שירלי פינטו: "אם אצטרך – אדפוק על שולחנות". הכירו את הח"כית החירשת הראשונה

ח"כ שירלי פינטו | צילום: איליה מלניקוב, סטיילינג: שירה לוי ל־Artbook, איפור: תגל ל־OR KO, חליפה וחולצה: מארק קיין, עגילים: אלדו
ח"כ שירלי פינטו | צילום: איליה מלניקוב, סטיילינג: שירה לוי ל־Artbook, איפור: תגל ל־OR KO, חליפה וחולצה: מארק קיין, עגילים: אלדו

היא אוהבת להיות חירשת אבל עדיין מחכה שגם החברה הישראלית תקבל את זה. ריאיון בלעדי עם חברת הכנסת שירלי פינטו, גם בשפת הסימנים היא עומדת להשמיע קול חזק וברור

88 שיתופים | 132 צפיות

"אנשים חירשים נחלקים לשני סוגים, כאלה שעבורם החירשות היא מוגבלות וכאלה שעבורם היא זהות. מי שדובר שפת סימנים, כמוני, בדרך כלל רואה את החירשות כזהות. מבחינתי להיות חירשת זה כמו להיות אישה, יהודייה, זה בהגדרות של האני העצמי שלי".

כלומר, לא היית רוצה לשמוע?
"נכון. אני אוהבת את מי שאני. ברור שיש קשיים, אבל לא הייתי רוצה לשנות את עצמי. אני רוצה להיות חירשת, מה שקשה הוא שהחברה לא מאפשרת את זה". שירלי פינטו אולי לא רוצה לשמוע, אבל היא בהחלט עומדת להישמע. חברת הכנסת החירשת הראשונה בישראל – וגם הצעירה ביותר בקדנציה הזאת, בת 32 – מגיעה לכנסת ברמת מוכנות שכבר מזמן לא נתקלנו בה אצל נבחרי ציבור. הסיפור המיוחד של פינטו, עד לאחרונה אלמונית לציבור הרחב, הוצף בשתי מילים בודדות: "מתחייבת אני", שנאמרו על ידה בהשבעה ההיסטורית שלה לכנסת. פינטו, חירשת מלידה, סימנה את שתי המילים בידיה, וליאת המתורגמנית שעמדה מולה המירה אותן לסאונד. בכנסת הזאת, פינטו מבטיחה, לאנשים עם מוגבלויות תהיה כתובת. "אני פעילה למען קידום אנשים עם מוגבלויות כבר מעל עשור", היא אומרת. "יש 119 חברי כנסת שיעשו דברים אחרים. אני שם בשביל אנשים עם מוגבלויות".

"הקושי נמצא בדברים הקטנים". ח"כ שירלי פינטו | צילום: איליה מלניקוב. שמלה: Cos, עגילים: אלדו
"הקושי נמצא בדברים הקטנים". ח"כ שירלי פינטו | צילום: איליה מלניקוב. שמלה: Cos, עגילים: אלדו

מה הכי דחוף?
"לא הרבה התקדם מאז שחוקק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות ב־1998, שדורש הנגשה של מוסדות ציבוריים. הכנסת מאריכה את מועדי ההנגשה למוסדות, שנה אחר שנה נותנים להם הארכות, כי הם לא מנגישים ולא בא להם להנגיש".

באילו הנגשות מדובר?
"מעליות במקומות ציבוריים, רמפות, שיפוץ של מבנים כך שיהיו נגישים והכוונות ויזואליות וקוליות. זו עבודה שלוקחת זמן וכסף, אבל נתנו למוסדות האלה זמן, ובכל פעם נותנים עוד ועוד, ובקצב הזה – זה לעולם לא יקרה. בינתיים הזמן של החיים של אנשים עם מוגבלויות הולך ואוזל. כחברת כנסת אני יכולה לבוא ולהגיד – 'עד כאן'. הציבור כולו צועק לעזרה. הקושי נמצא לפעמים בדברים הקטנים. למשל, אנשים עם מוגבלויות שנמנעים מלהגיע למרפאה או לעבודה, כי המדרכה לא נגישה".

