הקמפיין של מירי רגב חשף מה חסר למשפיעניות – וזה לא כסף

הכאב הכי גדול בלהתבאס מאנשים שציפינו מהם למשהו – הוא הכעס על עצמנו. איך זה שעדיין, בשנת 2025, אנחנו מצפים מהם למשהו?

>> ניקול ראידמן: "אם אלך לפסיכולוג – הוא יצטרך פסיכיאטר"

יותר מ-20 משפיענים ומשפיעניות השתתפו בקמפיין "צדק תחבורתי" של מירי רגב כדי להללה ולשבחה. כולם קיבלו את שכרם מכספי המיסים שלי ושלכן, בזמן שחיילים עדיין מתים במלחמה, הגירעון משתולל, ואין טיפול בשום דבר ובאף אחד – לא בחיילים הפצועים, לא בנפגעי פוסט-טראומה, לא בניצולי הנובה. ואם תשאלו את הממשלה "למה?", הם כמובן יאשימו את התקציב.

התרגלנו לפער אצל הסלבס בין המציאות לסטוריז – שם, בכל רגע נתון, קיץ או חורף או פלישת חייזרים – הם מעלים פוסטים על שפת בריכה ומורידים דרינקים, אבל עדיין לא התרגלנו לפער בין העקרונות שהם מציגים לנו – לבין חשבון הבנק שלהם

 

אני לא יכולה להגיד שהופתעתי, או אפילו התאכזבתי, ממישהו בממשלה. כי בשלב הזה, אחרי שנתיים וחצי של פעילות מבית הממשלה הגרועה בתולדות האנושות (כולל הימים שבהם עדיין לא חרטו את ההיסטוריה על קירות מערות), כולנו כבר הבנו: הכסף של האזרחים – פשוט לא מיועד לאזרחים.

אבל מהמשפיעניות? מהן דווקא כן התאכזבתי. ולצערי, אני לא היחידה – אפשר לראות את זה בכל פינה ברשת. במקום להפנות את הזעם אל מקור היהלומים, מירי רגב, הציבור הפנה את התסכול העצום שלו כלפי יעל בר זוהר ומיה דגן. ועם כל האבסורד שבדבר – אפשר גם להבין למה.

כבר יותר משנה שאני מחרימה את רמי לוי. בעיניי, אדם שמציג את עצמו כ"רובין הוד של העוף" אבל מאחורי הקלעים קונס קופאיות על שקלים בודדים (ומלפני הקלעים מוכר בקופה ספרים על בנימין נתניהו) – פשוט לא ראוי לכסף שלי. כלומר, למה שנשאר ממנו בעקבות המלחמה. אז עברתי להזמין משופרסל. אבל עכשיו מתברר ששופרסל היא זו שהובילה במכוון את העלאת המחירים – ומאז אני מחרימה גם אותם.

בגדול, אני ככה קרובה להתחיל לעשות קניות ב-yellow, מרוב החרמות שהעצבים שלי גרמו לי לעשות. וזו בדיוק הפואנטה.
איפה היו כל העצבים על הממשלה – אלה שמיה דגן לא חסכה מהם בסושיאל – כשהציעו לה קמפיין מטעם הרשות הכושלת ביותר במדינת ישראל? ואיפה היה הכאב של יב"ז על החטופים, שעל חזרתם היא מטיפה שוב ושוב – כשהיא בחרה לתמוך בפרויקט של אותה ממשלה, שמסרבת להחזיר אותם?

דגן היא שחקנית מבוקשת. יב"ז מוצפת בתוכן שיווקי ובשיתופי פעולה, ואף נשואה לאחד מהטופ 10 של המרוויחים בטלוויזיה המסחרית. בשביל מה הן צריכות "לבגוד" בעצמן – בשביל הליטוף הזה ממירי רגב? בשביל הפסיק הזה בחשבון הבנק?

 

כי אומנם כבר התרגלנו לפער אצל הסלבס בין המציאות לסטוריז – שם, בכל רגע נתון, קיץ או חורף או פלישת חייזרים – הם מעלים פוסטים על שפת בריכה ומורידים דרינקים, אבל עדיין לא התרגלנו לפער בין הדעות שלהם לעשייה בפועל. הפער בין העקרונות שהם מציגים לנו – לבין חשבון הבנק שלהם.

כנראה שבימים שבהם כבר אי אפשר להבדיל בין אמת לשקר, בין נאום לתעמולה, בין "רפורמות תחבורתיות" לשוחד לציבור החרדי – בימים כאלה, כולם פשוט תופסים טרמפ על הכאוס ועולים על האוטובוס. ממשלה שעושה קמפיין ושופכת עליו הון – רק כדי להודיע לציבור שהיא חסכה כסף. בזמן שהתחבורה הציבורית מתייקרת בקצב ששובר שיאים של כל הזמנים! מי שמע על דבר כזה, תגידו לי.

ואם תסלחו לי על פתיחת העיניים שלי, יש משהו שאני פשוט לא מצליחה להבין. דגן היא שחקנית מבוקשת. יב"ז מוצפת בתוכן שיווקי ובשיתופי פעולה, ואף נשואה לאחד מהטופ 10 של המרוויחים בטלוויזיה המסחרית. אז בשביל מה? בשביל מה הן צריכות "לבגוד" בעצמן – בשביל הליטוף הזה ממירי רגב? בשביל הפסיק הזה בחשבון הבנק? האם בעיניהן הן רק צינור להעברת מסרים "אוניברסליים"? ולא אדם עם מהות, ערכים ומשמעות?

בימים שבהם ה-AI עומד לשטוף את כולנו, וכבר לא נבחין בין סרטון שעלה 200,000 ש"ח להפיק, לבין איזה בחור יציר בינה מלאכותית שמצלם סלפי ממצרים בזמן עשר המכות (טרנד חביב בטיקטוק, צפייה מומלצת) – בעתיד הקרוב עומד להיות מצרך נדיר ומבוקש במיוחד: אישיות.