האח נפצע בעזה, האחות נלחמת בסרטן – יחד הם יצאו למסע שיקום מדהים

 רס"ר אביהו גת חן (31), לוחם מילואים בהנדסה קרבית, נפצע אנושות ממטען רסס בדצמבר 2023. הוא דימם עד כדי סכנת חיים והובהל במסוק לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. שם, בניתוח חירום, נאמר לו שאם היה עיכוב של עוד 20 דקות, הוא לא היה שורד. העורק הראשי ברגל נקרע, חלק מהמעיים קוצר, כתף שמאל התרסקה, האגן נשבר מרסיס בגב התחתון, והוא איבד כמויות עצומות של דם. פציעות נוספות השלימו את התמונה הקשה.

 כשהתעורר מההרדמה, מונשם ומבולבל, הבחין אביהו בדמות מוכרת עומדת לצידו, אחותו ליאל אביב, שבאה לתמוך בו יחד עם הוריהם. איש במשפחה לא תיאר לעצמו שהגורל יתעתע בהם שוב, אבל החיים, כידוע, לא מתחשבים בתכניות. זמן קצר אחרי, ליאל (33), נשואה ואם לשתי ילדות, גילתה לפתע שהיא בהיריון, שבסופו חייה קיבלו תפנית מפחידה. "לא תכננו להיכנס להיריון", היא מספרת. "בעלי גויס לחלק מהזמן, וכשהמחזור איחר, חשבתי שזה מהסטרס בעקבות מה שקרה לאחי. אבל עשיתי בדיקה, וראינו שני פסים. זה היה הלם, אבל מיד ברכנו על כך. המשכתי ללוות את אביהו, שעבר מבית החולים הדסה לשיבא, כדי להקל עלינו".

>> אמו של אלון אהל חוששת: "אמרו לנו שהוא במצב קשה מאוד"

ליאל בילתה שעות ארוכות בבית החולים, לצד אחיה, ליוותה אותו בתהליך השיקום, עם סבלנות, רוך וחמלה. אבל לקראת סוף ההיריון, דווקא כשנדמה היה שהגרוע מאחוריהם, היא קיבלה בשורה מטלטלת: סרטן שד גרורתי. "בחודש השביעי הרגשתי גודש בחזה", היא ממשיכה. "לא חשדתי בכלום, אני נבדקת כל שנה, והייתי גם אצל כירורג שד. אבל כנראה שההיריון האיץ הכל. כשהתגלה הסרטן, הוא כבר הספיק להתפשט גם לבית השחי".

ליאל החלה לקבל טיפולים אגרסיביים לסרטן גרורתי. "בשבוע 36 יילדו אותי, מחשש לבעיות נשימה אצל העוברית. וככה שייה באה לעולם, אחות קטנה לאריא בת ה-6 ונאיה בת ה-4". מיד אחרי הלידה, נכנסתי לטיפול כימותרפי ראשון", היא ממשיכה. "סבלתי מאוד. עברתי הכל; אלרגיה לכימו, הקרנות, טיפולים ביולוגיים, נשירה מלאה, הקאות, כאבים. עברתי כריתה מלאה של שני השדיים, ובבית חיכתה לי ניו-בורן, שאני אפילו לא יכולה להחזיק".

"עברתי הכל; אלרגיה לכימו, הקרנות, טיפולים ביולוגיים, נשירה מלאה, הקאות, כאבים, כריתה מלאה של שני השדיים, ובבית חיכתה לי ניו-בורן, שאני אפילו לא יכולה להחזיק"

 

באותו זמן, אביהו עוד היה בשיקום. יום אחד שניהם מצאו את עצמם באותו בית חולים; ליאל עברה טיפול כימותרפי, ואביהו נכנס לניתוח בעקבות בקע חמור. כך, כמעט מבלי לשים לב, הם החליפו תפקידים: אביהו הנתמך הפך לתומך. הקשר ביניהם תמיד היה מיוחד, עוצמתי וחזק. בתור בני נוער להורים שהתגרשו, הם מצאו זה בזו עוגן יציב בתוך התפרקות המשפחה, והחיבור רק הלך והעמיק. היום, שניהם מוקדשים להחלמה ולהמשך השיקום, בתקווה שהטוב עוד לפניהם.

לאחרונה צעדו ליאל ואביהו על מסלול תצוגת אופנה ייחודית של עמותת "גמאני", העמותה הישראלית לסרטנים נשיים, בשיתוף קניון עזריאלי והיזמית יאנה דרום, גם היא מחלימה מסרטן. התצוגה הנושאת את השם PINK PARTY, הוקדשה השנה להצדעה לכוחות הביטחון: נשים חולות ומחלימות צעדו על הגג של עזריאלי, לצד בני משפחתן – כולם לובשי מדים או בני זוג של לוחמים, כשהמסר ברור: התמודדות כפולה עם מחלה ועם מציאות של מלחמה, וחשוב לא פחות, העלאת המודעות לחשיבות הבדיקה המוקדמת. הנשים צעדו בבגדי רנואר ובבגדי הים של YANA FASHION. ליאל סיכמה בהתרגשות: "אלה רגעים של חסד, סוג של סגירת מעגל בשבילי ובשביל אביהו, בסימן התחלות חדשות". ואביהו הוסיף: "בהתחלה חששתי. אני לא מסוגל ללכת יותר מ־50 מטרים בלי מקל, אבל על המסלול צעדנו עם תחושת גאווה וניצחון. אחרי כל מה שעברנו, ביחד ולחוד, עכשיו אנחנו עם הפנים קדימה".

