לביאה קטנה עם תלתלי זהב: הפוסט שריגש את הרשת

אלכס היא ילדה מתוקה. כזו שלא מדברת הרבה, אבל כשהיא מחייכת הלב שלך נמס. יש לה עיניים גדולות בצבע שקד, שאפשר לצלול לתוכן. והשיער שלה שופע, מתולתל, קופצני עם חיים משלו. אלכס אוהבת אותו. באמת אוהבת. היא מרגישה שבתוך כל תלתל מתחבא סיפור קטן, משהו שובב וטוב, כמו שהיא. אבל החברים בכיתה, הם רואים משהו אחר. "התחשמלת, אלכס?", "לא התבלבלת? לכי לדיר, תמצאי את האחיות שלך". "ליפה. פשוט ליפה". אפילו כשהיא צוחקת איתם, זה כאילו לא מזיז לה, אבל זה כן. זה יושב לה איפשהו בפנים. הרי זה לא סתם שיער, זה חלק ממנה. מהלב. וכשהם צוחקים עליו, הם בעצם פוגעים בה.

>> מתולתלת? 8 טיפים שיעזרו לך לשמור על השיער המהמם שלך

מעשה בתלתל שובב וקופצני

אבל אלכס, לא רוצה להחליק את השיער בשביל שיקבלו אותה. היא רק רוצה שיראו את היופי שלה, כמו שהיא רואה, מבפנים. בערב, לפני השינה, אימא מסרקת בעדינות את תלתליה החומים של אלכס. "אלכס, למה את עצובה?", שאלה בשקט, כשהמברשת חולפת על קצוות השיער. אלכס שתקה. ופתאום, פרצו הדמעות. "אמא…למה הם צוחקים לי על השיער?". אמא עצרה, הניחה את המברשת בצד וחיבקה אותה חזק. "מתוקה שלי", לחשה לה אל תוך הלחי הרטובה, "הם אולי לא מבינים, אבל השיער שלך הוא שיר". "שיר?" אלכס מצמצה בין ריסיה הרטובות. "כן, שיר. כל תלתל בו הוא תו, כל גוון זה אור. הוא קופץ כשאת קופצת משמחה. וכשהם נופלים לך על המצח, הם שולחים לך נשיקה קטנה ומתוקה".

"כן, השיער שלך הוא שיר. כל תלתל בו הוא תו, כל גוון זה אור. הוא קופץ כשאת קופצת משמחה. וכשהם נופלים לך על המצח, הם שולחים לך נשיקה קטנה ומתוקה"

 

"אבל הם אומרים שזה שיער של אריה…" לחשה אלכס. "ואת יודעת מה? זה נכון", חייכה אימא. "יש לך שיער של לביאה. לביאה קטנה ואמיצה, שהולכת בגאווה גם כשצוחקים.כי היא יודעת מי היא".  אלכס שתקה לרגע. ואז שאלה: "את באמת חושבת שהוא יפה?" ואימא הביטה בה בעיניים נוצצות. "אני לא רק חושבת. אני יודעת. ואת יודעת מה הכי יפה בשיער שלך? שהוא שלך. הוא בדיוק כמו שהוא צריך להיות, אמיתי, שובב, מקסים. בדיוק כמוך". אלכס חייכה חיוך קטן. ועוד באותו לילה, כשהלכה לישון, לראשונה מזה זמן רב היא חלמה על לביאה. לביאה קטנה עם תלתלים זהובים.