אמילי בפריז 2: סדרה גרועה שעושה לנו רק טוב

"אמילי בפריז" עונה 2 | צילום: באדיבות נטפליקס
"אמילי בפריז" עונה 2 | צילום: באדיבות נטפליקס

אם נפריד את האלמנטים המרכיבים את הסדרה "אמילי בפריז" נשאר עם כלום ושום דבר, אבל אז מה? אם מוותרים על הפאסון וצופים בה במודע ובלי בושה, מגלים שמדובר בתענוג צרוף

88 שיתופים | 132 צפיות

את הדברים המרתקים ביותר בחיים, אני מוצאת לא פעם ככאלה שאין להם הסבר לוגי. בני האדם, מתוחכמים ככל שיהיו, גם הם חיות של הטבע (גם אם אנחנו לא אוהבות להודות בזה) ויש דברים שגדולים על ההיגיון שלנו. זה יכול להיות גבר שמושך אותך בטירוף ואת פשוט לא יכולה להצביע על סיבה הגיונית מדוע, או חוויה של אנרגיה שלילית מחברה שבכלל לא עשתה לך כלום – בסופו של דבר יש דברים שאנחנו מרגישות מבלי שנחליט או נבין אותם בצורה מושכלת.

הקונספט הזה נכון גם לעונה השנייה של אמילי בפריז שעלתה ביום רביעי האחרון בנטפליקס. העלילה (מה שיש ממנה) לא מחזיקה מים, המשחק של רוב הדמויות מוקצן עד לרמה של זלזול באינטילגנציה, הרומנים לא מציאותיים ואפילו הלוקים כבר לא באמת עושים חשק לשופינג. אם אקח כל אלמנט בסדרה בנפרד ואפרק אותו, מדובר בכלום במעטפת שום דבר עם קצת 'מה זה לעזאזל היה' מלמעלה. אבל, ויש אבל גדול, איכשהו, בלי שום הגיון, כביכול בלי הסבר, זה עובד. עובדה שסיימתי את עשרת הפרקים, נהנתי, ואני כנראה אצפה גם בעונה השלישית. פשוט פלא, לא ככה?

"אמילי בפריז" עונה 2 | צילום: באדיבות נטפליקס
"אמילי בפריז" עונה 2 | צילום: באדיבות נטפליקס

הרומנים של אמילי

כמו כל חייה של אמילי, הרומנים שלה לא מציאותיים לא אמינים ולא משכנעים. יחד עם הגיבורה, גם אנחנו פיתחנו קראש על גבריאל עוד מהעונה הקודמת, אבל יוצרי הסדרה התעללו בנו גם בעונה הזו. לקוראות הנמנעות מספויילרים, אמליץ לדלג על השורה הבאה: לא הם עדיין לא ביחד, ואנחנו נאלצנו להעביר 10 פרקים מבלי שנשתגע (אחרת מה יעשו בעונה הבאה?).

חשבתן שאלפי עשה לה גוסטינג? מה פתאום, אף אחד לא נעלם לאמילי, פשוט מתברר שהטלפון שלו היה אצלה כל הזמן הזה, והוא חיפש אותה מרוב געגועים. ברור, קרה לכולנו, אף פעם

 

אבל כשגבריאל שלנו, השף המוכשר, החתיך ההורס, חלומה של כל אישה אם תרצו ושאר תארים,  בוחר בה על פני האקסית ומחזר אחריה, מה עושה אמילי שלנו? למרות שהיא מאוהבת בו גם, רק בגלל שהאקסית שלו היא סוג של "חברה" שלה, היא מוותרת על האפשרות להיות איתו. אויש נו באמת. אני אדם מוסרי, בחיי, וחברותיי יעידו על כמה ערך הנאמנות בליבי, אבל כולנו יודעות כמה קשה למצוא אהבה ולהתאהב ושזה גם יהיה הדדי, אז תעשו לי טובה – אף אחת לא תוותר על כל זה, רק בשביל לעשות את המעשה הנכון בשביל מישהי שהיא לא החברה הכי טובה שלה ושהיא רק הכירה לא מזמן. (זה שגבריאל בגד בה, ושאמילי יצאה מעפנה עם כל השקר הזה זה החלק האיום. אבל עכשיו? עכשיו כבר מיותר לפתח מצפון).

זה הזמן לפתח מצפון? "אמילי בפריז" עונה 2 | צילום: באדיבות נטפליקס
זה הזמן לפתח מצפון? "אמילי בפריז" עונה 2 | צילום: באדיבות נטפליקס

>> לא באנו לעבוד: כך תתחילי ליהנות מדייטים ואפילו ללמוד מהם

מה שכן זרקו למעננו, צופות הבינג' לוגמות היין ומנשנשות הבמבה, זה את פרס הניחומים בדמות הגבר התורן, אלפי משיעור צרפתית. הוא גם חתיך, הוא גם בנקאי והוא גם בריטי. פה אני לא אגלה יותר מידי (גם כי אין יותר מידי לגלות) רק אגיד שבזמן שלוקח לקשר ביניהם להתפתח ל'רציני', אנחנו במקרה הטוב מצפות להודעה אחרי הדייט הראשון או השני נניח. אבל ככה זה אצל אמילי. כשהיא מתגעגעת לאלפי מאוד מאוד (יום אחרי שהיה ביניהם סקס, בתרגום חופשי) היא לא מתאפקת ושולחת לו עשרות הודעות ולא מפסיקה לצלצל אליו. אבל האיש נעלם. חשבתן שעשה לה גוסטינג ברגיל? לא, מה פתאום אף אחד לא נעלם לאמילי, פשוט מתברר שהטלפון שלו היה אצלה כל הזמן הזה, והוא במקביל בכלל חיפש אותה מרוב געגועים. ברור, קרה לכולנו, אף פעם.

הכל מסתדר לה. "אמילי בפריז" עונה 2 | צילום: באדיבות נטפליקס
הכל מסתדר לה. "אמילי בפריז" עונה 2 | צילום: באדיבות נטפליקס

הקריירה של אמילי

הכל הולך לה, הכל מסתדר לה, מה שלא – היא מתקנת. היא לא צריכה לדעת את השפה, היא לא צריכה להיות הרבה בעבודה (מדהים איך שהיא יכולה במהלך היום גם ללמוד צרפתית, גם לבקר כל שניה את השף גבריאל בתירוץ אחר, גם להתנצל כל הזמן בפני האקסית שלו, גם להיות כל היום עם האלפי הזה שלה, וגם לעבוד). והמשרדים בהם היא עובדת, וואו (לא שלא נחמד לי פה במשרדים בדרום תל אביב, הקפה מוגש חופשי), כולם מנצנצים במשרד הפרסום הזה, אבל לפחות היה נחמד לראות שבפריז לא מאמינים במזגנים, וכך זכינו לסצנה בה למשך בוקר אחד היה להם נורא חם בעבודה (אבל אל תגזימו – זה לא שחברתנו אמילי הזיעה או משהו, זיעה לא נראית טוב על שאנל).

אם עד עכשיו אהבנו לאהוב את כל מה שהיא לובשת, העונה הזו יש לא מעט שילובים מוזרים בשם ההצהרה האופנתית. אז מצאתי תחביב: לדמיין כמה לא נוח לה בתוך הבגד במהלך הסצנה

 

הלוקים של אמילי

אם עד עכשיו אהבנו לאהוב את כל מה שהיא לובשת, העונה הזו אני מסתייגת. לא מעט שילובים מוזרים, צבעוניות מוגזמת וגרנדיוזיות בשם ההצהרה האופנתית. אז מצאתי תחביב: להסתכל על האאוטפיטים שלה לאורך זמן ולדמיין כמה לא נוח לה בהם במהלך הסצנה – ואל דאגה גם אם בוהים בקיפולי החצאית שלה נניח ומפספסים איזה דיאלוג (קרה לי יותר מפעם אחת) אני מבטיחה שתוכלו להסתדר עם המידע ש(לא) החמצתן.

>> הלוקים הבלתי נשכחים מהעונה הראשונה של אמילי בפריז

איך אמר לי הטיפוס הגברי המייצג: "ראיתי את הטריילר של זה וכמעט הקאתי על עצמי"

 

אין לי את הנתונים או את הסטטיסטיקה המדויקת בידי, אבל אני יכולה לנחש שקהל היעד של הסדרה מורכב בעיקר מנשים. או איך שהיטיב להגדיר עבורי ה'גבר-גבר' שבסביבתי (כן נו, זה שאוהב כדורגל, מצוייד באופנוע וזקן ולא מרבה לדבר על רגשות): "ראיתי את הטריילר של זה וכמעט הקאתי על עצמי". איכשהו נשים מצליחות לחיות בשלום עם המתיקות המוגזמת, האופנה הגדולה מהחיים וחוסר האמינות המוחלט. רובנו מצליחות לזרום עם הרומנטיקה הרומנטית קצת יותר בקלות, ואולי בסופו של דבר, דווקא בגלל שאמילי היא כל מה שלא קורה בחיים האמיתיים ואנחנו יודעות את זה, חלק מהעניין זה לצפות בסדרה, לדעת שהכל בה שטויות ועדיין להרשות לעצמנו להתמוגג. לחגוג את עצמנו אחרי יום עבודה קשה, אחרי דייט לא מוצלח, או סתם דיכאון חורף –  ולהגדיר זמן שבו המוח כבוי מול רומנטיקה בשקל.
הביקורת על הסדרה ברורה, אפשר לשים את זה בצד. בעיני, על אף היותי צרכנית תוכן מושכלת ושופעת ציניות, מוטב לי לצאת עם אמילי לטיול בפריז מאשר להציץ בתכניות הריאליטי הרעשניות בפריים טיים.

 

אז מה סוד הקסם? "אמילי בפריז" עונה 2 | צילום: באדיבות נטפליקס
אז מה סוד הקסם? "אמילי בפריז" עונה 2 | צילום: באדיבות נטפליקס

כדי להבין את סוד הקסם וההצלחה של אמילי בפריז, צריך להתמסר לחיה שבנו. המוח האינטלקטואלי, זה שמנתח הסדרה, לא יכול להתמודד עם זה. זה בדיוק כמו לאכול עוגיות שהן לא משהו, ולהגיד "טעים החרא הזה". אז מה שכן יכול לעזור (בשני המקרים), זה להשתמש במודעות. ברגע שאני מבינה שאני מרשה לעצמי באופן מודע לצרוך את הבידור הזה, מבלי להכחיש את היותו סתמי או להגן על איכותו, מבלי להציג את הסדרה כמשהו שהיא לא, אני מאפשרת לעצמי להתרווח על הספה וליהנות מהחוויה.

סבבה, הסדרה באמת מטופשת וחסרת בסיס. לא מדובר פה בטור המשבח חלילה את ההחלטות האמנותיות או כזה המוחא כפיים לתסריט. אבל האם אני ממליצה לכן לצפות בה? חד משמעית כן. זה פאקינג תענוג גדול. מומלץ להצטייד בפיג'מה חמימה, להיפרד מהבושה והשיפוט העצמי ולהגיש עם דרינק אהוב וחטיף טעים.