ירדן ביבס: "אני פוחד פחד מוות על החברים הכי טובים שלי"

חידוש הלחימה בעזה אחרי הפסקת האש מטלטל את כולנו, אך עבור שורדות ושורדי השבי ששוחררו רק לאחרונה – מדובר בפצע פתוח שממשיך לדמם. אמילי דמארי, שנחטפה מביתה שבשכונת "דור צעיר" בכפר עזה כאשר הייתה לבדה בדירתה והשתחררה משבי חמאס בעזה לאחר 471 ימים, שיתפה את תחושותיה הקשות בעקבות החזרה לקרבות.

>> הגיבור שהציל מאות מנובה, פונה לעזרה: "הנפש שלי מרוסקת"

בסטורי קורע לב שפרסמה באינסטגרם, כתבה דמארי: "כל כך הרבה דברים רצים בראש ואני לא יודעת איך להוציא את זה. אבל הלב שלי בעיקר שבור, מרוסק ומאוכזב". היא פנתה לחבריה החטופים שעדיין בעזה וכתבה: "גלי, זיו ושאר החטופים – נמשיך להילחם ללא הפסקה ולעשות הכל על מנת שתחזרו אלינו".

גם א-ליה כהן, שנחטף ממיגונית המוות ושוחרר מהשבי אחרי 505 ימים, הביע את כאבו על חזרת הקרבות. הוא שיתף סטורי עם הכיתוב המהדהד: "גזר דין מוות. אלקנה ואלון סליחה – אחים שלי".

"לא אשכח את הרגע שבו שמעתי את הבומים בשבי, כשהעסקה פוצצה, והבנתי שלא אשוב בקרוב", כתבה רומי גונן בלב שבור – וקראה להגברת המאבק להשבת החטופים. כזכור, גונן נחטפה פצועה ומדממת, כשביקרה עם חברתה הטובה גאיה חליפה ז"ל בפסטיבל נובה.

"הלילה ננקט צעד מסוכן מאוד עבורנו החטופים", כתב עומר ונקרט בכאב. "החזרת הלחימה? האם הקשבתם למילה ממה שאנחנו השבים שיצאו בעסקה האחרונה אמרנו בפניכם? האם אתם רואים אותנו?! דווקא עכשיו, כשאני בבית, התחושה שמוותרים עלינו היא העמוקה ביותר שחוויתי. ואני אומר 'עלינו' כי הם זה אני ואני זה הם".

ירדן ביבס, שאשתו שירי ובניו כפיר ואריאל נחטפו בחיים ונרצחו בשבי, מנסה לשקם את הריסות חייו – בזמן שחבריו הטובים עדיין נמקים בשבי. הערב הוא התייצב לראשונה בכיכר החטופים, שם ניצב לצד שורדי השבי קית' סיגל, סשה טרפונוב ויאיר הורן, שקראו לשחרר בדחיפות את כל מי שנותרו מאחור.

מוקדם יותר היום, בעקבות החזרה הפתאומית ללחימה, זעק ביבס בשם חבריו – האחים דוד ואריאל קוניו – שנותרו בשבי. ביבס שיתף תמונה של שלושתם מהעבר הרחוק שלפני השבעה באוקטובר, וכתב: "ההחלטה של ישראל לחזור ללחימה מחזירה אותי לעזה, לרגעים בהם שמעתי הדי פיצוצים סביבי וחששתי לחיי, חששתי מקריסת המנהרה בה הוחזקתי. אשתי וילדיי נחטפו בחיים ונרצחו בשבי. הלחץ הצבאי מסכן חטופים, הסכם מחזיר אותם הביתה. אני פוחד פחד מוות על החברים הכי טובים שלי, דוד ואריאל קוניו. אני איבדתי את שירי שלי ואת אריאל וכפיר, אבל דוד עוד יכול וחייב לחזור בחיים לשרון, אמה ויולי. אריאל חייב לחזור לזוגתו ארבל יהוד ולמשפחתו. חייבים לעצור את הלחימה וקודם כל להחזיר את כולם הביתה".

רוב התגובות ברשת הביעו תמיכה במילותיהם של שורדות ושורדי השבי, מתוך ההבנה שמלחמה כזו לא יכולה להביא ניצחון – רק אובדן וכאב תהומי. עבור מי שחוו את הגיהנום שם, עבור הקרובות והקרובים להם ועבור כל אדם שליבו פועם – כל יום נוסף של קרבות רק יעמיק את הכאב, יחריף את חוסר הוודאות, יסכן עוד יותר את החטופים שנותרו מאחור – ויביא איתו עוד אובדן קורע לב של חיילים שלא ישובו הביתה.