תביאו בירות – ההופעה

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

אל מופע ההשקה ל"תביאו בירות", אלבומה החדש של להקת הפאנק מרסדס בנד שהתקיים במועדון הבארבי התל אביבי, הקדמנו בחצי שעה והגענו כבר בשעה 21:30, כדי לתפוס את המקומות הטובים ביותר שאפשר לבקש במופע עמידה – בצד, על הברזלים, מקום שבו אתה גבוה יותר משאר הקהל, אף אחד לא מסתיר לך, אתה מספיק קרוב לבמה ויש לך אפשרות לשריין לעצמך מרחב מוגן בתוך ההמון הצפוף.

בשעה 22:00 המקום היה עדיין ריק, מלבד כמה בני נוער שהקדימו, כמונו, אך דווקא כדי לתפוס מקום באזור הכי צפוף: כמה שיותר קרוב לבמה. באותו רגע הופתעתי ואף השתתפתי בצערם של המרסדס על כך שלא הצליחו למלא את הבארבי. התברר שסתם הייתי סקפטי. לאט אבל בטוח הלך המקום והתמלא קהל, וכשהמופע התחיל, בסביבות השעה 22:50, הבארבי היה צפוף, כהרגלו בהופעות מסוג זה.

בחנתי את הקהל בסקרנות – רובו חבר'ה צעירים בטווח הגילאים שבין גיל 16 לתחילת שנות ה-20 לחייהם. מצד אחד נעשה לי חם בלב לראות שיש ללהקה איכותית כמו המרסדס בנד מעריצים צעירים כל כך – עובדה המוכיחה כי לא כל הארץ כרוכה אחרי הבובלילים וקרן פלס, אך מצד שני עלתה בלבי ההרגשה, שהלכה והתגברה ככל שהערב התקדם ורגליי החלו לכאוב בגלל עמידה ממושכת, שאני לא ממש שייך. כנראה שמופעי עמידה כבר לא ממש מתאימים לי.



על עננים והפתעות

ואז החל מופע החימום. לבמה עלה ההרכב "מלכה באיה", הכולל בסיסט וזמרת שתפסה את מקומה בתוך מערכת תופים שמוקמה בקדמת הבמה. המוסיקה קצבית, הבחורה שרה מדהים באנגלית, מתנועעת נהדר במרכז מערכת התופים, ותוך כדי נותנת בראש עם המקלות. כיף גדול. השיר הראשון מעולה וזוכה לתשואות רמות, אולם הבאים אחריו תפסו אותי פחות.

לאחר מופע החימום הגיע הדבר האמיתי – המרסדס בנד על הבמה. גל תורן, סולן הלהקה, עולה אחרון, אוחז בקבוק של וודקה ומניף ידיו אל על. כצפוי, מהר מאוד מגיע שיר הלהקה, "המרסדס", שפותח את האלבום הראשון. הביצוע פגזי, הקהל משתולל. תורן, שאני לא מצליח לא לחשוב שהוא תכף קורא "מאמא" למישהי (ע"ע הסדרה "תעשה לי ילד" בהשתתפות הלהקה), בעננים. גם אנחנו.

כך מנגנת הלהקה עוד שיר ועוד שיר, ובהם "מלאך", "את ואני", "משנכנס אדר", "החגים", "עד מתי", "נגמר הכוח", "תאילנד", "אולי תלכי" ועוד. את חלק מהשירים אני מזהה יותר, ואת חלקם (החדשים יותר) אני מזהה פחות, אולם כל הטינאייג'רז שנדחסים לכיוון הבמה יודעים בע"פ את המילים לכל השירים, שרים בקול, רוקדים ומנסים לגעת בתורן כמה שיותר.

אני משנה תנוחה, מעביר את המשקל לרגל שמאל ונותן לרגל ימין לנוח מעט. ואז עולה לבמה מישהו שנראה לי מוכר ונורא דומה ליהלי סובול, ואכן היה זה סובול שעלה לדואט עם תורן. עוד הפתעה חיובית נרשמה. במופע התארחו עוד אמנים, ובהם משה לוי על הקלידים וחבר לשעבר בלהקה. עוד כמה שירים, הדרן, וזהו. כיף אמיתי.

כמה מילים לסיכום:

גל תורן (שלא פספס את ההזדמנות לזרוק את עצמו על הקהל ולעבור מיד ליד) הוא חיית במה אמיתית.

יש בארץ נוער איכותי, לפחות מבחינה מוסיקלית, שיודע להעריך מוסיקה טובה.

ההיא עם התופים תגיע רחוק.

ועוד משהו שכדאי לחשוב עליו: לכל אורך ההופעה קיוויתי שהגיטריסט, גיא שמי, ישחזר את ההברקה מהתוכנית "תעשה לי ילד" וייתן קטע מ"מציצים", אבל כנראה שזה היה Too much to ask.