היורשת: בתה של גלית גוטמן נכנסת לנעליים של אימא

שלשום (ראשון), בקמפוס אוניברסיטת חיפה, התקיימה תצוגת הבוגרות והבוגרים של החוג לאופנה מבית הספר לעיצוב. על הבמה, מול מאות עיניים בוחנות, עמדה אחת שגנבה את הפוקוס: שירה גוטמן קורן, מעצבת תכשיטים מוערכת ובתם של גלית גוטמן וזיו קורן, שלקחה על עצמה תפקיד חדש – מנחת הערב.

שירה הובילה את הערב באלגנטיות שקטה ובנוכחות שקשה לפספס. אבל מעבר להנחיה, היה זה הלוק שצד את העין: שמלה דרמטית, שחורה ומרהיבה בעיצובה של דימה ח׳ורי, בוגרת המחלקה לאופנה. עם שרוולים רחבים דמויי כנפיים וטול שקוף שנשפך ברכות לרצפה, היא נראתה כמו שילוב מסקרן בין מליפיסנט לאייקון אופנה עדכני. לוק שמתכתב עם רוח התקופה: גותי, אפל, סופר אופנתי, חושני אבל חד מחשבה, תיאטרלי ובו זמנית נטול מאמץ.

>> חמה על החולצה של נינט? גדי אלימלך במכירה מיוחדת בסופ"ש

בין קולקציות הבוגרות והבוגרים, שכל אחת מהן הציגה פרשנות אישית, עכשווית ומקומית לאופנה, שירה נראתה כאילו הגיעה ממחר בבוקר. כמו אימא שלה בזמנה, גם היא יודעת להפוך את אור הזרקורים לחומר גלם איכותי.

מנכיחה את סבא על המסלול

בין הקולקציות שהוצגו בתצוגת הגמר, בלטה במיוחד זו של הבוגרת נטע קרפ, קולקציה אישית, עוצמתית ומלאת רגש, שנולדה מתוך געגוע. קרפ בחרה להקדיש את עבודת הגמר לסבא שלה, נתן קרפ, מעצב גרפי ואמן קליגרפיה, שהותיר אחריו מורשת ויזואלית עשירה ונוגעת ללב. דרך הדגמים שלה, קרפ לא רק מספרת את סיפורו, היא מחייה אותו. הצורות הגרפיות, הקווים הנועזים, השפה האסתטית – כולם יוצרים מחווה חיה ונושמת לאדם שהיא אהבה. הקולקציה שואבת השראה ממכתבים, סקיצות וחומרים אישיים שהותיר אחריו, והופכת אותם לאופנה עכשווית עם מטען רגשי חזק. התוצאה: שילוב מפתיע בין נוסטלגיה לעתידנות, בין טיפוגרפיה חזותית לפריטי לבוש, שמדגים כיצד אופנה יכולה להיות גם להיות מסע של זיכרון.

השריון של הילדה הפגועה

בין הקולקציות שנעו בין אישי לפוליטי, זו של ירדן סולומון הצליחה לעשות את שניהם ועם אגרוף לפנים. פרויקט הגמר שלה, שמוצג באופן גרוטסקי ומדויק כאחד, נולד מתוך חוויות אישיות של בריונות בבית הספר. סולומון ביקשה לתרגם את הכאב ההוא – הפגיעות, ההשפלה והפחד – לשפה ויזואלית חזק וטעונה. דרך מחקר על ענפי ספורט בהם מופעל כוח תוקפני, כמו פוטבול ואגרוף, זיהתה סולומון את הדימוי הכפול של השחקן: מצד אחד הוא עטוף שריון, מוכן לקרב, לעיתים מפחיד למראה, ומצד שני, הוא פשוט מנסה לשרוד. קצת כמו הילד שחוטף מכות במסדרון ומדמיין לעצמו קסדת הגנה שלא קיימת. התוצאה היא קולקציה פיזית, נוכחת ומוגזמת במידה: שמלה שהיא בין תחפושת לשריון, צבעוניות שנעה בין ספורט למלחמה, וגזרות שמציפות את הדיסוננס: מאיימות ופגיעות, קשוחות ושבריריות. חלומו של הקורבן, להפוך סוף סוף לזה שאי אפשר לגעת בו.

שדות של אירוסים

הקולקציה של הדס קור בלטה דווקא בזכות הרכות. פרויקט הגמר שלה נוצר מתוך זיכרון ילדות של טיולים בין שדות פתוחים עם אמה, כשבידן מגדיר פרחים, עיניים סקרניות ולב פתוח לנוף הארץ. הקולקציה היא מחווה לצמחיית הבר המקומית; כל דגם שואב השראה מפרח אחר ומערב טכניקות של צילום, רקמה, ציורי שמן והדפסי משי. התוצאה היא שפה עיצובית שמפרקת את הדימוי הבוטני ובונה אותו מחדש דרך עיניים אישיות ופוסטמודרניות – יפהפייה, מרובדת ומלאת נשמה. בסיום התצוגה, אי אפשר היה להישאר אדישות להקדשה שעלתה מתוך הבד: "To my mother who taught me flowers, style, work ethic, and love". קולקציה שהיא מכתב אהבה פתוח – לנוף, לשורשים, ולמי שלימדה את הדס איך הכל מתחיל בפרח.