קרן קדוש: "עברתי לידה שקטה בשבוע ה-39 והרגשתי פגומה"

קרן קדוש (49), שף־קונדיטורית, אושיית קולינריה והבעלים של "קפה קדוש" בירושלים. בימים אלה נבחרה להוביל קמפיין של גולברי לצד קינוחים שיצרה. נשואה לאיציק קדוש, אימא לארבעה בנים (23, 21, 14 ו־12), גרה בירושלים.

>> קרין גורן חוגגת 52 ומגלה סודות טיפוח: "לא סרום ולא קרם עיניים"

שגרת טיפוח 

"יש לי סוג עור רגיל שסובל מעט מפיגמנטציה. אני מודעת לחשיבות הטיפוח, אבל עושה מהר מה שצריך וממשיכה את היום. אני מתחילה את הבוקר עם סבון פנים ומים מיסלריים, ואז שמה כמה טיפות של סרום עיניים להבהרה של דה אורדנרי וסרום הבהרה לפיגמנטציה לכל הפנים. קרם הפנים שלי הוא של בובי בראון עם ויטמין C, ומעל הכל קרם הגנה. אני אף פעם לא שמה קרם גוף, זה פשוט לא נעים לי".

קוסמטיקאית 

"אני נוסעת עד ראשון לציון ל'ג'וליס קוסמטיקס', בממוצע פעם בשנה, לטיפול 'עשרת אלפים' שנמשך שעתיים וחצי. מעבר לניקוי העור, היא מטפלת בי עם מכשור מתקדם לפיגמנטציה ולמיצוק".

אנטי אייג'ינג

 "אני עושה בוטוקס בין הגבות ובצידי העיניים, לפי הצורך, אצל ד"ר זיוה, אימא של השף יובל בן נריה. מעבר לזה, קצת קמטים לא מפריעים לי".

איפור

"אני אוהבת יותר שמתאפרים אותי מאשר להתאפר בעצמי. למזלי יש לי חברות שהן מאפרות מקצועיות, וגם מהן אני מבקשת איפור טבעי ולא אגרסיבי. ביום-יום אני עושה את המינימום שבמינימום, כי אני עובדת במטבח וזה לא הולך עם איפור. אני שמה את המייק־אפ עם הגרגרים של שאנל, מעט סומק קרמי של אותו מותג ויוצאת מהבית. אני מאוד אוהבת גלוסים, בעיקר של בובי בראון, וכשאני יוצאת, אני שמה שפתון של החברה שמרכך את השפתיים. יש לו מעט גוון, וזה חשוב לי כי אין לי הרבה פיגמנט בשפתיים".

בושם 

"יש לי רגישות לבשמים. קשה לי כשגברים מזליפים על עצמם יותר מדי, וגם כשנשים שמות בשמים מתוקים מדי. אני אוהבת ריחות נעימים שלא משתלטים, ואני כבר שנים משתמשת באותו בושם – שאנל מדמואזל. אני לא מסוגלת להריח על עצמי שום בושם אחר".

שיער 

"השיער שלי מלא, חלק-גלי בצבע חום, אבל יש לי הרבה שיער לבן, אז אני צריכה לצבוע שורשים אחת לשבועיים. למזלי יש לי את שי רכניץ, שלא משנה כמה הוא עמוס, הוא תמיד מקבל אותי. הוא שומר לי על השיער, וכשרציתי לעשות החלקה הוא אפילו סירב. אני חופפת בבית כל יום, כי במטבח אנחנו מכינים אוכל ולא רק מתוקים, ואני סביב בישולים כל היום. כשאני מגיעה הביתה אני חייבת מקלחת יומית וגם לחפוף את השיער. אני משתמשת בשמפו ובמרכך של פנטן".

מני פדי 

 "הציפורניים שלי קצרות מתוקף העבודה. אני מזלפת הרבה, אז עם ציפורניים ארוכות שקיות הזילוף עלולות להיקרע. אני עושה מני-פדי אצל שירה ליבוביץ משכונת תלפיות. היא עושה לי לק ג'ל בצבעי ניוד, שזה גם נחשב תקני. אני מקפידה לשפשף את הציפורניים במברשת לפני העבודה ואחריה, ולק רגיל יורד מהר, אז לק ג'ל מחזיק לי בערך שלושה שבועות. פדיקור אני עושה רגיל, בלי יותר מדי תחזוקה. פעם היו לי ציפורניים ארוכות יותר ולק אדום, אבל ככל שאני מתבגרת אני מבינה שפחות זה יותר".

גבות

"שירה ליבוביץ גם מסדרת לי את הגבות בכל פעם שאני מגיעה למני-פדי, ובאותה הזדמנות מסירה לי גם שפם".