ח"כ שירלי פינטו בהשבעה לכנסת בשפת הסימנים | צילום: Gettyimages \ Menachem kahana
ח"כ שירלי פינטו בהשבעה לכנסת בשפת הסימנים | צילום: Gettyimages \ Menachem kahana

מה אנחנו לא יודעים על הנגשה רפואית?
"המבנים הרפואיים לא תמיד נגישים לכיסאות גלגלים, ולא תמיד חירשים יכולים להבין את הרופאים שלהם. היה סיפור שבו הרדימו מטופלת שלא הבינה את הרופא, היא ניסתה להתנגד והרדימו אותה. זה מטורף. יש המון עבודה והדרך היא ארוכה. אני לא מאמינה בצעקות ואלימות, אלא בדרך ממלכתית ומנומסת ועם שיתוף פעולה, אבל אם אצטרך – אדפוק על שולחנות".

ליאת המתורגמנית מוסמכת לצעוק בשמך בוועדות ובמליאה?
"כן. היא תצעק כשאני אצטרך לצעוק". ליאת פיג'ו, יד ימינה של פינטו כבר שמונה שנים, נוכחת כמובן גם בשיחתנו. היא מעבירה את המסרים בצורה מקצועית ומהירה, באופן שמוחו של אדם שומע צריך כמה שניות כדי להפנים. כמו אנשים רבים שפינטו פוגשת, גם עבורי זהו המפגש הראשון האינטנסיבי עם אישה חירשת, ואני מתפלאת עד כמה השיחה הזאת זורמת וטבעית. גם זה חלק מהנרמול שאליו פינטו שואפת. "לפעמים אנשים מסתכלים על המתרגמת שלי ומדברים עליי, כאילו מעל הראש שלי – אבל לא, דברו אליי. אני כאן ואני קיימת", היא אומרת.

"קשה להיתקל שוב ושוב באותן שאלות – את יודעת לכתוב? את יודעת לנהוג? אפילו שאלו אם יש לי כלב נחייה"

החוש השישי

אנחנו נפגשות באחד מהבקרים הפנויים האחרונים של פינטו בדירתה ברמת גן. מייקל קדוש, בן זוגה מייקל מגיל 15 ומהנדס הייטק, בעבודה כעת, ובנם נבות בן השנתיים נמצא בגן לילדים חירשים. "מייקל ואני שנינו חירשים, ונבות הוא דור חמישי לחירשים מצד אבא שלי", היא מספרת. בניגוד לאביה של פינטו, שגדל כמוה עם שני הורים חירשים, אמה דווקא גדלה להורים שומעים. "סבא וסבתא השומעים שלי הם דמויות מאוד משפיעות בחיי", היא מספרת. "הם נתנו לי את הדרייב לנסות לשנות את העולם, בניגוד להורים שלי, שהיו להם צלקות מהחיים כחירשים בחברה שומעת. ההורים שלי לא תמיד עודדו את הלוחמנות שלי, אז לפעמים במקום להקשיב להם – הקשבתי לסבא וסבתא". את האתגרים שליוו את הוריה חוותה פינטו מגיל צעיר, כשגדלה בשכונה ד' בקריית ים. "ההורים שלי אנשים פשוטים. חיינו בפריפריה, לא חיים מפוארים", היא משחזרת. "אני זוכרת סיטואציות כמו ללכת עם אבא שלי לבנק, כשהפקיד לא מבין אותו ואבא שלי עצבני מהתסכול של הסיטואציה".

ממה הם התפרנסו?
"אבא שלי היה יכול להיות במאי בהוליווד אם החברה לא הייתה חוסמת אותו. הוא למד קולנוע בארצות הברית וכתב תסריטים, אבל כשהוא חזר לארץ בשנות השבעים, הוא הבין שלא יוכל להשתלב בתעשייה כחירש ועבד כסדרן בסופר כדי לפרנס את המשפחה. אימא שלי התעניינה באמנות, ציירה ואפילו דגמנה קצת, אבל עם השנים היא יכלה לעשות את זה פחות ופחות".
כשפינטו הייתה ילדה, אמה אובחנה בתסמונת אשר, שתוקפת חירשים וגורמת גם לאובדן ראייה. בין לבין, נולד גם אח קטן – ושומע. "ההורים שלי לא ידעו מה לעשות עם תינוק שומע. הוא גדל כמיעוט בבית שלנו, מבחינתו שפת סימנים היא שפת האם שלו". בבית הספר פינטו שולבה בכיתה רגילה, כשהיא צמודה למתרגמת. "הייתה גם כיתה של חירשים, אבל קצב הלימוד שלי היה מהיר יותר משל רוב הילדים שם כי המורים לא ידעו שפת סימנים ברמה מספיק גבוהה".

