רביד כחלני: "העשייה שלי היא יותר בינלאומית מאשר ישראלית"
רביד כחלני הוא אולי הזמר הישראלי המצליח ביותר בעולם, שכמעט אינו מוכר בישראל. ולא רק, הוא פרפורמר, רקדן מסעיר, פריק של אופנה, וגם אוטודידקט
כל חייו ברח הזמר רביד כחלני (37) ממסגרות. עד שבאה הבמה ובייתה אותו. חמש שנים עשה בפרויקט של עידן רייכל, ומזה חמש שנים הוא הפנים, הקול והמוזיקה של "ימן בלוז" (Yemen Blues), הרכב אתנו־ג'אז ישראלי שקוצר הצלחה עצומה ברחבי הגלובוס.
עד גיל חמש התגורר כחלני בבת ים. כשהוריו, יוצאי תימן, חזרו בתשובה, עברה המשפחה לאלון מורה. אל המוזיקה ואל השירה נמשך כבר מגיל צעיר מאוד – "הייתי מג'ברש שירים. בגיל עשר חיקיתי את ריטה". אחרי שקיבל את הגיטרה הראשונה שלו, בגיל 15, החליט לעזוב את הבית ועבר לגור אצל דודו בחולון. "התחלתי לכתוב שירים שאף פעם לא הוצאתי והתחילו החלומות לעשות דברים. למדתי במכינה של בית צבי ולא המשכתי. למדתי בלט קלאסי – אני מאוד אוהב לרקוד – אבל לא מצאתי את עצמי שם. גם צבא לא עשיתי מאותה סיבה. היו בלגנים אבל סופו של דבר הבינו לנפשי ושחררו אותי לעסוק באמנות שלי. כשאני מסתכל היום לאחור אני חושב שתרמתי ועודני תורם למדינה יותר ממה שהייתי תורם בצבא".
כחלני התפרנס למחייתו מעבודות מזדמנות שונות. "עד גיל 20 עבדתי וניגנתי קצת. חצוצרה, תופים, כל מיני. שום דבר משמעותי לא התפתח מהדבר הזה. החלפתי המון זהויות". ב־2003 עלה על המסלול. הרקדן והכוריאוגרף יוסי יונגמן, צירף אותו ל"Joy", מופע לפסטיבל ישראל. "הוא שמע אילתור שלי על מוזיקה מקורית ושילב אותי במופע כפסקול חי. ישבתי על הבמה ושרתי סול אמריקאי בפאלצט. זו הייתה הגיחה הבימתית הראשונה שלי בפרויקט מקצועי, והערב שהבהיר לי בבירור מה אני רוצה לעשות".
מסורת תימנית ומייקל ג'קסון
כבן למשפחה תימנית שורשית רביד גדל על מוזיקה תימנית מסורתית, קריאה בתורה ולימוד ברכות ותפילות. "אבא שלי היה קשה איתנו בלימוד הדברים האלה, וזה עזר לי מאוד בהגייה ובשירה". ובכל זאת חדרו אל הבית השפעות זרות כמו מייקל ג'קסון ופרינס: "אני מעריץ את פרינס עד היום מבחינת סטייל, מוזיקה ושירה. אבל למדתי להעריך את ג'קסון וג'יימס בראון כפרפורמרים". בהמשך למד להכיר מוזיקאי רוק ונשמה נוספים, בלוזיסטים מוקדמים, אמני ג'אז ואפילו מוזיקה קלאסית. "בלעתי אלבומים בשקיקה", הוא נזכר. במשך שנה וחצי למד שירה אופראית, פיתח את הקונטרה טנור שלו, והגיע, בעקבות אהבה, גם לרומן עם מוזיקה כנסייתית־דתית סרבית.
