שמח בקרנבל של מאסטריכט

כבר ארבע שנים אני פוגש אותם פחות או יותר באותו מקום בכיכר. חבורה של כעשרה צעירים וצעירות בתחילת שנות השלושים לחייהם בבגדים זרחניים, בכובעים משוגעים, צעיפי נוצות על צווארם ופניהם צבועות בצבע תואם. הם לא שתויים, אבל כמות בקבוקי הבירה סביבם מלמדת שהשמחה המתפרצת לכל עבר מתודלקת בלי הרף.

קר מאוד בכיכר פרייטהוף (Vrijthof). הטמפרטורה הממוצעת כאן בפברואר נעה סביב חמש מעלות, אם כי יש שנים שאינן מודעות להתחממות הגלובלית והן מפנקות את החוגגים בשלג קל. לעשרות אלפי האנשים שיתקבצו בכיכר ובסביבתה הקור הוא ככל הנראה לא נתון שצריך להתרגש ממנו: פעם בשנה, בשיא החורף, תושבי מחוז לימבורג (Limburg), המחוז הדרומי ביותר בהולנד, יוצאים מדעתם, ובמשך שלושה ימים ולילות חוגגים את הקרנבל בחגיגה עממית ססגונית שמשלבת תהלוכות רחוב, מסיבות תחפושות המוניות, מוסיקה שמנגנות עשרות תזמורות וצריכת אלכוהול מוגברת. כבירת המחוז, מושכת אליה מאסטריכט (Maastricht) רבבות חוגגים מהאזור וגם מהמדינות השכנות גרמניה ובלגיה.

אבל בשעת בוקר מוקדמת זו עדיין אין סימן למה שעתיד להתחולל בתוך שעות ספורות. רחובות העיר העתיקה הנשפכים אל הכיכר ריקים לחלוטין. זו שעה נהדרת לצלמים שמחפשים סיטואציות הזויות של טרום האירוע. אני הולך בסמטאות העיר העתיקה ורואה את ההכנות האחרונות. כל בתי העסק סגורים. כאמצעי הגנה, בעליהם אוטמים בלוחות עץ את חלונות הראווה.

האנשים מתאספים לאטם. מולי הולכים יד ביד ברחוב המרוצף הריק זוג ארנבים בגודל אדם. והנה אדון משופם בכובע מפונפן ובמעיל ארוך מקושט בפרחים צבעוניים עומד וממתין. למה? למי? לא ברור. שעת החסד הזאת קצרה, שכן באחת בצהריים, כאילו לפי סימן, יתחילו החוגגים להתקבץ בכיכר.



קודם כל בוחרים נסיך

עכשיו עובדים בכיכר כמה צוותים להכין את המנוף שעליו תיתלה עוד מעט "החנוונית הירוקה" – בובה גרוטסקית ענקית המסמלת את הפטרונית השומרת על סוחרי השוק. בחצות היום היא מונפת באוויר ונותנת את האות לפתיחת החגיגות. היא תישאר תלויה על המנוף במשך כל ימי החגיגה, וכשתורד לבסוף, בחצות הלילה של היום השלישי, אות הוא שצריך לחזור לשגרה.

שורשי האירוע דתיים: הקרנבל בא לפני תענית הלֶנְט הנמשכת ארבעים יום ומקדימה את הפסחא, והוא נחגג כמעין "סעודה מפסקת" לפני הלנט. מכיוון שהתאריך אינו קבוע, צריך לעקוב אחר הפרסומים. בשנים האחרונות הקרנבל נחוג בתאריכים שונים בפברואר.

עם השנים הלכה ונשתכחה החשיבות הדתית של האירוע, והקרנבל נותר אירוע תרבותי מרכזי בחיי העיר. החגיגות במתכונתן הנוכחית החלו כבר ב-1839. לאחר מלחמת העולם השנייה פרש איגוד הטמפלרים (Tempeleers) את חסותו על האירוע, והוא ממשיך בכך עד היום בעזרת מתנדבים.

ההכנות הרשמיות מתחילות כבר ב-11 בנובמבר, בשעה 11:11 בדיוק. בתאריך הזה מתקיימות תהלוכות אמנים, ליצנים, קוסמים ושאר מופיעי רחוב לציון פתיחת עונת הקרנבל. בסוף ינואר, ארבעה שבועות לפני הקרנבל בוחר איגוד הטמפלרים את "נסיך העיר" ולצדו מועצה המורכבת מ-11 נציגים. תהליך בחירת הנסיך סודי ושמור בידי האגודה. מקורות יודעי דבר מספרים, כי כסף רב מעורב בבחירה והנסיך משלם אלפי אירו כדי לזכות במינוי המכובד. ניסיונות לשתף את המקומיים בבחירה אינם מתקבלים כאן בהבנה. בד בבד עם ההכרזה על הנסיך המיועד, מפורסם גם שיר הקרנבל. מדי שנה מולחן שיר מיוחד לקרנבל, ואין פינה בעיר שלא בוקעים ממנה צליליו.

בשבת, יום לפני פתיחת הקרנבל, מועצת העיר משוחררת מתפקידה. ראש העירייה, חברי המועצה, המושל האזורי ונציגי האזור בקבינט מוחלפים על ידי נסיך העיר וחברי המועצה שלו. במשך כל ימי הקרנבל הם מנהלים את העיר – אם אפשר לקרוא להשתתפות בחגיגות רחוב ולנשפי קבלת פנים "ניהול".