"לראות את אימא שלי הולכת ומתעוורת, היה מאוד קשה. היא התמודדה עם דיכאון, לא ידעתי איך לתמוך בה"

 

איך היה לך בכיתה?
"קשה. זה להיות לבד, שונה, בתוך שפה אחרת. היה מוזר לילדים האחרים שאני חירשת. טוב שהייתה להם חשיפה לילדה כמוני, אבל הרגשתי מועקה. תמיד היו לי הרבה חברים חירשים, שומעים לא היו חברים מאוד טובים שלי. כשלא היה לי מה לעשות בבית אחר הצהריים, הייתי לוקחת אופניים ויוצאת לטייל בשכונה. היה גן שעשועים אחד שתמיד היו בו הרבה עולים מאתיופיה ורוסיה, שלא ידעו איך לתקשר זה עם זה. אף אחד לא ידע עברית וכולם דיברו בפנטומימה, ובעצם גם אני דיברתי בשפה אחרת, שפת הסימנים, וככה תקשרתי עם הילדים. היו גם הרבה שעות לבד, בהן הייתי מדמיינת, תופרת, מסמנת לעצמי סיפורים. הייתי ילדה עם עולם פנימי עשיר ורחב".
כשהייתה בת 16, אמה של פינטו הפכה לעיוורת לגמרי. "לראות את אימא שלי הולכת ומתעוורת, כשאין לסיטואציה כזו שום מענה במדינה, היה מאוד קשה. היא התמודדה עם דיכאון, לא ידעתי איך לתמוך בה".

איך היא מתקשרת היום?
"אנחנו מדברות בשפת סימנים במגע. אני מסמנת כמו שאני מסמנת לך עכשיו, אבל עושה את זה כשהידיים שלי על הגוף שלה".

זאת השפה של הלן קלר?
"השפה של הלן קלר הייתה יותר קדומה ועתיקה – נקודות של ברייל על היד. גם שומעים יכולים לתקשר עם אימא שלי, הם כותבים לה אותיות על היד עם האצבע. אימא שלי עצמאית לגמרי. היא מכבסת, שוטפת, מבשלת ארוחות שישי ורוכבת על אופניים. היא אפילו זכתה בתואר סגנית ישראל באופני טנדם (אופניים לאנשים עם נכויות, ה"ב). היא הגשימה חלומות בדרך שלה".

ומה היו החלומות שלך? להיות חברת כנסת?
"לא, מי חשב על זה בכלל. בגיל 12 רציתי מאוד להיות וטרינרית. סיפרתי לאבא שלי והוא אמר שאני הזויה – איך אטפל בחיות, כשאני לא יכולה אפילו לשמוע את הדופק שלהן. אמרתי לו שנמצא פתרונות, אבל החלום התפוצץ לי בפרצוף מאוד מהר. נרשמתי לחוג וטרינריה לילדים ולא היה שם תרגום לשפת הסימנים. משרד החינוך משלם על מתורגמנית בכיתה, אבל כשאת יוצאת משם, אז ביי ביי, ולהורים שלי לא היה כסף לשלם לתרגום פרטי. זה משהו שיכול לעלות 5,000 ש"ח לחודש, אולי היום אפילו יותר. אחרי שזה קרה, הפכתי ליותר חשדנית כלפי האפשרות להשתלב".

ח"כ שירלי פינטו עם בן זוגה מייקל קדוש ובנם נבות | צילום: מתוך האינסטגרם pintoshirly@
ח"כ שירלי פינטו עם בן זוגה מייקל קדוש ובנם נבות | צילום: מתוך האינסטגרם pintoshirly@

מהבור לכנסת

האפשרות להשתלב בחברה השומעת נראתה כמו חתיכת אתגר, אבל פינטו לא ויתרה. המאבק הבא היה תוך כמה שנים, מול צה"ל. "אני ציונית ופטריוטית, והיה לי ברור שאני רוצה להתגייס בהתנדבות. הודעתי בלשכת הגיוס ואמרו שיחזרו אליי – חיכיתי שנה לשמוע מהם. שאר הילדים בכיתה הלכו בינתיים לצבא, הכול תקתק, ואני בבית. אדם רוצה להתנדב וחוסמים אותו", היא אומרת. ואז, כשהטלפון המיוחל הגיע סוף־סוף, התייצבה פינטו לריאיון בהתרגשות. "השקעתי המון, הגעתי לעוד ועוד ראיונות, כי לא יכולתי לדבר איתם בטלפון. הייתי מאוד ספורטיבית וביקשתי להיות מדריכת ספורט. בסוף קיבלתי שיבוץ כמו שרציתי והייתי מאושרת. קניתי הכול – חולצות לבנות ותיק. כל כך התרגשתי להתגייס, ואז קיבלתי עוד כאפה לפרצוף".

