ירדן ג'רבי מדברת לראשונה על הלידה הדרמטית: "איבדתי הרבה דם, זה היה מפחיד"

"הרגשתי שאני פוגשת את אלוהים, נותנת לו כיף וחוזרת", כך מספרת ירדן ג'רבי על לידת בתה הבכורה, תחושה שהרבה אימהות יכולות להזדהות איתה, אבל במקרה של המדליסטית האולימפית, היא מצאה עצמה על סף איבוד הכרה.

>> פאוור קאפל: ירדן ג'רבי ועדי אמבר בנשיקה מהסרטים
>> דווקא ההחלטה לפרוש הפכה את ירדן ג'רבי לאלופה אמיתית

"הייתי בשבוע 38 פלוס חמישה ימים, ופתאום באמצע הלילה ירדו לי המים. בדרך כלל בלידה ראשונה הצירים לא מתפתחים כל כך מהר, ואני נכנסתי לחדר לידה עם פתיחה מלאה של עשר אצבעות. היו לי כאבי תופת, וכנראה שאיבדתי הרבה דם. הרגשתי חולשה והייתי על סף עילפון", היא משחזרת, "בשלב מסוים הגיע האפידורל, אבל הגוף היה קצת בטראומה מהכאב שחוויתי עד אז. הרימו לי את הרגליים למעלה והביאו לי משהו לעליית לחץ הדם. זה היה קצת מפחיד אבל הצוות הרפואי היה על זה מהרגע הראשון, הצלחתי ללדת בלידה רגילה ותוך לא הרבה זמן חזרתי לעצמי".

ג'רבי (36) ילדה בבית החולים ליס ליולדות ונשים באיכילוב, אבל היום, חודש אחרי, כל זה כבר מאחוריה. עכשיו היא ובת זוגה, עדי אמבר (32), עסוקות בדבר אחד: נואל, או בקיצור נואלי.

הג'ודוקא לשעבר עדיין מנסה להתרגל לטייטל החדש שלה – "אימא". אבל גם עכשיו היא מודה: "אני מסתכלת על נואל ועדיין לא באמת מעכלת שהיא שלי. שלנו. של עדי ושלי. ילדה שבאה ממאה אחוז אהבה. אני מרגישה בשיא שלי. נועדתי להיות אימא. זה משהו שמאוד רציתי, ולא היה לי ספק שככה ארגיש".

"הרגע שבו היא הונחה עליי היה רגע של היי, של כוחות־על, של ההבנה שיצרתי חיים", היא ממשיכה. "נואל בכתה, וברגע שהניחו אותה עליי היא נרגעה. אחר כך נשארנו עוד יומיים בבית החולים בגלל חשד לצהבת, ומשם המשכנו לעוד יומיים במלונית של ליס, כך שהייתה לנו נחיתה רכה. יצאנו מהבית שתיים וחזרנו שלוש, ומבחינתנו המעבר מזוג למשפחה לא היה מפחיד בכלל. להפך, הוא היה מאוד נעים".

היא כמו שדמיינת שהיא תהיה?
"היה לי קשה לדמיין, אפילו במהלך ההיריון. בספורט יש דמיון מודרך – את חולמת ורואה את עצמך מנצחת, כמו נבואה שמגשימה את עצמה. אבל כשהייתי ספורטאית, היריון בכלל לא היה במחשבות שלי. וכשאת לא בזוגיות טובה, או עדיין מחפשת זוגיות, עוד יותר קשה לדמיין ילדים. עכשיו אני מחבקת את המהות של להיות אימא ולהקים משפחה, ואני כולי בתוך זה. אני בכאן ועכשיו, טוב לי וכיף לי. יש לי את כל מה שאני רוצה, עם מי שאני רוצה. אני מרגישה שלמה, וזו תחושה מדהימה של נחת".

"הגוף שלנו הוא דבר מטורף"

הנה כמה פרטים טכניים על התינוקת החדשה: היא נולדה ב־10 במאי 2026 במשקל 3.4 קילוגרמים, וכעבור חודש כבר שקלה 4.1 קילוגרמים. לאימא הטרייה יש גם אבחנה ראשונית לגבי האופי שלה: "היא נוחה וטובה, ויש לה טמפרמנט רגוע. היום היחיד שהיה מאתגר עד עכשיו היה היום שבו קיבלה את החיסון הראשון שלה".

ג'רבי מספרת כי במהלך ההיריון עלתה 20 קילוגרמים. "ובלי שעשיתי שום דבר מיוחד, ירדתי 15 קילוגרמים כבר בחודש הראשון אחרי הלידה", היא אומרת, "אני לא יודעת אם ועד כמה הגוף שלי ישתנה בעקבות הלידה. אני עדיין בתהליך התאוששות, אבל מרגישה בסדר".

מה עומד מאחורי בחירת השם נואל?
"אם אנשים מחפשים משמעות, אז בצרפתית נואל זה כריסמס או סנטה קלאוס, אבל ממש לא לזה התכוונו. עדי הציעה את השם, ואני התחברתי אליו מיד. שתינו אהבנו את הצליל שלו, הוא פשוט יפה בעינינו. מעבר לזה, הוא גם מחבר בין השמות של ההורים שלי, נורית ושמואל".

