אורין ג'ולי: "היו לי את כל הסיבות בעולם לרדת לזנות כי את הטירונות עברתי בבית"

התחלתי לאחרונה טיפול חדש יחסית בטראומה שנקרא EMID (תרפיה בתנועות עיניים), שבו צריך לשחזר לפרטי פרטים את הטראומה, לחזור בדיוק לרגעים שבהם הוא הרס לי את התמימות מגיל 8 (לפחות ממה שאני זוכרת).

>> בארה"ב שמים סוף להפלות ורומסים את חייהן של מי שכבר נולדו. בקרוב אצלנו?

מה שהופך את הסיפור לקצת יותר מסובך, שזאת התעללות מינית של שנים, התעללות ממושכת מהאדם שהייתי אמורה לסמוך עליו בעיניים עצומות. גם השתיקה וההתעלמות של הסביבה עושים את הסיפור למורכב יותר וכנראה מנגנון ההגנה של המוח שלי: למחוק לי את כל הילדות מהזיכרון, לא מקל על הסיפור. אז את מעט הפלאשים שאני זוכרת אני משחזרת. בדמעות, בכאב פיזי, בקוצר נשימה אבל בעוז גדול.

"לימדו אותי שלגוף שלי אין משמעות ואין גבולות"

מה אני אגיד לכם, היו לי את כל הסיבות בעולם לרדת לזנות כי את הטירונות עברתי בבית, כי לימדו אותי שלגוף שלי אין משמעות ואין גבולות. היו לי את כל הסיבות בעולם להיות מכורה לסמים כדי להקהות את הכאב הבלתי נסבל הזה. היו לי את כל הסיבות לקבל פיצול אישיות, אובדנות, חרדות ודיכאון. היו לי את כל הסיבות לקחת ציפרלקס ועוד תרופות פסיכיאטריות שיעשו לי ״שמח״ בכאילו. אבל בחרתי בדרך הקשה, בלי תרופות, בלי סמים. בחרתי לטפל בפצעים שלא אני גרמתי, בחרתי לטפל בדרך החיים שהעולם נתן לי, בחרתי לנתק כל נרקיסיסט חולה מחיי. בחרתי לחקור את הנפש.
פסיכותרפיה שינתה את חיי, טיפול רגשי נתן לי כלים להתמודד עם התעללות מינית ורגשית אכזרית ביותר ולגלות איך לאזן את חיי מכל הבחינות- זוגית, כלכלית, חברתית, משפחתית.

אורין ג'ולי ובן זוגה "אהבה שמרפאת לי את הלב" | צילום באדיבות המצולמת

התחלתי עם הטיפול ב- EMID, שכנראה שלפני שהוא מאוד עוזר לשחרר את הטראומה – הוא מכאיב לי בכל נקודה בגוף. אתמול בלילה בכיתי, נשברתי, כאבתי, השיחזורים האלו לוקחים אותי חזרה למציאות מחרידה. אבל כמו תמיד בשנתיים וחצי האחרונות, בשקט, בעדינות, באהבת אמת, ישב לידי בעלי לעתיד. בלי לשפוט, בלי לתת פתרונות, בלי לנסות להדחיק. עם המון סבלנות, אהבה והבנה. ליטף, חיבק, דמע איתי ולחש בשקט ״אני פה״. למה אני מספרת לכם את זה?
כי ברגעים האלו היה לי עוד ניצחון קטן, מעבר לזוגיות שמרפאת את הלב. היה עוד ניצחון קטן פנימי. בזמן שבכיתי, בזמן שהוא חיבק ואהב בשקט, האינסטינקט המיידי שלי היה להגיד לו ״סליחה שאני שוב מעבירה אותך את זה! אני פשוט בלתי נסבלת!״ אבל תוך כמה שניות הבנתי שזה לא מה שאני רוצה להגיד, שזאת הקורבן שבתוכי שאולי רוצה לשמוע ״אין לך על מה להצטער! זאת לא אשמתך!״. אז במקום לשמוע את זה ממנו פשוט אמרתי לעצמי ״אין לך על מה להצטער. זאת לא אשמתך״. ובמקום להגיד לו סליחה, אמרתי לו בפשטות: ״תודה״. והניצחון הקטן הזה על הקורבנות, שכנראה תהיה בתוכי לעד, נתן לי לישון לילה שלם עם האהבה שמרפאת לי את הלב. וזו, חברות וחברים, חירות אמיתית.

> יעל שרר: "לי אף אחד לא עזר בגיל 13, הכל היה נגדי – אבל טיפסתי מתוך בור שחור"