אז התאהב כחלני במוזיקה ערבית. "חבר השמיע לי מוזיקה ממערב ומצפון אפריקה ונגנבתי. זה חיבר לי הכל ביחד – המסורת מהבית והבלוז ששמעתי". ביחד העלו מופע שנקרא "Desert Blues"עם ביצועים לשירים בשפות שונות "מבלי להבין את הנאמר". עידן רייכל, ששמע אותו בבלוז המדברי, צירף אותו לפרויקט שלו, עמו הופיע דרך קבע עד 2013: "עידן הוא חבר ובן אדם מיוחד שמוציא ממך את הטוב ביותר כיוצר. מקצועית למדתי הרבה בפרויקט. לעמוד בזמנים, להתייחס ברצינות למה שאני רוצה להיות. גם כפרפורמר. ראיתי שיש לי המון עוצמה על הבמה, המון מה לתת בניהול דינמיקה עם להקה ומול הרבה אנשים".
שנה בתוך הפרויקט של עידן רייכל נבט הגרעין של אנסמבל ימן בלוז. ישראל בורוכוב, מנהיג "אנסמבל מזרח מערב" צירף אותו ל"דבקה פנטזיה", הפקה במסגרת פסטיבל ישראל, שהציגה גרסאות בנות זמננו לשירים ישראליים ישנים. שם פגש את עומר אביטל, נגן הבס שמצליח מאוד בסצנת הג'אז הניו יורקית. "השמעתי לו שירים שכתבתי על גיטרה והתחלנו להיפגש ולעבוד. הוא הדבר הכי משמעותי שקרה לי מוזיקלית. עד שהגעתי אליו הייתי חסר ביטחון. הוא גרם לי להרגיש מוזיקאי ויוצר, הוא הראה לי שהוויז'ן שלי נכון". בהרכב שהתגבש סביבם ניגנו גם נגני ההקשה איתמר דוארי ורוני עברין, נגן הטרומבון אבי ליבוביץ', החצוצרן איתמר בורוכוב, החלילנית הדר נויברג והקשתניות גליה חי (ויולה) והלה אפשטיין (צ'לו). "כל אחד הביא מעצמו ללא גבולות. עומר עיבד ויצר את הסאונד של האלבום הראשון (ראה אור ב־2011) שפרץ דרך במה שנקרא מוזיקת עולם – מושג שאני לא הכי אוהב, אבל משתמש בו בהיעדר הגדרה מדויקת יותר".
הקול והכריזמה
קשה להעביר במילים את חוויית ההאזנה למוזיקה של כחלני. היצירה מורכבת בעיקר מטקסטים בערבית־תימנית בניבים שונים, כשהמצע המוזיקלי הוא רב תרבותי וסגנוני ויש בו נוסף על מוזיקה תימנית מסורתית, גם מוזיקת נשמה צפון אפריקאית, בלוז שורשי אמריקאי, והשפעות מובחנות של פאנקי, סול וג'אז. הצליל החדש והנחשוני של ההרכב, כמו הקול והכריזמה הבימתית של כחלני, הביאו את ימן בלוז לפסטיבל החשיפה באבל מֶד (Babel Med) במרסיי, בהמלצתו של דובי לנץ, מנהלם של פסטיבלי הג'אז באילת. "אני חייב לו את ההצלחה", אומר כחלני. "זו הייתה הצלחה בן לילה. למחרת כתבו עלינו ב'ליברסיון' וסוכנים מכל העולם רצו אחרינו. ב־2010 השתתפנו בפסטיבל וומקס ורכבנו על ההצלחה הזאת במשך שנתיים וחצי, כ־250 הופעות, שכל אחת הייתה חדשה ומלהיבה".