אהבת להיות בהיריון, או שפחות התחברת לקונספט?
"זה לא היה פשוט. היו בחילות קשות ואתגרים שלא הכרתי, למרות שאת שומעת ורואה סביבך הריונות כל הזמן. אבל הגוף שלנו הוא דבר מטורף, והידיעה שאני יוצרת חיים הייתה בעיניי משהו מבורך וקסום".

איך אתן מתמודדות עם החוסר בשינה?
"אנחנו עטופות בעזרה מהמשפחות שלנו, אז אני לא יכולה להתלונן. גם העובדה שאנחנו שתי נשים היא יתרון גדול. עדי נמצאת עכשיו בתקופת מבחנים – היא בשנה האחרונה ללימודי הנדסת תעשייה וניהול – אז אני זו שמניקה את נואל, מטפלת בה ומאכילה אותה במהלך הלילה, וגם שואבת חלב. בבוקר אני משלימה שעות שינה, ועדי לוקחת את המושכות. החלוקה בינינו היא חצי־חצי, לגמרי שוויונית. אז נכון, אני כבר לא ישנה כמו פעם, אבל גם חמש שעות שינה זה בסדר. בסוף אני כאן בשבילה, ותוך כדי אנחנו מפתחות סוג של שגרה. אם בימים הראשונים לקח לנו רבע שעה להחליף חיתול ולהלביש אותה, היום זה כבר הרבה יותר מהיר וקל".

אתן אימהות דומות בגישה שלכן?
"אנחנו גם דומות וגם שונות. הדמיון הוא ששתינו לגמרי בתוך האימהות עכשיו. מצד שני, אני הרבה יותר חרדתית מעדי, וזה אפילו מפתיע אותי. כל שיעול או כל דבר קטן אחר מיד מלחיץ אותי".

ילד משנה סדרי עדיפויות בחיים. איך אתן עם זה?
"עוד לא חזרתי לאימונים, שמבחינתי הם גם סוג של מדיטציה, אפילו אם זה רק לצאת להליכה של חצי שעה עם מוזיקה. אני גם ידועה כחולת סדר שמתקתקת הכול בכל מה שקשור לניקיון ולארגון, אבל כרגע זה פחות רלוונטי. היום המשפחה שלי נמצאת במקום הראשון. יחד עם זאת, ברור לי שהעבודה מאוד חשובה לי – ההרצאות, וגם החשיבה קדימה כיזמית. בבוא הזמן אדע לשלב בין הדברים. שתינו נמשיך לפתח את הקריירות שלנו, וניעזר בכל מה שנצטרך כדי שזה יקרה".

ומה לגבי הרחבת התא המשפחתי בעתיד, זה כבר במחשבות?
"בהמשך נרצה עוד ילד או ילדה. בפעם הבאה עדי תהיה בהיריון. לגבי ילד שלישי, עוד לא החלטנו".

על אהבה וגאווה

בסוף השבוע האחרון, לראשונה מאז הלידה, יצאו השתיים לבילוי זוגי והגיעו לאירוע הגאווה הגדול שנערך בגן מאיר בתל אביב, ערב לפני מצעד הגאווה.

"הכרנו במסיבה הזאת לפני שלוש שנים", מספרת ג'רבי. "היה לנו חשוב מאוד לחזור אליה גם השנה, אז אימא של עדי נשארה עם נואל".

הבוקר (ראשון) הגיעה ג'רבי לאירוע השני שלה מאז הלידה – השקת עונת ה"קולד בריז" של ויסוצקי, שבמסגרתה הוצגו חליטות תה קרות לקיץ. "שתינו אוהבות לשתות תה", היא מספרת. "עדי, למשל, לא אוהבת לשתות מים ושותה כמעט רק תה. אני דווקא שותה הרבה מים, אז התה מוסיף לי גיוון".

בזמן הזה נואל נשארה בבית, ולג'רבי אין כרגע תוכניות לחשוף אותה בפומבי.

ואם למשל יציעו לך לעשות איתה קמפיין של אם ובת?
"אני לא יודעת אם אעשה את זה. היא רק הגיעה לעולם, ואף אחד לא שואל אותה אם היא רוצה בזה. אז כרגע אני לא מקבלת החלטות כאלה".

את שרה שיר הלל לאימהות. היכן בכל זאת הקושי שלך?
"יש קושי שרק אימא יכולה להבין. עד שלא הופכים להורים, קשה באמת לתפוס אותו. כשהייתי ספורטאית ונפצעתי, ראיתי כמה קשה לאימא שלי לראות אותי סובלת. עכשיו, כשראיתי כמה נואל סבלה אחרי החיסון, הבנתי את התחושה הזאת הרבה יותר טוב".

כמי שהספורט היה מרכז עולמך במשך שנים, היית רוצה שגם נואל תהיה ספורטאית?
"הייתי שמחה אם היא תהיה ג'ודוקא, אם זה יתאים לה כמובן. אני אחשוף אותה להרבה סוגי ספורט, והיא זו שתחליט ותבחר את הדרך שלה".

מה את לוקחת מבית הורייך לגידול של נואל?
"שאם לילד יש חלום, צריך לעזור לו להגשים אותו. ככה ההורים שלי היו איתי. התחלתי להתאמן בג'ודו בתקופה שבה הענף לא היה מוכר ולא נחשב לחלק מהזרם המרכזי, אבל ההורים שלי ראו כמה אני רוצה את זה ונתנו לי גב. זו הייתה תחושה מדהימה, ואת התחושה הזאת אני רוצה להעביר גם לנואל".