רגע לפני לידה, ובעודה מבשלת במקביל שני אלבומים חדשים, נסיכת האינדי הוותיקה פלורה, א.ק.א לירון משולם, חוזרת לתחנות שעיצבו אותה: מהבמות הגדולות בעולם לצד אסף אבידן, דרך אובדן אמה בגיל 18 ועד הקריירה העצמאית שבנתה בעצמה, ומדברת בפתיחות על החמצות, אימהות והשלמה עצמית
פלורה (לירון משולם), 41, סינגר־סונגרייטרית ומוזיקאית, מרצה לסאונד והפקה במכללת עכו, מגישת הפודקאסט "שוות האזנה" ומנהלת קהילת "נשים בסאונד". בימים אלה עובדת במקביל על שני אלבומים. בזוגיות, אימא לילד ובהיריון מתקדם, גרה בכרכור.
>> "במשך שנים הרגשתי אשמה על ההצלחות שלי"
מה הדבר הכי מפתיע שלא יודעים עלייך?
"יש לי מכשיר שמיעה באוזן ימין. אני מתמודדת עם אוטוסקלרוזיס, שהתפתחה כנראה סביב הלידה של בני הראשון. בהתחלה מאוד נלחצתי, היום למדתי לחיות עם זה – אני עובדת, עושה מיקסים ומתפקדת רגיל. כנראה שבהמשך אעשה ניתוח שאמור מאוד לעזור".
מה גרם לך להגיד לאחרונה בקול: "די, נמאס לי"?
"המלחמה האחרונה. התבטלו לי הופעות, הבן שלי היה בבית בלי מסגרת ועם ההרגשה הכללית הזאת שאנחנו כמו בובות על חוט, תלויים בהחלטות וגחמות של אנשים קיצוניים ומופרעים מאוד".
מה הקללה האהובה עליך?
"אחושרמוטה, אני משתמשת בה בהקשרים חיוביים כשאני רוצה להגזים".
מתי בכית בפעם האחרונה?
"באמצע הלילה לפני כמה ימים כשהעובר שלי החליט לעשות מסיבה ולא נתן לי לישון. אז סבא וסבתא שלי עלו לי לראש והגעגועים אליהם הוציאו בכי טוב".
מה הדבר הכי מביך שקרה לך מול קהל?
"פעם התראיינתי בטלוויזיה על אוסף שירי מחאה שיצרתי עם גיא חג'ג' שנקרא 'אוהלים אדירים', לפני 11 שנים במחאת האוהלים. המנחה שאל אותי שאלה ופשוט קפאתי, הזמן כאילו נעמד. זה היה ממש מביך".
מה הדבר שהכי מפחיד אותך?
"לאבד מישהו שאני אוהבת. איבדתי את אמא שלי בגיל 18, אז יש איזו ידיעה כזאת שאני הולכת איתה מאז שהמוות אמיתי. זה כאילו ברור אבל לפני שאת מאבדת מישהו קרוב, את לא באמת מבינה את זה, פיזית בגוף".
מהי המנטרה שאת אומרת לעצמך כשאת מרגישה שאת עומדת להתפרק?
"אין לי ממש מנטרות שאני אומרת לעצמי, זה יותר תזכורות כאלה, שזה בסדר להרגיש כאב ופחד ולא לחסום אותם. לתת להם לעבור דרכי כמו מים".
אם היו מביימים סרט על החיים שלך, מי הייתה מגלמת אותך?
"אומה תורמן, פעם אמרו לי שאנחנו קצת דומות, שזאת מחמאה גדולה בשבילי, אבל מעבר למראה אני אוהבת כל סרט שהיא עושה, יש בה אדג׳".
מי בעינייך הגבר/האישה הכי לוהט/ת על הפלנטה? מי היה גורם/ת לך לעבור צד?
"האמת שאין לי מישהו או מישהי שאני אומרת את זה עליהם. אני נמשכת לכל מיני, אולי בנג'מין קלמנטיין, שפלירטט איתי פעם במהלך טורים שעשיתי עם אסף אבידן, זה היה מאוד נחמד".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"אני בתקופה בחיים שלי שאני יותר ויותר מקבלת את עצמי עם כל הפאקים. משאירה ככה, לא נוגעת".
על מה יש לך רגשות אשם?
"כשאני מאבדת סבלנות עם הבן שלי, זה לפעמים קורה בלילה כשהוא מושך ומושך".
מה חסר לך בחיים?
"שאלה שהלכה איתי עכשיו כמה ימים, אני אתחיל שאני מאוד בהודיה בימים האלה, אני בהריון מתקדם אחרי שניסיתי הרבה זמן והיו לי שתי הפלות, יוצרת הרבה מוזיקה ובתחושה כללית מאוד טובה. כן, כמובן שיש תמיד עוד לאן לשאוף ולשפר – הייתי שמחה לקבל יותר הכרה ביצירה שלי, לעוד קהל בהופעות, הצעות להופעות ושיתופי פעולה מעניינים".
מהי ההזדמנות הכי גדולה שפספסת בקריירה שלך?
"אולי שלא הצלחתי למנף את התקופה שחיממתי את אסף אבידן באירופה מול אלפי אנשים כל ערב. אבל זאת הייתה תקופה מטורפת, ככה שקשה באמת לקרוא לזה פספוס".
על איזה רגע בקריירה שלך את הכי גאה?
"על ההוצאה של השיר'הרגעים הקטנים האלה', שהסכמתי להביא את עצמי עד הסוף בנדיבות אמיתית. הוא מדבר על המוות של אימא שלי מסרטן והרצון שלי להשלים עם תהליך האבל ולזכור את הטוב בקשר שלנו ואת היחסים הטובים שהיו לנו. קיבלתי עליו תגובות מדהימות, זה בכלל שיר שכתבתי לעצמי ולא חשבתי שאני אי פעם אשחרר וזה היה אמיץ מצידי לשחרר אותו".
לאיזו אישה בא לך להרים?
"לקומיקאית נגה ד'אנג'לי. זה מרשים מאוד היכולת גם להצחיק בטירוף, גם להגיד דברים חכמים ונוקבים והכל בנונשלנטיות חסרת מאמץ, אישה לטעמי".