אילנית לוי: "אני לא יודעת אם אוכל לחזור להיות שמחה"
האירוע הרפואי שהתמודדה עמו, הדברים הקשים שראתה במלחמה ולא עוזבים אותה ואיך היא התחילה לגמרי במקרה לעצב. אילנית לוי משיקה קולקציה חדשה בעיצובה ופותחת את הלב בריאיון
השבוע חגגה אלין גולן יום הולדת 18 על פי התאריך העברי. השעה הייתה אחת וחצי בלילה, החגיגה הסתיימה והיא אמרה במפתיע לאימא אילנית לוי שהיא ממש רוצה לעשות עכשיו הפרשת חלה.
>> אסף גרניט: "יש לי משפחה נהדרת בזכות האימא של הבן שלי"
"בחיים קודמים, לא היה סיכוי שאקום מהמיטה כשהבית נקי ומבריק, אוציא שני קילוגרם של קמח וארשה לה לעשות את זה", היא אומרת, "אבל עכשיו אמרתי לעצמי – תנשמי עמוק. איזה כיף שהבת שלך מבקשת ממך הפרשת חלה לשלומם של החטופים והלוחמים. אז הבית יתלכלך קצת, מה קרה. פעם הטריף אותי בלגן בבית והייתי משתוללת על הילדים. עכשיו אני אומרת תודה לאלוהים על הרעש שהם עושים, על הבלגן ועל הצלחות בכיור. אלין היא אלופת העולם. זכיתי בה".
"ככל שהזמן עובר אני יותר פסימית. אנחנו כל שבוע מראיינות משפחות של חטופים ונרצחים, אני מדברת לעצמי לפני השידור וחוזרת כמו על מנטרה שלא לבכות כי הם כאלה חזקים. אני מתייפחת להם בפרצוף ולא יכולה לנשום"
המלחמה, אומרת לוי, שינתה אצלה הרבה דברים ובעצם שינתה את ה-DNA שלה. "כשאת חווה פחד בבית שלך, דברים אצלך משתנים", היא אומרת. "העיניים שלי ראו דברים שאני מצטערת שראיתי, סרטונים נוראיים שהשם ישמור. המוח לא קולט, לא מבין ששרפו אנשים חיים. זה הזיה וזה בלהות. אלירז היה במילואים וביקש שאפסיק לראות כי זה שאב אותי".
"אני מאוד עצובה", ממשיכה לוי לפרוק את אשר על לבה, "כל יום מתחיל אצלי בבכי ומסתיים בבכי. הייתי אחד האנשים האופטימיים שאני מכירה, ואני לא יודעת אם אוכל לחזור להיות שמחה. כל לילה אני משננת שמות של נרצחים, עדיין לא קולטת איך באו ושחטו אותם בבתים, במיטותיהם. חברים של הילדים שלי נהרגו בצבא או נרצחו בנובה, ילדים שהיו בני בית אצלנו. תיקי, חברה טובה שלי, איבדה את בתה אושר, תצפיתנית בנחל עוז. לאיזה מצב הגענו אם היא אומרת שמזל שהיא נרצחה מיד? גם חברה שלי, סימונה שרם, מתנחמת בכך שהבן שלה לא ידע על הטבח כי קיבל כדור בנובה ומת מיד".
יש בך שמץ של אופטימיות?
"ככל שהזמן עובר אני יותר פסימית. בשבועות הראשונים למלחמה ישבתי מול הטלוויזיה ורק בכיתי. לא הצלחתי להחזיק את עצמי. שאלו אותי אם אני יכולה להעביר שידור אבל אמרתי שרגשית אני לא יכולה. עכשיו כש'גלית ואילנית' באוויר (התוכנית שהיא מגישה עם גלית גוטמן בקשת 12, דב"א), ואנחנו כל שבוע מראיינות משפחות של חטופים ונרצחים, אני מדברת לעצמי לפני השידור וחוזרת כמו על מנטרה שלא לבכות כי הם כאלה חזקים. אני מתייפחת להם בפרצוף, בוהה בהם ולא יכולה לנשום. אני מבקשת סליחה וכל הזמן רק מנסה להבין איך הם עוברים את זה והמוח שלי מתבלגן. זה גדול עליי".
"העיניים שלי ראו דברים שאני מצטערת שראיתי, סרטונים נוראיים שהשם ישמור. המוח לא קולט. אלירז היה במילואים וביקש שאפסיק לראות כי זה שאב אותי"
מה בכל זאת עוזר לך להרים ראש?
