"קשה לי להגיד 'לזכרה' של מאי. אני חיה כל יום את השכול"

"מה נשאר לנו", שואלת בכאב מצמרר ענת נעים, בתו של מאמן הכדורגל האגדי שלמה שרף ואימא של מאי נעים ז"ל שנרצחה במיגונית בבארי אחרי שנמלטה מפסטיבל נובה עם שני חברים שלה. לוטן אביר נרצח יחד איתה, בן לנדא ניצל.

>> "תקווה? אין לי. ים הייתה גיבורה. אני רק מנסה לעבור את היום". אמה של התצפיתנית שנרצחה בריאיון קורע לב

"מה שנשאר לנו זה להנציח אותה. זו המתנה הכי חיה שאנחנו מקבלים מהבת שלנו, שנגעה בחייה בכל כך הרבה לבבות. עכשיו היא נוגעת גם בכאלה שלמדו להכיר אותה במותה".

"מאי הייתה ילדה של אור ושל נתינה בלי גבול", אומרת ענת. "היא רצתה להיות כל הזמן טובה, והיום בזכותה אני הופכת להיות אדם טוב יותר. העשייה סביב ההנצחה שלה חשובה לי. אני רוצה שידעו מי היא הייתה" .

>> אחיינה של סנדרה רינגלר נפצע בעזה וניצל בנס: "זו הייתה השגחה עליונה"

מאי נעים כבר מונצחת בשירים. הזמרת אודיה שרה לזכרה את השיר "מלאכית לבנה", עם המילים: "היית מלאכית לבנה, רקדת את שיר החיים עד הסוף". גם הזמר ישי לוי שר שיר לזכרה. את המילים כתב שאול דור, חבר של הסבא שלמה. הזמר עדן מאירי, מחבריה של מאי, כתב גם הוא שיר לזכרה.

זה לא הכל. הראל סקעת, חבר המשפחה שמאי אהבה אהבת נפש, נרתם גם והוא מלווה את המשפחה עד היום. חברת המשפחה, אשת העסקים ליאורה עופר, הנציחה את מאי בדרכה שלה ותרמה למחלקת הילדים באיכילוב – וקיר הנצחה לזכרה של ייחנך שם בטקס בשבוע הבא. בנוסף, אמבולנס שתרמה המשפחה מסיע ניצולי שואה לטיפולים רפואיים.

"מנחם אותי שהיא לא הייתה לבד ברגעיה האחרונים, אלא עם חבר שלה שנרצח גם הוא, ושלא אנסו אותה כמו רבות אחרות. זה אבסורד להתנחם בדבר כזה. זה לא הגיוני"

 

אמש (שני), נערכה בעזריאלי שרונה בתל אביב תצוגת אופנה של מעצבת שמלות הכלה והערב ליז מרטינז, שחנכה במקום חנות פופ אפ (שתפעל עד 15 בספטמבר) ובה שמלות מעונות קודמות. האיש שמאחורי המיזם הוא מאפר העל ואימפריית הסטיילינג גילי אלגבי. ענת, שעסקה בעבר בתחום האירועים, משמשת כיום מנהלת הסטודיו שלו, וכל גם הוא נרתם למען הנצחה של מאי.

בחנות הפופ אפ ימכרו חולצות לבנות עם שפיריות (במחיר של 99 ש״ח) לטובת "השפיריות של מאי", מעגל נשים שהקימה ענת עם חברות. "בסוף השבעה הגיעה אליי שפירית ומאז קרו לי הרבה דברים עם שפיריות. מאז בכל פעם שאני רואה שפירית אני יודעת שזה ד"ש ממאי", היא מסבירה. כל ההכנסות ממכירת החולצות יוקדשו לטובת בני מצווה שידם אינם משגת לחגוג את האירוע הזה בחייהם, היא מציינת.

עכשיו ענת נמצאת עמוק בהכנות לטקס שייערך במועצה האזורית שלהם בשבעה באוקטובר ושאותו מפיקה טלי יעקובי. זה יהיה טקס לכבודה של מאי. "קשה לי להגיד את המילה 'לזכרה'. זה יום לאחרים מבחינתי, כי אני כל יום חיה את השכול".

"מאי הייתה ילדה של קסם שכל מי שפגש התאהב בה", מספרת ענת בקול סדוק. "היא אהבה מסיבות" היא מוסיפה. אל פסטיבל נובה הגיעה מאי אחרי שהייתה במסיבה אחרת, למרות שלא באמת רצתה ללכת. "היא הרגישה ששתי מסיבות אחת אחרי השנייה זה יותר מדי בשבילה, אז היא החליטה למכור את הכרטיס לצעירה שרצתה להגיע לנובה", מספרת ענת, "אלא שאז מישהו אמר לה שהכרטיס הוא שמי ויש סבירות שלא יתנו לאותה צעירה להיכנס. מאי החזירה לה את הכסף ונסעה עם שני חברים טובים שלה. מי יכול היה לחשוב על מה שיקרה לנו במדינה למחרת בשבעה באוקטובר. זה יותר גרוע מהשואה, כי אז לא הייתה לנו מדינה. עד עכשיו אני רוצה לדעת מי הם המטומטמים שנתנו את האישור למסיבה".

