ממתקים ומסכים עכשיו: איפה עובר הגבול ומתי כדאי לשחרר?

הרבה הורים בימים אלה מרגישים שהשליטה נוזלת להם בין האצבעות. במציאות בה השגרה היא אחד הדברים החשובים והיציבים, פתאום תוך כמה דקות אין גן, בית ספר, צהרון, חוגים, חברים ואפילו אין יום ולילה. ההורים מוצאים את עצמם בסוג של הישרדות ואין להם את הפניות הנפשית והרגשית להתנהל מול הילדים שלהם ולהילחם איתם על מסכים, ממתקים ושינה. "מספיקה לי מלחמה אחת שיש בארץ וגם זה יותר מדי, אני לא רוצה להילחם גם בילדים שלי ומצד שני אנחנו לא יכולים גם לשחרר את כל מה שבנינו ולתת להם כל מה שהם רוצים", אמר לי אחד האבות שאני מלווה בימים אלה ממש.

>> עד מתי הילדים ישנו איתנו במיטה? מדריך ללינה משותפת

יש מילה אחת שאם אומרים אותה להורים, זה כמו לתת להם הרצאה שלמה למה הם לא בסדר. מילה אחת תמימה ויחידה שמתחפשת (לא רק בפורים) לעצה מהלב או ביקורת בונה ויכולה להוריד להורים את כל הביטחון או לחילופין להעלות להם את סף הלחץ והעצבים. מנחשות? עזבו. אל תנחשו ושחררו. 

כן, כן. המילה היא שחררו. כי כשאנחנו אומרים להורים לשחרר, אנחנו בעצם אומרים להם שהם לחוצים מדי, לוחצים מדי ואפילו… מזיקים לילדים שכן הם לא משחררים. אז מה עושים כשיש פתאום מאפס למאה תקופה לחוצה כמו מלחמה שלא ידוע מתי היא תסתיים? לחץ, היעדר שגרה, פחדים, חוסר ודאות ולילות ללא שינה – נראה שמדובר במתכון הבטוח לכאוס מוחלט וצריך לחשב מסלול זמני מחדש. ועכשיו אני הולכת להמטיר עליכם כמה דל"פים. אני יודעת שעל חלקם אקבל לא מעט ריקושטים אבל אקח את הסיכון. גם ככה אני כרגע בממ"ק, אז סיכוי גבוה שהם לא יגיעו אליי. 

מסכיאדה

המחיר שהורים משלמים כדי להצליח לעמוד במשימה "בלי מסכים" עלול להיות גבוה ולעלות בהרבה עצבים ותסכול וזאת לעומת המחיר של הרגשת הכישלון הלא מוצדקת אותו משלמים הרבה הורים להרגשתם "נאלצו" לתת מסכים כי הילדים "לא השאירו ברירה". 

מה אפשר לעשות? להחליט מראש שעכשיו כשאין שגרה וכולם זקוקים לקצת אוויר והתנתקות מהמצב, שנקציב מראש יותר זמן מסכים תוך הקפדה על התכנים. לא ניתן את המסכים בגלל שהילדים לא השאירו ברירה ולא נתווכח על הנושא. נגדיר מראש יעד של זמן שכולם יוכלו לעמוד בו, תוך התחשבות בשגרה הנוכחית והאילוצים שלנו כמשפחה. על מה כן נקפיד תמיד? על התכנים. ידוע שאחת הבעיות בצפייה מרובה בטלוויזיה היא היחשפות לתכנים לא ראויים, אבל חשוב לקחת בחשבון שיש לא מעט תכנים נהדרים ואפילו משכילים שילדים יכולים לצרוך. דוגמאות? פרפר נחמד, בלי סודות, נופיקי לגיל הרך ועוד המון תכנים שמשלבים גם ידע לימודי, גם חוויית צפייה וגם ידועים בכך שאינם מכילים תכנים עם מסר רע של אלימות או מסרים בעייתיים משום סוג. 

רק מתוק

אכילה רגשית יכולה להופיע גם אצל ילדים שלא מודעים למצב וגם אצל מבוגרים. בתקופה כמו זו שאנו חווים עכשיו, גם אם הילדים ממש קטנים ועדיין אפשר לייפות את האמת, אבל ברור להם שמשהו חריג מתרחש פה. מצב כזה גורם לכך שהרצון לממתקים ואוכל זמין ומתנשנש הגיוני, ולנו ההורים נשאר לנהל את הכמויות. הסיבה שכולנו רוצים מתוק היא שהגוף יודע שמתוק הוא הרבה פעמים טעים ועושה מצב רוח טוב. האם זה בריא? לא האם עדיף תמר? כן. האם יעזור שנציע תמר? לרוב לא.