למה?
"הגעתי לבסיס שבו לא נתנו לי לעשות כלום. לא חשבו שחירשת יכולה להיות מדריכת ספורט, למרות שספורט הוא מאוד ויזואלי. שלושה חודשים לא נתנו לי עבודה, שטפתי את הרצפה רק כדי לעשות משהו. בכיתי בלילות ואמרתי למפקד שלי שאעזוב את הצבא. בסוף מצאו לי פתרון ועברתי לקריה". הג'וב הצבאי החדש שלה בתור מספקת ציוד למטוסים היה מבחינתה השירות המשמעותי שתכננה לעשות, גם אם לא כמדריכת ספורט. "הייתי על תקן קצינה וחתמתי קבע לארבע שנים. היה לי שירות מדהים וסיימתי בהצטיינות. בזכות הצבא אני מי שאני היום. הוא נתן לי גם חוזק לא להיפגע מקשיים". הצבא היה גם המפגש החזיתי הראשון של פינטו עם אוכלוסייה שומעת ללא האפשרות לתקשר בשפת הסימנים. "לא היה שם מתורגמן והלכתי עם מכשיר שמיעה. זה מאוד לא נוח, היום אני לא הולכת עם מכשיר. ניסיתי לדבר ברור או לכתוב, לתקשר איכשהו, אבל קשה להיתקל שוב ושוב באותן שאלות – את יודעת לכתוב? את יודעת לנהוג? אפילו שאלו אם יש לי כלב נחייה".

"בזמן הקורונה אף אחד לא דאג לחירשים המבוגרים, רבים מהם חלו במחלות רק מתוך דיכאון"

 

אחרי השחרור, פינטו החליטה להקדיש את עצמה להעלאת המודעות לאנשים עם מוגבלויות, והחלה ללמוד משפטים במכללת נתניה, שם הייתה זכאית לתרגום לשפת הסימנים במהלך השיעורים. החיים החלו להיות מאוד מעניינים עבורה – היא עבדה בהתחלה כעוזרת לשופט בבית משפט מחוזי, ואחר כך בקליניקה לזכויות אדם וכמתמחה בלשכה של חברת הכנסת קארין אלהרר. "לא חשבתי שאגיע לכנסת בעצמי, אבל בדיעבד בניתי את הדרך לכאן", היא אומרת. גם העמותות שהיא הקימה הביאו אותה לכנסת תדירות, להשתתפות בוועדות וייזום חוקים. פינטו הייתה ממקימי "המרכז הישראלי ללימודי חירשות", ארגון שקידם הכרה בשפת הסימנים, והקימה את עמותת "כן אנחנו יכולים", לקידום אנשים עם מוגבלויות מכל הסוגים. היא הובילה מאבקים להנגשת המערכת הרפואית, להוספת שעות תרגום לחירשים מביטוח לאומי, לתרגום בשידורי טלוויזיה ציבוריים – ובסוף הגיעה לפוליטיקה המוניציפלית. מה שהביא אותה לשם היה דווקא בור בכביש. "ראיתי בור שהפריע לכיסא הגלגלים לעבור. רציתי לסמס לעיריית רמת גן וגיליתי שאין מספר לדיווח על בעיות הנגשה. הגעתי לסגן ראש העיר, אביהוא בן משה, והוא הבטיח לטפל בזה. אחר כך הוא הציע לי להצטרף אליו לבחירות".

בבחירות למועצת העיר ב־2018, פינטו רצה ברשימה לא מפלגתית ולא נכנסה, אבל התיאבון לפוליטיקה כבר התעורר. בן משה חיבר בינה לראש הממשלה נפתלי בנט, ערב הקמת מפלגת הימין החדש, טרום מיתוגה הנוכחי כימינה. את בנט היא הכירה כשר חינוך מקמפיינים קודמים שבהם סייע לה, וכשנודע לה כי הוא ואיילת שקד מקימים מפלגה חדשה, היא ביקשה להצטרף.

