"אהבת אמת אפשר להרגיש גם ממאדים": 4 מוזיקאיות מספרות איך שיר נולד

אינדינגב, מפסטיבלי המוזיקה האהובים בישראל, חוזר גם השנה עם שלל הופעות ששווה להדרים בשבילן. רגע לפני שהפסטיבל יוצא לדרך, ביקשנו מארבע יוצרות ומוזיקאיות שיעלו השנה על הבמה לספר לנו מה מניע את הכתיבה שלהן, מאיפה מגיעה ההשראה ומה הסיפור שמסתתר מאחורי שיר אחד שבחרו.

עדן דרסו: "אני שואפת להיות הפרצוף של הראפ הישראלי"

דניאלה ספקטור – "לווייתן"

"אם יש דבר אחד שלמדתי לאורך השנים, זה שאנשים תמיד יתרגשו לגלות את עצמם בשירים, אפילו אם השיר מספר על משהו מורכב, או כואב. אם כתבו עלייך בשיר, כנראה שהיית חשוב למישהו או מישהי. כנראה שיש לך משמעות. את 'לווייתן' כתבתי ברגע אחד על הפסנתר, בתוך מעגל אקורדים, הנחתי זה ליד זה את כל הסיפורים ושברי הזכרונות שעלו לי לאורך השנים מאבא שלי, בלי סדר או מחשבה, עירבוביה כזאת של זמן ושל רגש. אבא שלי בעצמו הוא מספר סיפורים מופלא. אפילו את הזכרונות הכואבים ביותר הוא יודע לספר באופן מצחיק ושובה לב, כך שלא הייתי צריכה לעשות הרבה, רק לדלות מעט מאוצר הדימויים והסיפורים שלו ולשים בתוך שיר. רק הוספתי בפתיחה ובסיום מילים מהודעה ששלחתי לו פעם, כשסיפר לי שהוא מבוהל לקראת השנה המתחלפת: 'לכבוד השנה החדשה, אני מאחלת לך, שתשמח, שתצליח'".

עדן דרסו – "כסף על הרצפה"

"החלום היה לעשות שיר המנון שמעצים מיניות נשית וחופש ביטוי על כל צורותיו, ושיהיה כיפי לשיר ולהזיז איתו את התחת. אבל בפועל, הכתיבה של 'כסף על הרצפה' הייתה הרבה יותר מורכבת ממה שדמיינתי. אחרי שנים שבהן שמעתי בהיפ-הופ את הגוף הנשי משמש כאובייקט או ככלי שמעצים גבר, זה הרגיש לי כמעט כמו לאמן מחדש את המוח לשייך את המילים האלה אליי. ניסיתי להעצים את הגוף הנשי בלי שזה יבוא על חשבון גוף או חופש של מישהו אחר. אני זוכרת שגם בסקיצה השביעית בערך עדיין לא הצלחתי לזהות אם אני חוגגת את הגוף שלי מנקודת המבט שלי, או שוב משתמשת בשפה שמישהו אחר לימד אותי. גם השורה 'ברוך שעשני אישה', והניסיון לקחת ברכה שתמיד שמעתי ולשייך אותה חזרה אליי בלי שזה יבוא על חשבון אף אחד, יושבים אצלי על תהייה תמידית מול הפסוק 'ברוך שלא עשני אישה' ותפיסת גוף האישה בקהילה הדתית שבה גדלתי".

זיו בראשי – "נצח"

"שיר שכתבתי במחשכים של המחשכים אבל לימד אותי את הדבר הכי יפה שלמדתי עד היום – שאהבת אמת אפשר להרגיש גם אם אהיה במאדים והוא יהיה בשבתאי, שכשהנשמות הופכות אחת אין באמת הפרדה. למדתי את זה כשבן הזוג שלי נלחם בעזה ולא דיברנו יותר משבועיים, וכל יום הרגשתי כאילו אני איתו שם. כתבתי לו את השיר 'נצח' ובמכתבים כתבתי לו שאני מחכה לשיר לו אותו. כשהוא חזר שרתי לו אותו דבר ראשון, ושנה אחר כך הוא סיים את נאום החתונה שלנו עם המשפט האחרון מהשיר הזה. סימפלתי את זה מהווידיאו של החתונה שלנו עם מחיאות הכפיים של המוזמנים לתוך השיר וזה היה הקלוז׳ר שלי, וגם ניצחון קטן בחיים".

"Rendez Vous" – עדי סקוטק

"כתבתי את Rendez Vous (רנדה ווּ, 'פגישה' בצרפתית) בזמן הסבב האחרון עם איראן בחודש מרץ, בין ריצות למקלט השכונתי. התזמון הקומי היה מושלם כשבכל פעם שלחצתי על רקורד הייתה אזעקה. אחר כך ישנתי שבוע באולפן של נימשי בכפר, ויחד סיימנו להקליט. השיר הוא מיקרו-קוסמוס של בליל התחושות ההזויות והכעוסות שנולדו בסיר הלחץ של המקלט. לריב, לאהוב, לשנוא, להרגיש כמו חיה כלואה מול אלימות גדולה שסוגרת עליי מכל הכיוונים. השיר מבוסס על ספר שקשה לי לספר בדיוק איך הוא קשור בלי לעשות ספוילר עצום כי אני ממש רוצה שתקראו אותו גם. הספר 'זקן כחול' של קורט וונגוט הוא יצירת מופת אנטי-מלחמתית על צייר כושל שהיה חייל במלחמת העולם השנייה, ובהתמודדות עם פוסט-טראומה מסתגר בתוך אסם תפוחי אדמה ומסתיר שם סוד גדול. גם באסם של וונגוט וגם באסם שלי ב'רנדה וו', בסוף מתגלה שמסתתר שם אנחת ייאוש ארוכה, שאומרת 'די מספיק, רמסנו את העולם, עשינו מספיק נזק, הגיע הזמן לנסות משהו אחר'".

דניאלה ספקטור, עדן דרסו, זיו בראשי ועדי סקוטק יופיעו באינדינגב הקרוב, 15-17.10 במצפה גבולות. לפרטים