מה אפשר לעשות? להחליט מראש שאנחנו מקציבים עוד ממתק או שניים ביום, או לחילופין שומרים אותם לזמן הממ"ד, שם אנחנו רוצים ליצור אווירה טובה. הממתק לא חייב להיות גדול, אלא יכול גם להיות מיני מרשמלו או קוביית שוקולד. מה שחשוב זה שהילדים יודעים שעכשיו בזמן המוטרף הזה, יש להם נקודות של כיף במהלך היום. אגב, לגבי ממתקים עם אחוז סוכר גבוה יותר, אני ממליצה לתת לילדים לאכול אותם מתי שאנחנו יודעים שהם כנראה יוכלו להשתולל ולהוציא מרץ, כמו למשל לפני ירידה קצרה להתאווררות בגינה. לתת לילדים סוכר ולבקש מהם להתנהג יפה ולשבת בשקט זה לבקש מהם משהו שמנוגד לגוף שלהם, שכשהוא מקבל סוכר הוא מתחיל להרגיש צורך לזוז ולהשתולל.

היום שהפך ללילה

המציאות כרגע היא כזאת שלא מאפשרת לשמור על שינה לפי שעות ולכן מיותר להתעקש על זה. הגיוני שאחרי לילה של גיחות למקלט כולם יהיו עייפים יותר במשך היום ולכן הגיוני גם להשלים שעות שינה. אגב, אצל ילדים הרבה פעמים המודעות לגוף היא מאוד מדויקת. הם יודעים איזה אוכל הם רוצים, מה פחות בריא להם וגם מתי הם עייפים ולכן לא אמנע מילד שינה במהלך היום רק כדי שישמור את העייפות ללילה. חשוב שאאפשר לו להשלים שעות לפי הצורך. עוד משהו שחשוב לקחת בחשבון במיוחד אצל ילדים ונוער שהרבה פעמים הם כשהם מרגישים צורך לברוח מאיזושהי סיטואציה הגוף בעצם מבקש לכבות את עצמו וללכת לישון ואם נמנע מהם את השינה הזאת, הגיוני שנקבל במקום זה ילד עצבני שלא מוצא את עצמו ומתנהג בהתאם. אז ברור שכדאי להשתדל לא להפוך לגמרי את היום והלילה אבל כן חשוב להקשיב גם לצורך האינטואיטיבי. הנה דרך שתעזור לא להפוך לגמרי את היום והלילה.

עוגנים

עוגנים הם בעצם אותם הרגלים קבועים שאנחנו מכניסים ללו"ז בתור משפחה. עוגן יכול להיות יומי, כמו סיפור לפני השינה והוא יכול להיות שבועי או שנתי כמו קידוש או חופשה משפחתית שנתית. כשאנחנו שומרים על עוגנים אנחנו בעצם שומרים על מסגרת קבועה ומוכרת שמשרה ביטחון. איך שומרים על עוגנים בזמן שגרת מלחמה? אפשר למשל להחליט שיושבים ביחד כל יום לאכול ארוחת בוקר וערב. גם אם ארוחת הבוקר תהיה קורנפלקס ותועבר לממ"ד או למקלט היא עדיין תתרחש. אפשר להחליט שכל צהריים מרכיבים ביחד פאזל או רואים יחד פרק, ובערב מקריאים שני סיפורים במקום אחד. אמנם לא תמיד נצליח לשמור על השעות המדויקות, אבל על המסגרת כן. וככל שנכניס יותר עוגנים, מהשגרה הישנה ומהחדשה, כך נייצר תחושת יציבות בתוך הכאוס. אבל יש עוגן אחד חזק מכולם: אנחנו.

אימא, אבא אני מפחדת. אפשר לישון איתכם? ברור. זה לא הזמן לחשוש מהרגלים עתידיים. ילד שמרגיש בטוח עכשיו, יוכל להיפרד אחר כך. אם צריך, מניחים מזרן בחדר ההורים וכולם ישנים קצת יותר רגועים. התקופה הזאת חריגה, ולכן גם הכללים בה גמישים יותר. וכשהחיים יחזרו למסלול, גם הם יתאזנו בהדרגה. המסר לילדים פשוט: אנחנו משפחה, ובכל מצב נמצא דרך שבה יהיה לכולנו קצת יותר נעים. והמסר להורים פשוט לא פחות: הורות בזמן חירום לא נמדדת בכמה שמרתם על הכללים, אלא בכמה שמרתם אחד על השנייה.

הכותבת היא נעמה צובל, בעלת קליניקה לליווי משפחתי, מדריכת הורים לגיל הרך ולבני נוער, יועצת זוגיות ושינה, כתבת ומרצה בנושאי הורות וזוגיות.