וזה קרה לא מעט בזכות השואו של כחלני, שהוא לא רק זמר ורסטילי אלא גם דמות צבעונית ותזזיתית. פרפורמר בכל רמ"ח אבריו, שמקפיד על אסתטיקה "ברמה של קצת פֶטיש", כדבריו. "תמיד נמשכתי לאופנה. כל מה שקשור לסטיילינג הדליק אותי. בשנים האחרונות התמכרתי לזה. אני מכור לטיפול בגוף, בשיער, בלבוש, במראה, גם כשאני יוצא להוריד זבל. אני לא יכול ללבוש בגדים שראיתי על אנשים אחרים". כחלני היה רוצה להיות אייקון אופנה, מבחינתו זהו חלק מהיצירה שלו. בינתיים הוא זוכה ללבוש בגדים של מיטב מעצבי האופנה: יוסף, ששון קדם, ויקטור בלאייש הישראלים, נירן אבישר (שמעצב לדיזל) מיגל אנטואן בניו יורק, ורסאצ'ה ופראדה, ובאחרונה חבר גם לאלבר אלבז.
האלבום השני "Insaniya" (אנושיות בערבית) ראה אור בישראל בסוף 2015, ובחודשים הקרובים יופץ בעולם. "האלבום השני שומר על השפה של ימן בלוז, אבל גם שונה בסאונד. הראשון היה יותר ג'אזי, עם שירים ארוכים, דינמיקה חזקה ועיבודים יותר מורכבים. את השני הקלטנו עם ביל לאזוול, שהפיק את הרבי הנקוק, מיק ג'אגר ואיגי פופ. ההרכב קצת שונה, יש בו פחות מיתרים ונוספו קצת קלידים ואלקטרוניקה. העיבודים קלילים ונגישים, השירים יותר קצרים, יותר ידידותיים", בהם "ימים של כוכבים" (Seas of Stars) שכחלני כתב ב"עברית יותר ישנה", "Ma'ahla Asalam" (כמה טוב השלום) עם הזמר ציון גולן, שכותב לכחלני את המלים בתימנית, "Tonight I'll Be Pretty" עם הזמרת הוותיקה והנערצת מריאן חסאן ממערב הסהרה, ו"Satisfaction" עם הראפר אוקסמו פוצ'ינו, צרפתי יליד מאלי. את הסטיילינג לקליפ המרהיב שלו (בימוי יולה גדרון; בכוריאוגרפיה שאמאל פיטץ', רקדן להקת בת שבע) תכנן כחלני.
כחלני רואה במוזיקה כלי שמשרת את האנושות. "מחמם את הלב לראות יהודים־ישראלים שרים בערבית עם ימן בלוז, ומצד שני ערבים ומוסלמים שבאים לשמוע אותי וגאים שאני שר בשפה שלהם. זה גשר עצום שלא מקבל מספיק הערכה ככלי שיכול לעזור במצב הבעייתי בין הלאומים. בעידן האינטרנט מוזיקה נשארת דבר טהור, בשבילי היא דרך חיים ומראה לחיי היומיום שלי".
נכון להגיד שאתה מצליח יותר בעולם מאשר בישראלי?
"אפשר להגיד. וזה כי הארץ מאוד קטנה והעולם מאוד גדול. מה זה להצליח בארץ? מה הִשפעת מבחינה תרבותית. אני מצליח בעולם כי שם אני יכול להופיע יותר. היישות שלי כרביד וכיוצר בימן בלוז היא בינלאומית. אני אמן בינלאומי יותר מאשר ישראלי. אני מתחת לרדאר הזה של 'אמנים ישראלים'. העשייה שלי הרבה יותר בינלאומית מאשר ישראלית, גם תרבותית וגם גיאוגרפית".
"היו לי שנתיים קשות", מסכם כחלני את הריאיון. "השקעתי באלבום השני את כל מה שהיה לי. אבל אני רואה הרבה דברים טובים קורים. יש לי הכבוד להיפגש עם הרבה אמנים ומפיקים נחשבים, אני במגעים לפרויקט גוספל מיוחד בארצות הברית עם המפיק של ביונסה. אני מתרגש לקראת השנה הזאת ומקווה שהמצב בארץ ישתפר ושאצליח גם בארץ להכניס קצת אופטימיות וחשיבה נכונה".