סיפור קליטה מוצלח
הקינואה, עולה חדשה מדרום אמריקה, היא המזון הכי טרנדי בשוק
לא להאמין, אבל עד לפני זמן לא רב לא ידענו איך להגיד קינואה או מה בכלל עושים בה. והנה, היום היא אורחת קבועה במטבחים רבים. צמח הקינואה מוכר לאינדיאנים של דרום אמריקה כבר אלפי שנים. הודות לו, כמעט לא תמצאו שם, גם לא באזורים העניים והדלים ביותר, אנשים הסובלים מתת תזונה.
"לזרעי הקינואה יש ערך תזונתי גבוה מאוד", אומרת עדינה בן אהרון קמחגי, מנהלת יחידת תזונה ודיאטה במרכז הרפואי "סורוקה" בבאר שבע. "הקינואה עשירה מאוד בחומצות אמינו החיוניות לגופנו ולכן היא בעלת ערך חלבוני גבוה. הקינואה מכילה את חומצת האמינו ליזין, שאינה מצויה בחיטה ובדגנים אחרים כמו אורז. כמו כן, היא מכילה את חומצות האמינו מתיונין וציסטאין, שאף הן חסרות בדרך כלל ברוב סוגי הקטניות. בנוסף, ניתן למצוא בקינואה ברזל בכמות נכבדת, סיבים תזונתיים וכן ויטמינים ומינרלים רבים כגון סידן, אשלגן, זרחן, מגנזיום, אבץ, חומצה פולית, ויטמין E, ויטמין B6 ותיאמין. בנוסף לחלבון האיכותי, הקינואה מכילה גם עמילן, סוכר וחומצה לינולאית.
"יתרונה הגדול של הקינואה הוא בכך שבניגוד לדגנים אחרים, היא אינה מכילה גלוטן, ולכן היא מותרת לחולי צליאק ואף לאנשים הסובלים מבעיות עיכול שונות, לתינוקות ולנשים הרות".
"עם זאת", מבקשת בן אהרון קמחגי להדגיש, "הקינואה מכילה כמות גבוהה של פחמימות, ולכן חולי סוכרת צריכים לחשב את כמות הפחמימות הנצרכת. מכיוון שהקינואה מכילה, כאמור, זרחן ואשלגן, חייבים חולים המוגבלים בצריכתם, כמו חולי כליה למשל, להקפיד על כמויות הקינואה שהם אוכלים".
סביצ'ה לוקוס על סלט קינואה קר»
מג'דרה עם קינואה, בורגול ועדשים»
8 עובדות חשובות על קינואה
- רבים מכנים אותה "אם הדגנים", אולם הקינואה היא, למעשה, פרי בוטני המשתייך למשפחת הסלקים.
- הקינואה, הגדלה בהרי האנדים שבדרום אמריקה, מסוגלת לגדול בתנאים קשים ובעיקר בתנאי קור קיצוניים.
- הקינואה מוכרת לאינדיאנים המקומיים כבר יותר מ-5,000 שנה, והם אף מכנים אותה "רגל ברווז" בשל צורת העלים שלה.
- האינדיאנים בני האינקה כינו אותה בכתביהם "The mother grain" והתייחסו אליה כאל מזון קדוש. הקינואה, יחד עם התירס ותפוחי האדמה, הייתה מזונם הבסיסי של האינדיאנים, והאגדה מספרת כי מלך האינקה נהג לשתול בכל שנה את זרעי הקינואה בטקס חגיגי ומיוחד. בנוסף, נהגו האינדיאנים לקטוף את צמח הקינואה ולהעלותו כפולחן לאלים בחגיגות.
- לאחר שדרום אמריקה נכבשה בידי הספרדים וכפריהם של בני האינקה הושמדו, אסרו הכובשים לגדל את צמח הקינואה למאכל בני אדם. וכך, במשך שנים רבות, השתמשו בו כצמח מאכל לבהמות בלבד.
- קיימים כמה זנים של קינואה, הנבדלים זה מזה בצבע הגרעינים שלהם. צבעם נע משחור, חום, אדמדם ועד לבן, שהוא גם הזן המקובל והנפוץ בארצנו.
