הסלבס בעקבות העמותה שנאבקת בתקיפות מיניות במגזר החרדי

יש סיפורים אנושיים שכמה שננסה להסביר אותם  לא נצליח. למשל כשסדרי הטבע מתהפכים והורים שוכלים ילדים. או, להבדיל, כשהורים מתעללים בילדיהם שלהם. כשאותן ידיים שאמורות לגונן ולחבק הן הידיים שמתעללות ופוגעות, כשילדה מותקפת מינית בתוך המשפחה מידי מי שהיו אומרים ללמד אותה מהו מגע טבעי וממה להישמר.

הילדה הזו מקועקעת לנצח. היא לעולם לא תוכל לשכוח את הדקות הארוכות שאביה "ביקר" אצלה בחדר בכל לילה מאז גיל חמש. היא תפחד מהחושך גם בגיל 40 כי אולי מישהו יבוא בלילה לגעת בה, ישתיק אותה ויגיד לה "זה בסדר, ככה זה צריך להיות". איך מסבירים לאנשים מהשורה שבכל יום שעובר היא חווה מוות איטי? איך מתרצים את העובדה שלא אמא ולא אף אחד מהקרובים לה לא פנו לעזרה לרשויות, רק בגלל פחד חברתי להציף את הנושא בקהילה הסגורה שלהם?

כעיתונאית וכמי שהשתייכה בעברי למגזר החרדי-דתי שמעתי וראיתי בחיי סיפורים מזעזעים ביותר. פרשות מושתקות ומוסתרות על גילוי עריות ותקיפות מיניות שלא יאה לקהילה שהיא כביכול "קדושה" ו"טהורה". בחלק מהקהילות משלמים לבנות דמי שתיקה, הכל רק כדי שלא יחשפו את הסיפור. הן ממשיכות לגור תחת אותה קורת גג עם התוקף שלהן ולישון באותו בית עם האויב המר של חייהן. אחר כך משדכים אותן ומחתנים אותן מהר ואין להן שנייה להבין שהן יכולות לצאת לחופשי, אם רק יעזרו להן. בקהילות אחרות פשוט מתעלמים מהפשעים וסופקים כפיים כאילו לא מאמינים. "הורים קצת קשים" הם קוראים שם לאותם פושעים וישנים קצת יותר טוב בלילה.

העיתונאית מירי סער, מקימת "תקווה בחושך" באירוע ההשקה של העמותה | צילום: ליאור פינקסון

דבר אחד צריך להיות ברור: תקיפות מיניות במשפחה הן לא נחלת מגזר מסוים, אבל בקהילות קטנות יש שיטות טיוח וקוד שתיקה מחריד בכל מה שקשור לתקיפות מיניות בתוך הבית. כאשר הילד חולה או סובל ממוגבלות ההורים מתייצבים לצידו אבל לצד הילדות האלה אף אחד לא יעמוד, להפך. כי מי שאמור להציל אותן פוגע בהן ללא הפסקה ואף מאשים אותן בהמצאות ובפרשנות לא נכונה של המציאות. את המשך חייהן הן יבלו תחת ההשלכות של אותה פגיעה. חלקן יחוו מתח מטורף, בידוד חברתי וקשיים תפקודיים, אחרות יסבלו מאנורקסיה, מבעיות בתקשורת הזוגית והאשמה עצמית ואחרות אף יתדרדרו לזנות, סמים, אלכוהול ואובדנות. מדי יום אלפי בנות מתעוררות למציאות כזו, לעוד יום בו משהו בתוכן מת והן לגמרי לבד ואף אחד לא שומע.

הרגע בו הבנתי שלבנות האלה אין קול או ייצוג אמיתי היה הרגע בו החלטתי להקים את קרן "תקווה בחושך". ההחלטה לא הגיעה בקלות. לאורך שנים סייעתי לעמותות רבות אבל לקח לי הרבה זמן כדי להבין שזו השליחות שלי וזה מה שאני צריכה לעשות. בהמשך שאלו אותי לא מעט "הרי יש כל כך הרבה עמותות בנושא – מה מייחד דווקא את זה?". נכון, ארגונים רבים מטפלים בנוער בסיכון אבל כאן מדובר במתן מענה לסכנה הייחודית של בנות חרדיות שמותקפות פיזית ומינית ובתוך הבית. ודבר נוסף, לצערנו נדמה שלא משנה כמה ארגונים יהיו – כולם יחד לא יצליחו להגיע ל-100% מהנערות. אם נצליח להציל אפילו מספר נפשות – כבר עשינו את שלנו.

מעיין אשכנזי באירוע השקת עמותת "תקווה בחושך" | צילום: ליאור פינקסון

סנדרה רינגלר ושגב משה באירוע ההשקה של עמותת "תקווה בחושך" | צילום: ליאור פינקסון

מעיין אדם באירוע השקת עמותת "תקווה בחושך" | צילום: ליאור פינקסון

הפעילות שלנו לא תכלול רק העלאת מודעות וסיוע בפנייה לרשויות. קורבנות לשעבר יעבירו הרצאות ושיחות ברחבי הארץ, כי אני מאמינה שרק הם, שחוו את ההתעללות, יודעים איך לגעת בתדר הספציפי הזה ולעזור לאחרים ואחרות במצבן. אני חולמת על היום בו נוכל למצוא דרך נגישה וקלה בה כל נערה או נער יכולו לפנות לעזרה, גם באותן קהילות שחוסמות (!) את מספרי מוקדי החירום בטלפונים הסלולריים, ובהמשך אולי אפילו להקים בית חם עבור כל אותן בנות, בו הן יכולו להתאוורר, לקבל טיפול מקצועי מתאים ובמקרה הצורך גם למצוא קורת גג.

החודש השקנו רשמית את "תקווה בחושך", קראנו כך לעמותה כי זה בדיוק מה שהבנות האלה צריכות. קיימנו אירוע השקה אליו הגיעו עשרות סלבריטאים: סנדרה רינגלר ושגב משה, מעיין אדם, שירן סנדל, מעיין אשכנזי, כוכבי הרשת טיילור מלכוב ובן זיני, קים אור אזואלי ועוד ועוד. במקביל פתחנו בקמפיין ברשתות החברתיות, הסלבס העלו בעמודים שלהם את הקריאה "פותחים את הלב ומצילים את הילדות" ו"לא משאירים אף ילדה בחושך" כי זה בדיוק מה שאנחנו מתכוונים לעשות. עכשיו אנחנו רק צריכות את עזרתכן. בימים אלה השקנו קמפיין מימון המונים ואנחנו פונים לציבור כדי שיעזור לנו לגייס סכום כסף ראשוני ולהתחיל בפעילות שלנו כמה שיותר מהר, אין לנו זמן לחכות. כל יום שעובר עלול מקעקע חזק יותר את הסבל אצל אותן בנות ונערות.

לתרומה לעמותת "תקווה בחושך"  לחצו כאן