אורנה בנאי: "הרגשתי אימה, כאב, מחנק. אלוהים, איזו בדידות"

פסח 2024 הוא לא חג החירות. הוא ההפך הגמור. כי איך אפשר לחגוג את חירותו של עם ישראל בזמן ש-133 חטופות וחטופים נמקים כבר למעלה מחצי שנה בשבי בעזה, בתנאים בלתי אנושיים ובתחושה כאילו מדינתם מפקירה אותם שוב ושוב? אורנה בנאי פרסמה עם צאת החג (מוצ"ש) פוסט שמכווץ לנו את הגוף ומדייק לנו את המחשבות.

>> אימא של לירי אלבג בטור שובר לב: "מה נשתנה הלילה הזה? ילדה שלי, את עדיין יושבת במנהרה בחושך"

"לא חגגתי את ליל הסדר", פתחה בנאי בווידוי, וסיפרה כי הייתה אמורה לנסוע לירושלים ולעשות את החג אצל אחיה, המוזיקאי אביתר בנאי, אבל ברגע האחרון החליטה שלא. "לילה לפני התעוררתי מתוך שינה, רציתי לקום לשרותים, פתאום קרה לי משהו. הגוף שלי חווה תחושה של שבי", שיתפה בנאי. "איפשרתי לו לחוש את התחושות שהגיעו עם ההזדהות עם החטופים. הרגשתי אימה, כאב, מחנק, בדידות. אלוהים, איזו בדידות".

בנאי ציינה בפוסט שלה את נועה ארגמני, שהפכה בעל כורחה לאחד הסמלים הכואבים של המחדל הנורא ושל אכזריות חמאס בשבעה באוקטובר. "ראיתי בעיני רוחי את פניה של נועה ארגמני היפה כל כך, היא מזכירה לי מאוד את שירה הבת של אחותי אפרת. ניסיתי להיכנס לה מתחת לעור ולהאזין ללב שלה, שמעתי אותה", כתבה בנאי, "היא מיואשת. היא מבינה שהאנשים שהפקירו אותה וגרמו לסיוט הנורא הזה להתרחש – לא המפלצות של החמאס, מהם אין לה ציפיות, הם האנשים הרעים בסיפור – אלא האנשים שבצד שלה, שאמורים להציל אותה. ראש הממשלה שלה והשרים שכשלו בענק ואחראים למחדל, לאסון הבלתי נתפס – הם לא יצילו אותה. הם החליטו להשאיר אותה למות שם. היא הבינה את זה. ככה הרגשתי".

נועה ארגמני | צילום מסך מסרטון שהפיץ החמאס

>> התמונות המצמררות של נועה וליאורה ארגמני פשוט לא יוצאות מהראש

בנאי המשיכה בשיתוף המצמרר, וכתבה: "ההבנה המבעיתה שלה, של נועה, היא שהיא נשארת בשבי. היא לא יוצאת, היא לא תזכה לראות את אמא שלה החולה, היא לא תזכה לאהוב ולהתאהב, היא לא תראה שמיים, היא לא תרקוד, היא לא תציין ימי הולדת. היא נשארת למות שם לאט לאט. לבדה. ללא מבט רך, אנושי, של מישהו שרואה אותה. את הנשמה שלה. את הפחד שלה. היא לבד. ויתרו עליה. היא מבינה".

"אנשים בארץ 'חגגו' את ליל הסדר. ראש הממשלה צייץ בטוויטר: 'חג שמח וכשר לעם ישראל'. ניסינו להתנהג כאילו החיים שלנו נורמליים, אז לא. שום דבר כאן לא נורמלי", הצביעה בנאי על המציאות המטורללת שלנו, והדגישה את הזוועה שממשיכה להתחולל מדי יום ביומו כבר למעלה מחצי שנה: "יש 133 אנשים – גברים ונשים שנחטפו מהבתים שלהם, ילדים וילדות שנחטפו ממסיבת אהבה. הם הופקרו על ידי ממשלה כושלת ורעה והם נתונים לחסדים של אנשים פסיכופטים".

"יש משפחות שמאבדות את שפיות דעתן מרוב ייאוש, דאגה וגעגועים לאהובים שלהם", המשיכה בנאי, "ויש מיליוני אנשים במדינה שאכפת להם ושלמרות שהאסון לא נגע בהם באופן ישיר, הם מסרבים לחזור לחיים שלהם, זועקים ומתחננים שהסיוט הזה יגמר, ושהמעשה שהיה צריך להיעשות ב-8.10 – והוא החזרתם של החטופים כולם הביתה – יעשה כבר!!!".

"אחרי 200 ימים מתחת לאדמה, חלק מהחטופים קרוב לוודאי אינם בחיים, אלו שחיים כנראה יגססו עד למותם", כתבה בנאי. "כל זה קורה בגלל פושעים שמנהלים את המדינה ואת המלחמה. ממשלת דמים. נזכור אתכם לדראון עולם. שיהיה לנו חג".

מזדהות ומסכימות עם כל מילה של בנאי, ומודות לה על קולה החשוב והשפוי במציאות המטורפת הזאת. אם אנשים כמוה היו, שלא לומר נשים, היו מנהלות את המדינה, אולי דברים היו נראים אחרת.