שושנה סטרוק ז"ל ביקשה שנאמין לה – והמדינה לא האמינה

אתמול (שבת), כוכב ה"ימין" של הרגע, רועי סטאר, הטריד אישה מבוגרת בתל אביב. גבר שחלף באזור, ואפילו לא הוציא את ידיו מהכיסים, ניסה לחצוץ בינו לבין האישה כדי למנוע ממנו להטריד אותה. תודה לאלה, המשטרה סוף סוף הגיעה, אבל אופסי, היא עצרה את החוצץ ולא את המטרידן. מזל שהכל היה מתועד. השוטר גם צולם לפני האירוע לוחץ ידו של "סטאר".

>> "היו צפויים לי חיים אומללים": סיון שהב נמלטה מאיראן. זה מה שהיא מספרת

ואיך זה מתקשר לשושנה סטרוק ז"ל? אז ככה: בדצמבר 2025, שושנה סטרוק ז"ל, בתה של השרה אורית סטרוק טענה בפנים גלויות על פגיעות טקסיות שנעשו לכאורה על ידי הוריה, ומאז התמודדה עם השמצות ואיומים (אבל גם עם תמיכה רחבה של ארגוני נשים ובכלל נשים ברשת). סטרוק העלתה בזמנו פוסט בפייסבוק וכתבה: "אם יספרו לכם שהתאבדתי, אל תאמינו. אני מתכוונת להישאר". אתמול, הרשת הוצפה בשמועות שהיא בחרה לקחת את חייה, והבוקר, בשעה 9:41 השמועות הפכו למציאות כואבת ומרתיחה, כשהשרה אורית סטרוק (אחח, אי אפשר להתרגל לטייטל הזה) פרסמה מודעת אבל לבתה, מודעה שאגב, הייתה מטעם הרבנות והמועצה הדתית ולא מטעם המשפחה.

ביקשתי מג'מיניי שיפרש לי את הפסוק שהשרה בחרה לשים על מודעת האבל של בתה: "ובלע המוות לנצח, ומחה ה' דמעה מעל כל פנים". הוא ענה שמדובר באחד הפסוקים המרגשים והמנחמים ביותר בתנ"ך: אלוהים מתואר כאן כדמות אב או אם שמוחים את הדמעות מפניהם של הילדים הבוכים. תגידו, יש לי שאלת קיטבג: לא היה עדיף שזו תהיה אם שמוחה את דמעות בתה מאשר אלוהים? או יותר נכון, תהיה לה אמא שלא היא זו שגרמה לדמעות הללו מלכתחילה? לכאורה, כמובן. 

בנוגע לפגיעות הטקסיות, אנחנו שומעות על כך מכל כיוון באמצעות נשים אמיצות. אני מניחה שיותר קל להן להתקיים כשיש בישראל מדינה בתוך מדינה, עם חוקים משלה, אכיפה משלה ודיקטטורה משלה. איפה המשטרה? איפה החוק? איפה הכנסת? אה, אלה החבר'ה שנמצאים בכנסת, החברים של רועי סטאר. אגב, מתחננת בפניכם למצוא לי מה הקואליציה עושה כדי למנוע ולטפל בפגיעות מיניות בישראל. באמת שזה ישמח אותי אם תמצאו. 

לא נדע לעולם

כנראה שלעולם לא נדע מה באמת קרה בחייה ובמותה של שושנה סטרוק. הלב נשבר על השנים שעברה ועל הצדק שלא הספיק לצאת לאור. ובמצב כזה, מי יכולה לומר בלב שלם שהיא סומכת על חקירות המשטרה, במיוחד כשהן נוגעות לאנשים שמקורבים אליה? אם אתן יכולות לומר שכן, באמת, אני מקנאה בכן. תוך כדי בריינסטורמינג עם העורכת בהקלטות קוליות (שכרגע יש עליהן כנראה יותר סנקציות בחוק מאשר לפגיעות מיניות) שמעתי את ילדתה בת ה-5 קוראת לה. באותו רגע הילדה שלי בת ה-10 קמה וחיבקה אותי. נחנקתי מדמעות בעיניים. 

"להחליף את נבחרי ונבחרות הציבור באנשים ונשים שרואים אמת וצדק לנגד עיניהם. להביא אנשים שמונעים מרצון לשפר, לעזור, שרוצים שכולנו נחיה חיים פצצה ולא תחת הפצצות. בקיצור, המהפכה היחידה שאני משוועת לה עכשיו, אלו בחירות"

 

במצב הנוכחי, איזה עתיד אני יכולה להבטיח להן פה? כשבן גביר הולך נפוח כמו טווס שמסתיר אימפוטנציה ומחלק כמה שיותר נשקים שמן הסתם יהרגו יותר נפשות מאשר יצילו. רק לפני חודש הקואליציה דחתה את הצעת החוק של עדי מזוז מהאופוזיציה עוד בקריאה טרומית, שמטרתה לפקח על עבודת החדרים האקוטיים, סתם ככה, כי אין להם כאבי בטן.  עם הממשלה הנוכחית – לא, אני לא יכולה להבטיח לבנות שלנו עתיד בטוח פה, אני יכולה בינתיים רק לרשום אותן לחוג קרב מגע וגם חוג אנגלית לא יזיק בכלל. 

איך תמיד אנחנו כותבות בסוף סטטוסים על נשים ששוב נרצחו? יהי זכרה מהפכה. זה משפט קסום שנותן נופך הירואי לכל דבר, אבל בואו רגע נוריד אותו לפרקטיקה. המהפכה האמיתית שאנחנו זקוקות לה עכשיו, אלו החלפות. להחליף את הבוסים של הבוסים של המשטרה. להחליף את נבחרי ונבחרות הציבור באנשים ונשים שרואים אמת וצדק לנגד עיניהם. להביא אנשים שלא מונעים מאינטרסים אישיים, אנשים בלי שקי סודות ונחשים מאחוריהם, שמונעים מרצון לשפר, לעזור, שרוצים שכולנו נחיה חיים פצצה ולא תחת הפצצות. בקיצור, המהפכה היחידה שאני משוועת לה עכשיו, אלו בחירות. יהי זכרה פתק בקלפי. שושנה סטרוק ז"ל.