תזכורת: החיים של אמילי דמארי ודניאל עמית זה לא ריאליטי

אמילי דמארי ודניאל עמית ביחד. הפאוור קאפל שלא ידענו שאנחנו צריכות. הידיעה בה"א הידיעה שהקפיצה לעם שלם את האדרנלין, את הדופמין ואת הסרוטונין לשמיים בבת אחת. ארץ זבת חלב ודבש – והאפי אנדינג מהאגדות.

>> אמילי דמארי בעדות מזעזעת: "הכניסו אותי לחדר ניתוח עם גופה"

רגע לפני הפצצה שהוטלה ברשת בערב החג, שודר סרטו של יגאל מוסקו בקשת 12 – תיעוד נדיר ומטלטל מהתקופה שלאחר שחרורה של אמילי. שם, זכינו סוף-סוף להכיר מקרוב את תופעת הטבע שהיא. אמזונה מהסרטים שאי אפשר להמציא, גיבורת-על בעל כורחה. זו שחבריה ומשפחתה שמרו עליה הרחק מעיני הציבור, בזמן שהיא שרדה – יום ועוד יום – תוך שהיא נלחמת על השליטה בחייה, על כבודה, על השפיות שלה, על פיסות של צלם אנוש. בחיי, וונדר וומן נראית לידה כמו מיני מאוס.

ורגע אחרי זה – בום. דניאל עמית, אחת הנשים האהובות והמשפיעות ברשת, הטילה את הפצצה הקטנה שלה: הן ביחד. התגובות נעו בין קריאות התלהבות לטוקבקים סתומים בסגנון "ממתי דניאל עמית לסבית?" (פרס התשובה המצטיינת שמור כמובן לאמילי, שענתה: "מאז שהיא פגשה אותי") – והרשת כמרקחה, כי כמה כיף להתרגש לרגע מסיפור אהבה מטורף כזה, ולשכוח מכל השיט שמקיף אותנו כבר יותר מדי זמן.

אבל רגע, לפני שיצר החטטנות והכמיהה לאסקפיזם ולחיים נורמליים משתלטים לנו על כל תאי המוח, בואו נזכור שלמרות שאמילי דמארי היא אחת הנשים הכי מפורסמות בארץ – היא לא סלב, היא לא אושיית רשת, היא לא פליטת ריאליטי, היא לא שחקנית, היא לא זמרת, היא לא דוגמנית. היא אישה צעירה ואדירה שנחטפה מהבית שלה לעזה, אחרי שירו בכלבה שלה למוות, הורידו לה שתי אצבעות, הפרידו אותה מהחברים הכי טובים שלה והחזיקו אותה בגיהנום כמעט 500 יום – בלי שהיא ידעה אם מישהו מהמשפחה שלה בכלל שרד את הטבח.

היא לא ביקשה להפוך לשם מוכר בכל בית בישראל. לא ביקשה להפוך לסמל. וכמו שכתבה האקסית שלה, אוראל שושנה, בפוסט חשוף וחשוב במיוחד: "לפעמים אנשים מרגישים שהכל קשור אליהם וחושבים שזה בסדר להתעניין ולשלוח הודעות, אבל יש גבול לסקרנות. תזכרו שמאחורי המסך יש אנשים עם חיים פרטיים… הלוואי שנתמקד במה שבאמת חשוב – 58 האחים שלנו, שעדיין בשבי".

רגע לפני עסקת החטופים הראשונה שיצאה לפועל בנובמבר 2023, כתבתנו אפרת וכטל פרסמה טור חשוב. כן, מדובר באותה עסקה שאמילי דמארי הייתה אמורה להיכלל בפעימה האחרונה שלה – יחד עם רומי גונן ודורון שטיינברכר, ששוחררו עמה לבסוף רק אחרי 471 ימים; ארבל יהוד ששוחררה אחרי 482 ימים; נועה ארגמני שחולצה מהשבי אחרי שמונה חודשים, במבצע צבאי שבנס לא הסתיים באסון; וכרמל גת ועדן ירושלמי, שנרצחו בשבי לאחר שהמחבלים הבחינו בהתקרבות כוחות צה"ל. העסקה, כידוע, התפוצצה – וכל הנשים הללו שילמו מחיר כבד. גם מי ששרדו נאלצו להמשיך לחיות בגיהנום עוד תקופה ארוכה, עד כדי משאלות אובדניות במקרים מסוימים. בטור שלה, הזכירה וכטל: שורדות השבי אינן כוכבות ריאליטי. היא התריעה מפני ההתרסקות שעלולה להגיע מיד אחרי התשואות, רגע אחרי קבלת הפנים החמה.

כי בישראל 2025 הבושה היא מזמן ז"ל. אין סנטימנטים. אין כבוד בסיסי לזולת. אמפתיה הפכה למצרך נדיר. הקווים בין ריאליטי ירוד למציאות עגומה מטושטשים אי פעם. יעידו על כך בין היתר שורדות השבי הגיבורות לירי אלבג, מייה שם ונועה ארגמני – שעברו מתקפות מכוערות ברשת.

הרי בהתחלה גם לירי אלבג התקבלה בתשואות מוול לוול, ובין לילה היא פגשה את הצד האפל והאכזר של המקלדת. מ"לירי אלבג נאמבר וואן" היא הפכה לאויבת העם – אחרי שהעזה למתוח ביקורת על השלטון שהפקיר אותה מלכתחילה. גם מייה שם מצאה עצמה על המוקד, אחרי פרשת האונס שחשפה באומץ רב. לא מספיק שנאלצה להתמודד עם מה שעברה – בשבי ואחריו – היא נאלצה להדוף תגובות דוחות, חולות ומרושעות בעקבות פרסום הפרשה. גם נועה ארגמני מצאה עצמה לא פעם ולא פעמיים מתמודדת עם תגובות רעילות מימין ומשמאל, אם זה משום שבחרה לחגוג את השחרור שלה במסיבת בריכה כשלגופה ביקיני צהוב, ואם זה משום שבחרה להצטרף לנתניהו עם אביה באחת הנסיעות שלו בעולם. וזה רק על קצה המזלג.

אפשר להסכים או שלא עם האמירות והמעשים של שורדות השבי, אבל למען האמת זה ממש לא מעניין אף אחד. כל אחד ואחת משורדי ושורדות השבי "הרוויחו" את החופש שלהם לומר ולעשות מה שהם רוצים, בדם, יזע והרבה מאוד דמעות. ואמילי דמארי – שהיום היא גיבורת ישראל, עלולה למצוא את עצמה בקלות בצד השני והארסי ברגע שתגיד או תעשה את "הדבר הלא נכון".

אז אמילי, מברוק עלייך מלכת העולם, מזל טוב לך ולדניאל. שרק תהיו מאושרות. זה כל כך מגיע לכן. אבל אסור לנו לשכוח שזה מגיע גם לעוד שורדות שבי: ארבל יהוד, שבן זוגה אריאל קוניו עדיין מוחזק בשבי; לשרון קוניו, שבן זוגה דוד קוניו נמק מגעגועים לתאומות אמה ויולי; לנועה ארגמני, שלא ראתה את בן זוגה אבינתן אור מאז שנחטפו והופרדו; לאילנה גריצווסקי, שנלחמת על החזרתו של בן זוגה מתן צנגאוקר.

זה מגיע גם לעמרי מירן, שלא ראה את אשתו לישי ואת בנותיו כבר למעלה מ-600 ימים. זה מגיע גם לאלקנה בוחבוט, שמת מגעגועים לאשתו רבקה ולבנם ראם בן הארבע. וזה מגיע לעוד כל כך הרבה אחרות ואחרים. הלוואי וכל הלבבות יזכו להתאחד ולהתאחות. ובעיקר הלוואי שגם הזוגות השבורים האלה יעסיקו אותנו, שלא נפסיק לדרוש את האיחוד שלהם. גם להם מגיע סוף טוב, וחזרה לחיים.