- נהוג לאכול את העלים ובעיקר את זרעי הקינואה.
- ארגון הבריאות העולמי קבע כי איכותו של חלבון הקינואה המלא דומה באיכותו לחלבון המצוי בחלב.
מבשלים עם קינואה
הקינואה קלה להכנה (20-15 דקות בישול) ולכן מהווה מנת אולטימטיבית לילדים ולכל מי שרוצה להכין ארוחה מהירה ומשביעה כאחד. את הקינואה ניתן לשלב בסלטים, במרקים, בפשטידות, בקינוחים, וכמובן גם במנות עיקריות. בנוסף, ניתן לטחון את גרגרי הקינואה לקמח ולהכין ממנו דברי מאפה, לחמים ועוד.
- יש להכין את הקינואה ממש כמו שמכינים פסטה או אורז – פשוט מוסיפים מים ומבשלים עד התאיידותם.
- אפשר להעצים את הטעם האגוזי של הקינואה על ידי קלייתה במשך כמה דקות בחום גבוה ללא שמן, לפני שמוסיפים את המים ומבשלים.
החומרים:
- 500 גר' קינואה מבושלת
- ½ כפית שום
- 1 צ'ילי אדום קצוץ
- 2 ענפי זעתר טריים מופרדים לעלים וקצוצים
- ½ זר כוסברה קצוצה
- 15 גר' שמן אגוזים
- 40 גר' מיץ לימון
- 8 גר' מלח
- 3 גר' פלפל לבן
- 70 גר' צנוברים קלויים
- 30 מ"ל שמן זית
- 60-70 גר' לוקוס טרי, חתוך לפרוסות ומתובל בשמן זית, במיץ לימון ובמעט מלח גס
אופן ההכנה:
שוטפים היטב את הקינואה, רצוי כמה פעמים.
מטפטפים מעט שמן זית לתוך סיר, מוסיפים את הקינואה ומערבבים.
מוסיפים מים רותחים בכמות כפולה מכמות הקינואה ומבשלים כ-18 דקות כשהסיר מכוסה.
לאחר קירור הקינואה מערבבים את כל החומרים יחדיו, מלבד הלוקוס, ליצירת הסלט.
הרכבת המנה:
בתבנית מרובעת, מניחים את הקינואה בגובה אחיד. מניחים מעל את פרוסות הלוקוס המתובלות ומקשטים בעלי כוסברה.
באדיבות השף רונן דברת בלוך ממסעדת "לורנס" במלון הספא ויטאליס של ארמונות הרודס אילת
מג'דרה עם קינואה, בורגול ועדשים
החומרים:
- 1 כוס קינואה
- 400 גר' בורגול גרוס בינוני
- 1 כוס עדשים ירוקות
- מעט שמן זית
- 2 בצלים חתוכים לטבעות
- 5 שיני שום קצוצות
- תבלינים: פפריקה מתוקה, כורכום, כמון, מלח
- מים
אופן ההכנה:
- מבשלים את הקינואה בשתי כוסות מים כ-15 דקות ומעבירים למסננת.
- מבשלים את הבורגול, מניחים בקערת נירוסטה ומשרים כשעתיים עד שכל הנוזלים נספגים (ניתן להוסיף מים במידת הצורך) .
- מעבירים למסננת, שוטפים במים קרים וסוחטים היטב את כל הנוזלים.
- מבשלים בסיר נפרד עם מים את העדשים הירוקות עד לריכוך (לא יותר מדי). מסננים ושוטפים.
- מטגנים בסיר עם שמן זית את טבעות הבצל. כשהטבעות מתחילות להזהיב, מוסיפים את שיני השום הקצוצות ומתבלים בפפריקה מתוקה, בכורכום, בכמון ובמלח.
- שהתערובת מזהיבה (יש לשים לב שהשום אינו נשרף), מוסיפים את העדשים, הקינואה והבורגול. ניתן להוסיף תבלינים לפי הטעם.
המלצת הגשה:
ניתן להגיש עם יוגורט או טחינה.
באדיבות אורנית שחל-נוביץ' מ"החומוסייה של אורנית".