"אמי, לאה שרף, נפטרה לפני עשור. אבא שלמה ואני דיברנו, והוא אמר שהמזל שלה זה שהיא לא רואה מה קרה לנו פה. אבא אמר לי על עצמו שחבל שהוא פה לראות את זה. איזה סבא קובר נכדה? ועוד בנסיבות כאלה"

 

 

התחושות שלך קשות מאוד, ובצדק.
"את שומעת כל הזמן סיפורים ואת לא מאמינה שזה קרה לנו. אני אומרת לעצמי שוב ושוב – איך זה יכול להיות? אמי, לאה שרף, נפטרה לפני עשור בגיל 68. אבא שלמה ואני דיברנו, והוא אמר שהמזל שלה זה שהיא לא רואה מה קרה לנו פה. אבא אמר לי על עצמו שחבל שהוא פה לראות את זה. איזה סבא קובר נכדה? ועוד בנסיבות כאלה".

מאי וסבה היו קרובים?
"לאבא שלי יש 11 נכדים, ומאי הייתה הלב שלו. אנחנו גרים באותה חצר במושב. למאי הייתה נשמה מיוחדת, היא הייתה מגיעה ישר אליו והם היו מבשלים יחד ומדברים הרבה. אתרי שמאי נרצחה, באו אלינו חברים וחברות שלה. כל אחד מהם סיפר שחשב שהוא היה החבר הכי טוב של מאי, וכולם אכן היו כאלה. היא אהבה את כולם. בתיכון כשעשו חרם על אחת הבנות, היא הלכה נגד הזרם. באישיות שלה ובעובדה שהייתה גם יפה מבחוץ, היא הייתה יכולה להיות מלכת הכיתה, אבל זה לא עניין אותה. שנה לפני הרצח נפטר סבא של חברה שלה, היא הביאה לשבעה עוגות ועזרה לסבתא שנותרה לבד גם אחרי השבעה. היא באה לאכול איתה ותמכה בה ונפשותיהן נקשרו".

>> "כאב רודף כאב": גיא זוארץ חושף טרגדיה משפחתית נוספת

מאי נעים הייתה בת 24 במותה. היא גרה עם משפחתה במושב גן חיים, הבת השנייה של ענת ועופר, אחותה של שלי (28) ואחותם של הבנים טל (21) ורן (11). אמה מספרת עליה שהיא הייתה ילדה של תנועות נוער, את שירותה הצבאי עשתה בדובדבן החברים והמפקדים שלה מגיעים לבקר את המשפחה עד היום. במשך שנה היא התגוררה באילת, חזרה הביתה ונסעה לטיול של שבעה חודשים בדרום אמריקה. היא רצתה להיות דיילת אוויר לתקופה, או כפי שאמרה לאמה: 'אני רוצה לעוף באוויר ולראות עולם'. היא לא הספיקה להגשים את החלום הזה. לאחרונה שבה מהטיול והחלה לעבוד במסעדת סבסטיאן בהרצליה. ענת מספרת שבאחד הימים בהם עבדה במסעדה, עבר במקום אדם שניסה למכור בובות. איש לא קנה ממנו, אז מאי רצה אחריו ורכשה ממנו בובה בחמישים שקל. הבובה נמצאת במסעדה עד היום. כששבה מדרום אמריקה היא גרה בבית הוריה. "וככה זכינו לעוד טעימה ממנה", אומרת ענת.

"נתניהו הרס את המדינה. היום שבו הודיעו על רצח ששת החטופים בשבי היה לי קשה במיוחד. כמעט שנה שהמשפחות בציפייה להחזרתם, ואיזה סוף נורא. כל העם בטראומה"

 

מתי דיברתם עם מאי בפעם האחרונה?
"ברבע לשמונה בשבת בבוקר. ידענו שהיא נמלטה מהמסיבה לבארי ונכנסה למיגונית בקיבוץ. היא הייתה מבוהלת ושלחה לי תמונה שרואים בה שהיא בוכה. משעה שמונה ושלוש דקות הקשר נותק ולא שמענו ממנה".

מה עבר לך בראש?
"בתוך תוכי ידעתי שהיא לא בחיים, אחרת היא הייתה הופכת עולמות בשביל להודיע לנו שהיא בסדר. עד יום שלישי היא נחשבה נעדרת ואז היא נמצאה".

>> מציאות נפרדת: הדואט המצמרר של היהודים ועמית מן ז"ל שנרצחה בשבעה באוקטובר

מה את יודעת היום שלא ידעת אז?
"מנחם אותי שהיא לא הייתה לבד ברגעיה האחרונים, אלא עם חבר שלה שנרצח גם הוא, ושלא אנסו אותה כמו רבות אחרות. זה אבסורד להתנחם בדבר כזה. זה לא הגיוני".

ועוד מעט שנה למלחמה, ועדיין אנשים נרצחים בשבי ויש עוד 101 חטופים.
"נתניהו הרס את המדינה. היום שבו הודיעו על רצח ששת החטופים בשבי היה לי קשה במיוחד. כמעט שנה שהמשפחות בציפייה להחזרתם, ואיזה סוף נורא. כל העם בטראומה. אין משפחה שלא מכירה מישהו שנרצח. אנשים מרחמים עליי ואני מרחמת על עצמי".

איך את ממשיכה מכאן?
"בהרבה סבל וגעגוע, וגם בידיעה שמאי הייתה רוצה שנמשיך בכל הכוח".