"הבת הקטנה שלנו אריאה. היא נס. וכמה סרטים עברנו עד שהיא הגיעה, והלידה? אלוהים ישמור איזה מסע מטורף. בשנה הזאת אני אומרת יותר מתמיד איזה מזל שיש אותה. היא לא יודעת איזה משקל יש לה על הכתפיים".
בתוכנית שלכן גלית גוטמן לא דופקת חשבון ומביעה את דעותיה בלי להתחשב אם יאהבו את זה או לא, ואת לעומת זאת די משתבללת.
"אנחנו שונות – גם בהתנהלות וגם בצורת החשיבה. אני ביומיום שלי לא מלכלכת, אין לי את הפייטריות הזאת שיש לה. אני לא מלחמתית באופי שלי, לטוב ולרע. כשאני רוצה להעביר דברים אני לא מדברת בשפת הנגד, אלא אומרת בעד מה אני. אני ימין והיא שמאל. אבל לפעמים אני מרגישה שאנחנו אותו בן אדם במה שמניע אותנו. אולי זה הקסם שאנחנו מעבירות, עובדה שאנחנו החברות הכי טובות. רק כשמדובר באלימות נגד נשים חשוב לי לצעוק. האזיק האלקטרוני כבר אושר, ועכשיו צריך לראות שיצא לפועל. היה לי חשוב גם להעביר ביקורת על חברות הכנסת שנעלמו מהמליאות או שהצביעו נגד".
עכשיו, לכל התארים שלה – שחקנית, דוגמנית, מנחת טלוויזיה וגם זמרת לשעבר (למרות שעד היום היא שרה לעיתים בהצגות בהן היא מופיעה) – נוסף טייטל חדש: מעצבת אופנה. השבוע היא משיקה את הקולקציה השנייה שעיצבה לרשת גולברי, והיא מתראיינת מסט הצילומים של הפריטים שעיצבה, אותם היא מדגמנת כמובן בעצמה.
"זה התחיל ממש במקרה", היא אומרת. "אני עובדת עם גולברי כבר שבע שנים, אנחנו כמו משפחה והחיים המקצועיים שלי עם בעלי החברה מתערבבים בחיים האישיים. באחד מימי הצילום אמרתי בהומור לאורלי סמנכ"לית השיווק שבא לי לצלם רק דגמים שהייתי לובשת. לא התכוונתי לכלום, אבל היא הקשיבה ואמרה – למה שלא נעשה קולקציה שאת אוהבת? מפה לשם התחלנו עם פגישות, דיברנו על גזרות ועבדתי עם הסטייליסט ראובן כהן – כי אני צריכה מישהו מהצד שיגיד לי מה מחמיא לי ומה לא – ויצרנו קולקציית קפסולה ראשונה לקיץ. ההצלחה הייתה מסחררת וראינו כי טוב. עוקבות שלי – צעירות ומבוגרות, דתיות וחלוניות – שלחו לי צילומים עם הבגדים והראו לי כל מיני שילובים שהן עושות, ולזה בדיוק התכוונתי".
"ביומיום לבשתי לרוב פיג'מות כי אני אוהבת להתלבש הכי נוח. עכשיו זה גרם לי פחות להתעצל ולהתלבש בקלות כי ממש נוח לי בבגדים שעיצבתי"
העיצוב הוא גילוי מבחינתך?
"כן, אבל שיהיה ברור, אני מדברת את הקולקציה ואנשי המקצוע מבצעים. אני לא גוזרת, אין לי שום כישורים טכניים – אפילו לא לתפור כפתור".
מה מאפיין את הקולקציה החדשה שלך לחורף?
"קודם כל היא במהדורה מוגבלת. ישנם 15 פריטים בהשראת הסתיו והשיק של פריז עם הנוחות הישראלית. זו קולקציה מאוד מדויקת שממש בא לך ללבוש – חליפות שלושה חלקים שאפשר לפרק וללבוש כל חלק בנפרד, אוברולים, מכנסיים רחבים, ז'קטים, חולצות פסים ועוד. זאת קולקציה פונקציונלית עם צבעים מונוכרומטיים שאני אוהבת – לבן, קרם, אפור, כחול ושחור. מה שהנחה בעיצוב הוא הנוחות. אני לא יכולה לקדש בגד ולסבול בו".
את מתלבשת אחרת מאז שאת מעצבת?