למה דווקא בנט?
"אני באה מבית ימני ונהגתי להצביע לליכוד, אפילו לביבי הצבעתי כשהוא היה בשיאו ועדיין ראה את העם. אבל עם נפתלי הרגשתי שזו ממש האידיאולוגיה שלי. דיברנו, הוא הציע שאצטרף ואז התחילה הדרך שלנו". ב־2019 שובצה פינטו לרשימות של בנט ושקד, ודבקה בהם גם כשלא עברו את אחוז החסימה. "האמנתי בהם לאורך כל הדרך. אני גם מאמינה בממשלה הזאת".

מלחמה שקטה

בזמן שהיא חיכתה להוסיף את האותיות ח"כ לפני שמה, עברה פינטו שנתיים שעבור אנשים עם מוגבלויות היו סוג של גיהינום. "בזמן הקורונה היו לנו הרבה מאבקים. חירשים מבוגרים נותרו מנותקים ואף אחד לא דאג להם, רבים מהם חלו במחלות רק מתוך דיכאון. נלחמנו להביא לארץ מסכות שקופות כדי שאפשר יהיה לתקשר יותר טוב, כל הזמן אמרו שזה בבדיקה – מי ישמע מה יש לבדוק. זה לא היה בסדר העדיפויות של אף אחד. זה זלזול באינטליגנציה שלי".

ואז הגיע מבצע "שומר החומות".
"גם בו היה מאוד קשה. היו הרבה מקלטים לא נגישים ולא היו פתרונות לאנשים מרותקי מיטה, שאין להם מה לעשות באזעקה חוץ מלקוות שהטיל לא ייפול עליהם". עוד דבר הזוי שקרה בשנים האלה הוא, שעמיר פרץ הוריד את השפם, לטענתו כדי שחירשים יבינו אותו יותר. "זה היה גימיק. הוא ניסה לתפוס כותרת וניצל את החירשים. אותי זה לא קנה". אל הכנסת נכנסה לבסוף פינטו בעזרת החוק הנורבגי והתפטרותו של מתן כהנא מימינה.

ח"כ שירלי פינטו | צילום: איליה מלניקוב, סטיילינג: שירה לוי ל־Artbook, איפור: תגל ל־OR KO, חליפה וחולצה: מארק קיין, עגילים: אלדו
ח"כ שירלי פינטו | צילום: איליה מלניקוב, סטיילינג: שירה לוי ל־Artbook, איפור: תגל ל־OR KO, חליפה וחולצה: מארק קיין, עגילים: אלדו

לדעת לקרוא שפתיים זו פריווילגיה בכנסת?
"יכול להיות. אני גם מבינה בשפת גוף, כך שאני יכולה לדעת איך אדם מרגיש רק מלהסתכל עליו. לפני שנכנסתי לכנסת, לפעמים כתבים שלחו לי קטעים בלי סאונד מהמליאה ושאלו אותי מה נאמר שם. לפעמים הצלחתי לפענח מילה פה ומילה שם, אבל הסימון הוא לא רק פריווילגיה. כל החירשים שיודעים שפת סימנים יכולים לדעת מה אני אומרת בכל רגע נתון", היא צוחקת.

"חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות חוקק ב־1998, שדורש הנגשה של מוסדות ציבוריים. הכנסת מאריכה את מועדי ההנגשה למוסדות, שנה אחר שנה נותנים להם הארכות, כי הם לא מנגישים ולא בא להם להנגיש"

 

ואיך החיים בבית ישתנו כעת?
"מייקל מפנים את הלו"ז החדש, הוא יצטרך לתת יותר שעות עם נבות. הוא תומך בי כל השנים. תהיה עבודה קשה, אבל חשוב לי גם לא לפספס את הילדות של נבות".

נבות כבר מסמן?
"בטח. המילה הראשונה שלו הייתה 'חלב', כשהיה רק בן חמישה חודשים, מוקדם יותר מתינוקות שומעים. במקום לבכות כשהוא רעב, כמו תינוק שומע, הוא אומר 'חלב' עם הידיים. אתמול הוא אמר: 'אימא בכנסת', התרגשתי".

>> נגה ארז: "אני חיה בעולם בתחושת בדידות מאז שאני זוכרת את עצמי"