"מיציתי את הריאליטי לכל החיים": תמיר גרינברג משחרר סינגל ראשון ולא מביט לאחור

תמיר גרינברג | צילום: דניאל קמינסקי
תמיר גרינברג | צילום: דניאל קמינסקי

הוא ניצח בענק ב"הכוכב הבא" וזכה במיליון ש"ח אבל עדיין חושב שתחרות שירה זה דבר פסול. תמיר גרינברג משחרר סינגל ראשון, מספר על האהבה שהכיר בתוכנית ומת כבר לצאת מהבית של אימא

88 שיתופים | 132 צפיות

תמיר גרינברג מרגיש מזליסט, ובצדק. הוא האיש הנכון של הרגע ונראה שגם של העתיד. הוא יוצר מחונן, מקורי וכריזמטי עם טונות של קסם אישי. הוא לא דומה לאף אחד, יש בו ביישנות טבעית, והוא קורץ מכל החומרים הנכונים כדי להפוך לסופרסטאר – ולא רק כחול לבן. "זה לא מובן מאליו מה שקרה לי. אז מצד אחד אני אומר איזה מזל, אבל מהצד השני קרעתי את התחת עשר שנים. אני לא רוצה להחמיא לעצמי אבל לא רבים הקריבו כמוני", הוא אומר, "חייתי תקופה ארוכה לבד ובצמצום, הייתי מלצר ופוטרתי אחרי חודש, לימדתי פסנתר ממש עד שהתחילה התוכנית, אפילו העברתי שיעורים בזום לארצות הברית".

>> ואלרי חמאתי: "הייתי רוצה להיות פחות תמימה ומסורה לאנשים שלא מגיע להם"

ועכשיו קיבלת מיליון ש"ח?
"לא בדיוק. תורידי 35 אחוז מס, אבל לא נורא, בשבילי זה סכום נפלא. אין ספק שזה שחרר אותי, אני יכול עכשיו להשקיע במוזיקה ובקליפים ובאמנות שלי. אבל בסוף אני חי די פשוט, צריך קפה אחד ביום".

החיים שלך השתנו לגמרי, ולכל הטוב הזה נכנסה עכשיו גם אהבה גדולה.
"נכון. קוראים לה כרמל זורע, היא זמרת הליווי שלי, וזו אהבה גדולה וכיף לנו מאוד. היא גם השתתפה ב"הכוכב הבא", נפגשנו פעם-פעמיים מחוץ לתוכנית אבל הייתי נורא עמוס ולא ראיתי אף בן אדם. כשבניתי את ההרכב היא התאימה לי, נוצר חיבור והנה אנחנו היום. כרמל היא זמרת מדהימה ושחקנית מדהימה, היא מצטלמת לסדרה חדשה של גורי אלפי שנקראת 'מי שמע על חווה ונאווה'".

"מצד אחד אני אומר איזה מזל, אבל מהצד השני קרעתי את התחת עשר שנים. אני לא רוצה להחמיא לעצמי אבל לא רבים הקריבו כמוני"

אתם גרים יחד?
"לא. היא בחיפה ואני בתל אביב. בשלב זה אני גר עם אימא בצפון הישן, בגלל זה גם יש לי גישה קלה לארון שלה, אבל אני מתכנן לעבור בקרוב ומצפה לזה. מזל שיש הרבה הופעות, ככה אנחנו הרבה יחד".

זאת אהבה גדולה ראשונה?
"לא. האהבות שלי הן להרבה זמן. הייתה לי כבר זוגיות ארוכה מגיל 18 עד גיל 23".

זוהי ללא ספק השנה הטובה בחייו של גרינברג בן ה-26. חצי שנה חלפה מאז זכייתו בעונה השמינית של "הכוכב הבא", ועוד לפני שהוציא אפילו שיר אחד, הוא פותח קופות וממלא אולמות: היכל התרבות, המשכן לאמנויות הבמה, האנגר 11, רידינג 3, אמפי שוני והרשימה משתרכת. מרגע שמתחילות המכירות להופעות שלו, הן סולד-אאוט עוד באותו היום – הישג חסר תקדים למי שהיה לרובנו אנונימי עד ליום שבו הפציע בריאליטי (ההופעות הקרובות שלו הן ב-11 במרץ במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, וב-24 במרץ בזאפה אמפי שוני).

"היה לי קשה ללכת לתחרות אבל באתי ושרתי את מי שאני. הקול הכי גדול שצעק לי בבטן אמר לי 'תשמיע את הקול שלך ולא משנה איך'. זה מה שהוביל אותי"

 

את ההופעה שלו הוא מתחיל עם השיר "Under The Water" שמוכר לקהל מהשתתפותו בתוכנית. "אנשים מאוד אוהבים את השיר הזה, אני מדבר בו על הנסיעה לארצות הברית ועל לעזוב את הבית לטובת החלום, וזה לא רק הסיפור שלי", הוא אומר. עכשיו הוא מביא קבלות עם הסינגל הראשון שלו שנקרא "Better". "אני מאוד מתרגש שזה סוף סוף קורה. למרות שהוא יצא ממני בקלות והעבודה עליו הייתה כיפית, עבדתי עליו מאוד קשה רק שיהיה מושלם כמו שאני רוצה. השיר הזה מרגיש לי הכי נכון בתקופה הזאת – זה לא שהכל טוב, השיר מדבר גם על דאגות ופחדים ועל הסרטים שאנחנו מאכילים את עצמנו, אבל גם על הצורך להשתחרר מהם. במובן הזה השיר מנסה לשדר אופטימיות ולדבוק בה, להתמסר לרגע, הוא מעביר מסר חיובי כי אחרת אין טעם ואין היגיון. הניסיון התמידי שלנו הוא לצפות את העתיד ולהגיד 'יהיה ככה וככה' ו'יהיה לי טוב או רע', וזו מחשבה לא נכונה. צריך להתמקד בעכשיו וליהנות ממה שיש – במיוחד בתקופה העכורה הזאת – וגם לקוות שיהיה טוב יותר".

אתה כותב ומלחין את השירים שלך. אתה תמיד כותב עליך?
"לא תמיד. אני כותב על משפחה, על חברים, על אהבה".

כמה שירים כתבת עד היום?
"מאות. רובם הם עדיין למגירה. יכול להיות שאני אוציא אותם, בסוף כל שיר רוצה לצאת. אני מרגיש שאני יכול להוציא עוד ועוד שירים, ואני אוציא מה שירגיש לי נכון בזמן הנכון, כי אני משתנה ומה שכתבתי לפני חודש אולי לא תקף לי עכשיו. אבל בהרגשה שלי, יהיו הרבה שירים חדשים".

"בעיניי תחרות מוזיקה היא משהו פסול לגמרי, וזה בעייתי כי אי אפשר להשוות אבל בסוף זה דעות של אנשים. יש מוזיקת אינדי מדהימה שאין לה קהל, ויש אמני אינדי שהם ענקיים"

 

ציפית שתזכה בתוכנית?
"היה לי קשה ללכת לתחרות אבל באתי ושרתי את מי שאני. הקול הכי גדול שצעק לי בבטן אמר לי 'תשמיע את הקול שלך ולא משנה איך'. זה מה שהוביל אותי".

איך הרגשת לעמוד בתחרות עם שלושה זמרים כמו ואלרי חמאתי, מתן לוי ושי אמבר, שאתה בעצמך אמרת שאין שום קשר מוזיקלי בינך לבינם?
"בעיניי תחרות מוזיקה היא משהו פסול לגמרי, וזה בעייתי כי אי אפשר להשוות אבל בסוף זה דעות של אנשים. יש מוזיקת אינדי מדהימה שאין לה קהל, ויש אמני אינדי שהם ענקיים".

הופתעת מקבלת הפנים שאתה זוכה לה מאז הזכייה בתוכנית?
"לגמרי. הבום הפתיע אותי ולא ציפיתי לו. פעם ראשונה שאני מופיע בפני כמות כזאת של אנשים שמכירים את המוזיקה שלי ויודעים מי אני. היה לי גם קודם קהל אבל לא בסקאלה הזאת. לא חשבתי שיקבלו אותי בחיבוק כזה גדול. אני לא עיוור לעובדה שאני שר באנגלית, בסגנון וסטייל שונים, וזאת לא המוזיקה של ישראל. כל זה לא מובן מאליו, ועדיין מפתיע אותי שכולם בקטע. נוצר חיבור עם הקהל שאני לא יודע להסביר אותו. אני חושב שאנשים התחברו לתוכנית, וזה מרגיש להם כאילו הוצאתי אלבום אז הם באים להופעות ושרים את השירים ששרתי בתוכנית, כולל הקאברים".

היית יכול להיות הנציג שלנו באירוויזיון אילו "הכוכב הבא" היה ממשיך באותה מתכונת. זה מבאס אותך?
"אני חי נפלא עם זה, אין לי מה להתלונן אפילו לשנייה. לא שהייתי מתנגד לייצג את ישראל באירוויזיון, אבל למדתי ב"הכוכב הבא" שזה לא משנה באיזה פורמט של חשיפה אתה משתתף, אם אתה עושה את זה בדרך שלך – אתה יכול לגרום לזה להצליח. אני הצלחתי לעשות את ב"הכוכב הבא", ועדיין אני לא מאמין בקיצורי דרך, לא משנה הפלטפורמה".

הבמה היא מקום קדוש

גרינברג נולד וגדל בתל אביב. הוריו התגרשו כשהיה בן 19 ויש לו אחות אחת צעירה. אימו, אסנת, היא מעצבת תאורה. בעבר היא הייתה מעצבת רהיטים, ולדברי גרינברג, היא חיה את האמנות. אביו, שמוליק, היה איש נדל"ן והיום הוא נהג מונית.

"מגיל קטן הייתה בי אהבה לתיאטרון ואמנות. אמי שלחה אותה לבית הספר לאומנויות בעיר, ולפי הספר המשכתי ל"תלמה ילין" ולמדתי שם אמנות", הוא מספר. "למדתי ציור, פיסול, וידאו ארט, אבל לא מוזיקה כי אז עוד לא ידעתי שמוזיקה תהיה הדבר שאעשה בחיי".

אז מתי כן הבנת?
"בגיל 12 התחלתי לנגן בפסנתר, ובגיל 15 היה לי הרכב אבל זה היה בשביל הכיף. עם אפס ניסיון ההרכב שלי ניצח בתחרות 'רוק עצמאות', שצפו בו אולי מיליון אנשים. אז בבטן כבר ידעתי, אבל לקח לי עוד זמן לבחור את העשייה שלי".

"הייתי כבר בקשר עם חברות גדולות שרצו אותי והתחלתי לבנות לי קהל שם, אבל הכל נקטע עם הקורונה. ואז חזרתי לפה וקרה הדבר ההפוך ממה שחשבתי. עד אז חשבתי שאם אצליח בארץ, זה יהיה בעקבות הצלחה בארצות הברית"

 

ולפי הספר, הלכת ללהקה צבאית?
"התגייסתי כמוזיקאי מצטיין והקמתי הרכב ג'אז, הופענו בפני מפקדים בכירים. בהרכב שלי היו חברים מהתיכון ונהניתי מאוד".

ואז נסעת לכבוש את אמריקה?
"הייתי שם שלוש-ארבע שנים, בלוס אנג'לס וניו יורק, עם גיחות לארץ. אם לא הקורונה, עדיין הייתי שם, כנראה שבניו יורק".

אתה יכול להגיד שהצלחת שם?
"הייתי כבר בקשר עם חברות גדולות שרצו אותי והתחלתי לבנות לי קהל שם, אבל הכל נקטע עם הקורונה. ואז חזרתי לפה וקרה הדבר ההפוך ממה שחשבתי. עד אז חשבתי שאם אצליח בארץ, זה יהיה בעקבות הצלחה בארצות הברית".