"כן. ביומיום לבשתי לרוב פיג'מות כי אני אוהבת להתלבש הכי נוח. עכשיו זה גרם לי פחות להתעצל ולהתלבש בקלות כי ממש נוח לי בבגדים שעיצבתי".
תהיה קולקציה נוספת?
"כן. אנחנו מתחילים לעבוד על קולקציית קיץ ויהיו בה כמה שמלות כי אני אוהבת את המראה החופשי. יהיו שם פריטי בייסיק מטריקו וגופיות. אני אוהבת בדים נושמים וגזרות פחות צמודות, הג'ינסים יהיו רחבים בגזרה שמחמיאה כמעט לכל גוף ויהיו גם אוברולים שאני מאוד אוהבת. לעומת החורף, תהיה בקיץ יותר צבעוניות בבגדים".
בשירה ובמוזיקה לא רצית להתמיד?
"כל חיי הצעירים הייתי בלהקות נוער, כולל עם שירי מימון, אבל בשביל להיות זמרת ולעבוד במקצוע את צריכה להיות מאוד טובה ואני רק נחמדה. אני מאוד אוהבת לשיר, שירה זה משחרר – כמו תפילה. כששמעתי את שירי מימון אמרתי לעצמי – תסתמי, תני לזמרים לשיר – אבל היום כשאני מופיעה בהצגה 'מברוק' בתיאטרון הילדים הישראלי, אני שרה. אני מגלמת את מרסל, הדמות הרעה, ואין כמו להוציא את העצבים על הבמה. זה כמו פסיכולוג בשבילי, ואז אני מגיעה הביתה רגועה".
יצא שילדת שני זמרים.
"ליאם עבר את כל השלבים שאני עברתי בזמנו, אבל הוא עבד על הביטחון שלו. ראיתי אותו בי. הוא תמיד היה אומר 'יש לי קול צרוד', כמו שאני אמרתי, אבל הוא עשה דרך והתגבר. אלין ממש נולדה לזה. כל החיים מחאנו לה כפיים כשהיא הופיעה בסלון".
"כל חיי הצעירים הייתי בלהקות נוער, כולל עם שירי מימון, אבל בשביל להיות זמרת ולעבוד במקצוע את צריכה להיות מאוד טובה ואני רק נחמדה. אני מאוד אוהבת לשיר, זה משחרר כמו תפילה"
ואריאה הקטנה מראה סימנים?
"אני מזהה ניצנים. היא אוהבת להיות במרכז ולשיר. היא מזכירה לי את אלין, אבל אלירז אומר 'די, לא עוד אחת, עכשיו מכון ויצמן'".
מה הרגשת כשילדייך בחרו באור הזרקורים?
"הייתי שמחה אם זה לא היה קורה, כי זה עולם מאוד קשה ואתה כל יום במבחן של קבלה לעבודה ונתון להרבה רעשי רקע. בשביל להיות שם אתה צריך שיהיה לך סנטר חזק, אבל אני רואה את ילדיי שמחים בבחירות שלהם ואני שמחה כי הם בחרו בעצמם. קיבלתי הצעות עבורם כשהיו קטנים אבל החזקתי את המושכות, נתתי להם לגדול ולעשות בחירות וכשהגיע הזמן – שחררתי. הם עברו הרבה דברים במהלך השנים ושמעו הכל. הם מבינים שיום אחד אתה מלך ויום אחרי לא נשאר מזה כלום. ליאם מצא את הקול שלו וגם אלין, ואני מעריכה את האומץ של שניהם. 'ילדים של' לא תמיד באים עם פור, לפעמים זה ההפך. לי בגילם לא היה האומץ שיש להם".
בעבר ירדו מאוד בתקשורת על אלירז. זה פגע בך?
"כן, חמסה עליו, אותו זה פחות הטריד. הוא אמר לי 'שחררי' וניסה להרגיע, אבל זה עדיין עצבן אותי והכאיב לי. כי הוא הבלאק ג'ק שלי, מתנה שקיבלתי בחיים האלה והדבר הכי טוב שקרה לי. הוא חכם וכל כך אינטלגנטי, אז כן, זה הטריף אותי שעושים ממנו מה שהוא לא. אחרי שהתגרשתי לא חשבתי שאתחתן שוב, אבל אלוהים שלח לי את אלירז, הדבר הכי מדויק וטוב שיכולתי לבקש. הוא החבר הכי טוב שלי בעולם, האיש הכי מפרגן והוא בן אדם כל כך טוב. יש בו טוהר, הוא חף מאגו ומונע מטוב, ובזכותו אני הגרסה הכי טובה של עצמי. הוא לימד אותי לדבר בזוגיות ולא להחזיק בבטן, הוא מדייק אותי יותר משאני מדייקת את עצמי והוא האבא שלא חלמתי שיהיה. הוא לא האבא של ילדיי הגדולים אבל הוא הורה לשלושת ילדיי ובזכותו אני אימא טובה יותר".