תחפושות לא קונים בחנות

ובחזרה לכיכר. 11 דקות אחרי חצות היום (ההשערה הנפוצה היא שהחוגגים מבינים שלילה ארוך של הוללות לפניהם ולכן ארגנו לעצמם שעת שינה נוספת בבוקר) מתחיל טקס נוסף: תותח מתכת עתיק מוטען בחומר נפץ ויורה 11 פעמים. האווירה נינוחה ולגמרי לא פורמלית.

חמוש במצלמות אני מצליח ללא קושי להצטרף לעומדים על הבמה. מול קהל של אלפי חוגגים, נסיך העיר וחברי המועצה שלו מנחים את הטקס. כל מכובד מברך בקצרה את הקהל, והקהל עונה בשלוש קריאות "הוריי" ונותן את האות לתותחן. הלה טוען את התותח דרך הקנה ומושיט מצת אלקטרוני לאחד המכובדים. חמש שניות לאחר הצתת הפתיל רועם התותח בקול נפץ אימתני. העשן והרעש המחריש אוזניים עשויים לבלבל את הישראלי הממוצע שבאופן לא רצוני מקשר קולות נפץ כאלה לחוויות פחות נעימות. מבט חטוף על הילדים וגם על כמה מהמבוגרים בכיכר מלמד שגם להם לא קל להתמודד עם החוויה.

המראה בכיכר מרהיב. מטף ועד זקן, כולם מחופשים לתפארה – מי בתחפושת סטנדרטית שקנה (מיעוט שולי ולא מוערך) ומי בתחפושת מושקעת שנתפרה במיוחד לאירוע ובליווי איפור גוף ופנים תואם, לרוב בצבעי הקרנבל – אדום, ירוק וצהוב. במיוחד נפוצות החבורות שהתאגדו סביב נושא מרכזי. חבורה שכזאת יכולה להיות משפחה, קבוצת חברים לעבודה או אפילו בני כפר מסוים. אני מסתובב בכיכר לאחר הטקס ומתפעל מההשקעה, היצירתיות והרמה הגבוהה של התחפושות.

קל להבחין שהמוטיב המרכזי השזור בבחירת התחפושות הוא הומור עצמי. אפים מנוזלים, אוזניים ענקיות, משקפיים מצחיקים, כמו גם גברים בשמלות מפוארות, הם מחזה נפוץ. גם בלי להתכוון אני מוצא את עצמי מחייך לאנשים שאני לא מכיר, ואלה מחייכים בחזרה.

הרבה מהקבוצות גוררות עמן עגלות עמוסות בחביות בירה, והמתקנים האלה משמשים בר אקטיבי למשך כל היום. מכל עבר נשמעת מוסיקה עליזה שמכריחה גם את סרבני הריקוד הקשוחים ביותר (אני) לנענע את עכוזם ומותניהם, בדיוק כמו שקורה לסבתא שעומדת לידי, שנחטפת לריקוד בידיו של עלם צעיר עטור נוצות.



כמו עליסה בארץ הפלאות

לאחר סיום הטקסים הרשמיים פונים רוב האנשים אל גשר סינט סרוואס (Sint Servaasbrug) המחבר את העיר העתיקה עם שדרות סראמיק (Ceramique). משם תתחיל עוד מעט תהלוכת החוגגים הראשית. אלפי אנשים יעברו בהליכה של כשלוש שעות את שני הקילומטרים המחברים את שני חלקי העיר. בראש יצעדו חברי הגילדות למיניהן, והם יסיעו פלטפורמות גדולות ועליהן בובות ענק בגובה כמה מטרים.

העגלה הראשונה מסיעה את נסיך העיר וחברי הפמליה שלו. העגלה עוצרת מול הבמה המרכזית, והמשלחת תופסת את מקומה בין כל מכובדי העיר והאזור. כאן הם ישבו בשעות הקרובות ויברכו את "נתיניהם" שיעברו לפניהם. בין העגלות הגדולות ישתלבו המוני החוגגים, תזמורות הלכת המייצגות ארגונים וגם חבורות נגנים חובבים שהתארגנו לכבוד האירוע. אף שמדובר באירוע מאורגן למופת, תושבי המחוז מעידים שאת מצב הרוח אי אפשר לארגן. צריך להידבק בו כמו במחלה, ואז ללכת לפגוש חולים אחרים שנדבקו אף הם.

גם הפעם אני משתמש במראה הצלם המקצועי ומצטרף לצוותי הצילום המסקרים את החגיגות בשביל רשתות הטלוויזיה והעיתונות ההולנדית, שמתמקמים מול הבמה המרכזית. נסיך העיר הוא כמובן מסמר האירוע. מדי כמה דקות הוא יורד אל העם, פשוטו כמשמעו. מתחבק עם הנשים, מצטרף לכוס בירה, רוקד עם הקהל או מקבל שיעור רכיבה על אופניים כשהוא נתמך בעוזריו. אני מרגיש כאילו כולנו ניצבים במחזמר ענקי, ונשאר רק להחליט אם מדובר בצלילי המוסיקה או בעליסה בארץ הפלאות.

ככל שנקפו השעות מדד השמחה שלי עולה ועולה. אולי זו הבירה ואולי האווירה הוודסטוקית מסביב. בינתיים התהלוכה מסתיימת והרחובות מפנים מקום למבלי הלילה. ניחוש שלי: לא הרבה אנשים יגיעו מחר לעבודה.

 

מתוך: מגזין מסע אחר

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה