת, היא שיתפה באומץ את סיפור התמודדותה עם ההתמכרות לאלכוהול.

>> טאיסיה זמולוצקי פורצת בבכי בכנסת: "אמרתי 'לא' עשרות פעמים"

"אני מכורה נקייה", שיתפה גוש בהתרגשות ובכאב. "באפריל הקרוב אציין ארבע שנות ניקיון. הגעתי הנה כדי להעביר מסר ולספר מגוף ראשון איך זה מרגיש". גוש סיפרה בגילוי לב כי ההתמכרות נבעה מטראומה וכאב נפשי עמוק, והובילה אותה לצרוך למעלה מליטר וודקה ביום, מה שסיכן את חייה וגרם להרעלות אלכוהול חוזרות.

"גם אני, כמו מכורים אחרים, רק חיפשתי דרך להרגיע את הכאב", היא המשיכה, "לעזור לי להתמודד, לתפקד ולחיות. זאת האירוניה שבמחלת ההתמכרות. השימוש שלי באלכוהול בסך הכל נועד לעזור לי לצלוח את החיים. בהיעדר כלים אחרים ובהיעדר טיפול בפגיעות ובטראומה שחוויתי, השתמשתי באכוהול על מנת להיות בן אדם מתפקד, ולאורך תקופה זה אכן עזר לי להתמודד".

היא תיארה את הקשיים בתהליך הגמילה – כולל שהייה בלמעלה מעשרה מרכזי גמילה פרטיים (בעלות של לפחות 15 אלף שקל לחודש), בהם נתקלה בשיטות טיפול נוקשות, עונשים וצעקות. לדבריה, במקומות אלו לא היה פיקוח, והמדריכים היו חסרי הכשרה מתאימה. בסופו של דבר, התאשפזה במרכז לבריאות הנפש אברבנאל, שם זכתה לטיפול רך ומכיל, שסייע לה בתהליך ההחלמה.

גוש הדגישה את הצורך בהגברת המודעות להתמכרויות. היא קראה לפיקוח ולהכשרה מתאימה במרכזי הגמילה, והביעה תקווה שהעלאת הסיפור שלה תסייע לאחרים המתמודדים עם התמכרויות למצוא את הדרך להחלמה.