כושר

"אוי ואבוי. אני לא עושה כושר בכלל, לא היום וגם לא עשיתי בעבר, למרות שאני יודעת שאני צריכה. אני טובה בלהירשם, אבל בפועל לא מגיעה למכון. היום שלי עמוס, אבל זה כמובן תירוץ. האמת היא שאני פשוט לא נהנית מאימוני כושר. אני חיה בבית של בנים ורואה אותם מתאמנים ואני לא. לזכותי ייאמר שהעבודה שלי מאוד פיזית. אני מרימה משקלים כבדים כל היום, אז אולי זה סוג של כושר, לא?".

תזונה

"עוד אוי ואבוי. אני חיה בחטאים. אני מאוד אוהבת אוכל, וכשאני מגיעה בבוקר לקפה איציק תמיד מגיש לי מאפה חדש, זו ארוחת הבוקר שלי. כשהכרנו שקלתי 46 קילו, והיום אני שוקלת 68 על גובה 1.67 מטר. בזמן המלחמה ירדתי 13 קילו, הבן שלי היה בלחימה, והחלטתי שאם הוא לא אוכל, גם אני לא אוכלת. אני אומרת לו שהוא קנה אחת וקיבל עוד אחת. אני חיה בעולם שבו יוצאים הרבה, נפגשים עם חברות במסעדות, והחיים סובבים סביב אוכל. אני חיה במקום של טעימות, אז איך אפשר באמת לשמור כשכל היום טועמים? במהלך הבוקר אני שותה עוד ארבע-חמש כוסות קפה. בצהריים אני אוכלת עוף או בשר, פחמימה וירקות שאני מכינה לילדים, ובסופי שבוע בעיקר דגים. בערב אנחנו מגוונים – ירקות, פיצות, המבורגרים או ביצים. אני אוהבת פירות וירקות, אבל בעיקר אוהבת מתוק – גלידות ושוקולדים. ואם הייתי צריכה לבחור מאכל אחד להישאר איתו בעולם, זה היה לחם".

טיפים לחיים 

"מגיל צעיר מאוד, כשראיתי את סבתא שלי מגדלת לבד שישה ילדים ואת אימא שלי, שהייתה צורפת ואישה עובדת, הבנתי עד כמה עצמאות כלכלית חשובה לנשים. בבית תמיד רצו שנלמד, שנהיה בחוגים הכי טובים ושנבין שצריך לחיות עם שאיפות. כילדה חשבתי שאהיה צורפת, אבל למדתי מנהל עסקים והפכתי לקונדיטורית. אני רואה עד כמה נשים עדיין מפחדות לשים את עצמן בפרונט, מפחדות מביקורת ומלהשמיע את הקול שלהן.

"כשעברתי לידה שקטה אחרי שני בנים, בשבוע ה-39 להיריון, הרגשתי פגומה. היה סביב זה קשר שתיקה מטורף, ולא דיברתי על זה כי לא היה לי כוח להיות זאת שאומרת לאחרות שהן ייצאו מזה. אבל יצאתי מזה, וילדתי עוד שני ילדים. היום אני מאמינה שנשים צריכות לדבר על הכל. זה מתחיל בחינוך של ילדות מגיל צעיר, כדי שיגיעו מוכנות לעולם האמיתי. פעם אישה במשטרה נחשבה גברית, והיום נשים מפקדות על טנקים ומוכיחות עד כמה הן יכולות.

"כששיניתי את התפיסה שלי, נכנסתי לפעילות ציבורית בירושלים בתחום העסקים. אמרתי שצריך להפסיק לשווק את ירושלים רק דרך האתרים ההיסטוריים שלה, והיום היא נחשבת גם לעיר קולינרית. כולנו צריכות לשנות תפיסות במרחב שלנו ולהשמיע את הקול שלנו יותר. אני עובדת עם בעלי, ושנינו אנשים חזקים ודעתניים, אבל למדנו לתת זה לזו אוויר ולהבין שלכל אחד מאיתנו יש המסלול וצורת הניהול שלו. אנחנו לא כל היום יחד – הוא יותר בצקים ואני יותר קרמים – ולמדנו לסמוך אחד על השנייה, כי בסוף לשנינו יש אותו אינטרס. מאז שהפכתי לאימא חשוב לי מאוד האיזון בין הבית לקריירה, ואני מאמינה שאפשר לעשות טוב את שניהם. לא חשבתי שאצא מאזור הנוחות שלי ואדגמן יום אחד בגדים, אבל כשקיבלתי הצעה מגולברי אמרתי לעצמי: למה לא לנסות משהו אחר? והאמת? נהניתי מכל רגע".