אז עכשיו אתה מחשב מסלול מחדש?
"בינתיים אני פה, אם יתאים לי אסע. אולי יהיה איזה שיר שיצליח בטירוף ואצטרך להופיע שם".

משחק מעניין אותך?
"אני פתוח להכל. שיחקתי פעם בפרק של 'בני ערובה' וכבר קיבלתי עוד הצעות לשחק בסדרות, אבל כרגע זה לא מה שמעסיק אותי. אני מרוכז כולי במוזיקה אבל לא שולל, אם וכאשר זה ירגיש לי נכון".

"הבמה היא מקום קדוש ואני מרגיש שזה לא נכון לי להופיע בבגדים רגילים. אני לא מרגיש שאני בא בתחפושת, זה בעיניי כמו חייל שלובש מדים ויוצא למלחמה. אז אני נכנס למוד ומתלבש במיוחד, זה מעין טקס קסום"

 

עד היום שרת רק באנגלית, יש מצב לשירים בעברית?
"לא יודע. זאת לא החלטה שלקחתי כמו שהחיבור שלי לשפה האנגלית היא מגיל צעיר, אבל אני לא שולל כלום".

ואם מישהו שאתה אוהב, כמו למשל חנן בן ארי, יציע לך דואט?
"לא יודע, אם זה ירגיש נכון אז יכול להיות".

איך זה שלא רואים אותך בהשקות כיאה לבוגר ריאליטי מצוי?
"אני לא בעניין של השקות וכאלה. אין לי שום דבר נגד, אני פשוט מעדיף לבלות עם החברים והמשפחה. אם תהיה השקה שיש לי אליה קשר אישי, אז אלך".

כינו אותך עוף מוזר עם פרנזים, מה הסיפור שלך עם בגדים?
"יש הבדל גדול בין הבמה לחיים, ועל הבמה אני מרשה לעצמי יותר. יש שיגידו שאני ביישן, אבל הבמה בעיניי היא מקום קדוש ואני מרגיש במידה מסוימת שזה לא נכון לי להופיע בבגדים רגילים. התלבושת מכבדת את המעמד. אני לא מרגיש שאני בא בתחפושת, זה בעיניי כמו חייל שלובש מדים ויוצא למלחמה. אז אני נכנס למוד ומתלבש במיוחד, זה מעין טקס קסום".

"אני לא בדיוק אדם של ג'ינס וטי שירט. פה ושם אני הולך לארון של אימא שלי, שלמדתי ממנה המון למרות שיש לה את הסטייל שלה והוא לא הסטייל שלי. אנחנו שייכים לדורות אחרים"

 

ביומיום אתה לובש בגדים "רגילים"?
"אני לא בדיוק אדם של ג'ינס וטי שירט. פה ושם אני הולך לארון של אימא שלי, שלמדתי ממנה המון למרות שיש לה את הסטייל שלה והוא לא הסטייל שלי. אנחנו שייכים לדורות אחרים. הסטייליסט איתי בצלאלי הולך איתי לאורך כל הדרך. לגמר של התוכנית אמרתי לו שאני רוצה ז'קט אדום בוהק, מסוג של לייקרה. הגאונות של איתי היא שהוא לוקח את מה שאני מבקש וגורם לזה לקרות במציאות, כשהוא משנה ומשדרג את הרעיונות שלי".

יש מצב שקיבלת תיאבון לעוד ריאליטי?
"מיציתי את הריאליטי לכל החיים. היה לי כל כך כיף בתוכנית עצמה, אבל החלק של הריאליטי עם כל הראיונות והחשיפה היו לי קשים. למזלי, המוזיקה שלי נתנה מספיק תוכן ככה שלא הצטרכתי לחשוף יותר מדי, כאילו יש מה לחשוף".

>> "הדימוי שלי יצא מכלל שליטה": אלה לי להב מתגייסת לצה"ל