"גילו אצלי תאים סרטניים בצוואר הרחם. עברתי ניתוחון והוציאו תאים נגועים, השוליים נקיים ואני במעקב. חשפתי את זה כי בדיקת הפאפ מצילה חיים וכדאי שכולן יעשו אותה. זו לא בושה ואנחנו צריכות לשבור את קשר השתיקה שהנחילו לנו"
הריאליטי המשפחתי שלכם "משפחת שדה" יחזור?
"עשינו שתי עונות וזהו בינתיים. בשנה הזאת של המלחמה זה היה לי קשוח מדי. זה לא 'מחוברים' הרי".
בעונה שעברה דיברת בגילוי לב על הרצון שלכם להגדיל את המשפחה.
"נכון. בארץ שלנו עוד לא עברנו את שלב הבושה, למה אנשים לא יכולים להגיד שהם לא מצליחים? לי חשוב שכן ידברו על זה. האם אנחנו שמנסות ונלחמות להביא ילד פגומות? עולם האינסטגרם גרם לי להבין את מה שפעם חשבתי לנרקסיסטי. כי מי אני בכלל שאשפיע ולמה שמישהי תתייחס למה שאני אומרת, אבל כשיש לך 440 אלף עוקבות, את קולטת שיש לך קול שמקשיבים לו. אז בעיניי זה בסדר להגיד שבגיל 42 זה לא פשוט לרצות ללדת שוב. זה מביא איתו אתגרים, המסע לא פשוט ומורכב וכולל טיפולים וכישלונות, אבל זה טבעי לדבר על זה. אני יודעת שעוד ילד זה יהיה טוב גם לאריאה. ליאם ואלין גדלו יחד ואין לזה תחליף, אבל האחים הגדולים שלה הם כמו הורים שניים בשבילה, ובעזרת השם נצליח להביא לה אח או אחות. אני עדיין שם, ואמשיך עד שארגיש שאני לא יכולה יותר".
חשפת גם שחלית בסרטן.
"נכון. גילו אצלי תאים סרטניים בדרגה מאוד גבוהה בצוואר הרחם. עברתי ניתוחון והוציאו תאים נגועים, השוליים נקיים ואני במעקב. חשפתי את זה כי בדיקת הפאפ מצילה חיים וכדאי שכולן יעשו אותה. זו לא בושה ואנחנו צריכות לשבור את קשר השתיקה שהנחילו לנו".
בכל מקום נכתב שגילו לך גידול בשד.
"לא, זה מה שגילו אצלי וזה היה בצוואר הרחם".
את בקשר עם רוסלנה ודניאל גרינברג, האקסיות של האקס שלך, שילדיהן הם בעצם האחים של ילדייך הגדולים?
"איזה עניין אמור להיות לי עם האקס שלי? התגרשתי מאייל לפני 16 שנה ולהתגרש זה אומר שמסיימים את המעורבות זו בחיי זה. האחים נפגשים אצל אייל וליאם נוסע לפעמים לשחק עם יאן אצל רוסלנה. אני מעודדת את זה כי בעיניי אין דבר כזה חצי אח. כשאני פוגשת את רוסלנה אנחנו מתחבקות, היא מקסימה".
מה הכי יפתיע לשמוע עלייך?
"יש לי פוביה מג'וקים. אם אני מתקשרת לאימא שלי בבהלה, היא יודעת מיד שזה בגלל ג'וק. אני יכולה לעזוב אירוע אם אראה ג'וק, ואם יש חלילה ג'וק בבית – אני עוזבת מיד כאילו ראיתי דב ביער. כשהילדים היו קטנים ראיתי ערב אחד ג'וק בבית. ארזתי מיד את הילדים למכונית, הפעלתי מזגן וקראתי לחבר טוב שיטפל בו. נשארנו ברכב עד חמש וחצי בבוקר כי לקח לו הרבה זמן למצוא את הגופה של הג'וק, ורק אחרי שראיתי הוכחה מצולמת, חזרתי איתם הביתה".