החיים אחרי ה-7 באוקטובר

בחזרה לחיים של אחרי השבעה באוקטובר. "כשראיתי בבוקר מה שקורה בעוטף עזה", מספר אביהו, "עוד לפני שהגיע צו הגיוס כבר הייתי מוכן. ארזתי את הציוד הצבאי, זרקתי את הזבל, וידאתי שאין כלים בכיור – הרגשתי שזה הולך להיות ארוך. יצאתי מדירתי בראש העין אל ביתה של ליאל בנתניה. השארתי אצלה את מוקה הכלבה שלי ועשיתי את הדרך ליחידה. בשבילי זה לא היה שוק, אני בוגר צוק איתן". 

"מהרגע שנכנסנו לעזה, היינו בלחימה מתמדת", משחזר אביהו. "מסביב היו מטענים, וככל שהתקדמנו, נתקלנו בעוד ועוד מחבלים. ביום הפציעה שלי, בדצמבר, יצאנו לאתר פיר של מנהרה. נאמר לנו שיש שם 10 חטופים – חיים או מתים – והוחלט שנצא רגלית, בשקט. בשטח היו איתנו פלוגה של הנח"ל, המחלקה שלי וסמג"ד השריון, רב־סרן דביר דוד פימה ז"ל. על החוליה שלנו הופעל מטען רסס. דביר נהרג במקום, מול העיניים שלי. הוא הותיר אישה וילד קטן. אני בקשר עם אשתו, ולא מזמן הייתי ביום ההולדת של בנו בן השלוש, ילד שיכיר את אביו בעיקר מתמונות".

"למרות הפציעה הקשה, המשכתי לירות עד שנגמרה לי התחמושת – נאבקתי להישאר בהכרה. ניסיתי להזיז אברים, אבל יד ורגל שמאל לא זזו. הגוף השתתק"

 

"מ"פ הנח"ל והקשר שלו נפצעו קל, והמ"פ שלי ניצל", נוא ממשיך. "למרות הפציעה הקשה, המשכתי לירות עד שנגמרה לי התחמושת – נאבקתי להישאר בהכרה. ניסיתי להזיז אברים, אבל יד ורגל שמאל לא זזו. הגוף השתתק. רופא הגיע, ופינו אותי באלונקה, תחת אש, אל מחוץ לרצועה למנחת המסוקים, ואז לבית החולים – שם חזר אליי הדיבור, ובשיחה קצרה עם ליאל ניסיתי להרגיע: אמרתי שאני 'פצוע קל'. כעבור יומיים, כשהתעוררתי בטיפול נמרץ, ראיתי אותה ליד מיטתי. באחת החופשות מבית החולים, אימא לקחה אותי הצידה וסיפרה על הסרטן של ליאל ועל הצורך להקדים את הלידה. זה לא היה פשוט לעכל, אבל אספתי את עצמי. ממי שהיה זקוק לנחמה, הפכתי להיות זה שמנחם".

נשמע קשה. איך אתה היום?
"אני עובד כאחראי פרויקטים באגף מבצעי קרקע ברשות שדות התעופה, תפקיד שמתאים למגבלות הרפואיות שלי. חזרתי לחצי משרה, כי אני עדיין בשיקום. נשארה לי נכות: אני חי עם חצי מהמעיים, הכתף לא חזרה לעצמה ויש לי מגבלת תנועה, וגם בעיות זיכרון כתוצאה מההדף של הפיצוץ. כרגע אני רווק, עסוק בהחלמה, ופעיל בעמותת 'אחים לחיים' של לוחמים פצועים. יש לנו הרבה פעילויות לגוף ולנפש, וזה נותן המון כוח".

ואת ליאל, איך את מרגישה היום?
"עדיין לא חזרתי לעבודה כשמאית מקרקעין. שייה כבר בת 11 חודשים, ומה שעברתי בשנה וחצי, אנשים לא עוברים בחיים שלמים. עד שחליתי הייתי שקועה בקריירה, עד כדי כך שבעלי היה זה שמוציא את הבנות מהגנים יותר ממני. מה שקרה לי שינה לי את הפרופורציות: היום אני מבינה שהזמן עם הילדות לא יחזור, ואני רוצה להיות איתן יותר. אני אצטרך להיות עם יד על הדופק כל החיים, אבל מקווה שהגוף שלי יתחזק ויתמודד. יש לפניי עוד טיפולים רפואיים, אבל אני אופטימית. גם אביהו וגם אני מרגישים בני מזל, נשארנו בחיים. וקרה עוד משהו טוב: למרות הגירושים הקשים של ההורים שלנו, מאז שהם הפכו לסבים, ובעקבות מה שעברנו, חזרנו בהרבה מובנים להיות משפחה. יש שוב ארוחות שישי משותפות, כמו פעם".

ואביהו מוסיף: "אנשים אומרים לי שאני גיבור, ואני עונה שזה לא גבורה, זה מזל. שוחררתי מצה"ל לצמיתות עם פרופיל 24, אבל אני לא מתכוון לוותר. אני ממשיך בשיקום, מתקדם לאט-לאט, ומחכה לרופא שיאשר לי לחזור לשירות. החבר'ה שלי בהנדסה קרבית עשו כבר יותר מדי סבבים בלעדיי, ואני רוצה לחזור ליחידה".