2025 תתחפפי לנו מהעיניים: 5 דברים שחובה לשים להם סוף
מור בירן מורג נפרדת בשעה טובה מ-2025, ומסמנת 5 דברים שצריכים לעוף לנו מהחיים. באותה הזדמנות חגיגית היא מאחלת לכולנו 6 דברים שממש צריכים לקרות ב-2026
אוי ויי, החרדה והפאניקה, שלא נדבר על האימה כשהטילו עליי לסכם את 2025. בגדול, אם יש שנה שהייתי רוצה למחוק מהחיים שלי – זו 2025. אה, וגם את 2024. וכמובן את סוף 2023. ואם נלך קצת לפני כן – אז תרשמו גם את 2020-2021 – שנות הקסם של הקורונה (ותוסיפו את זה שילדתי שם תאומים – ייפי קאייי מאדרפאקר!).
עוד דברים שעצבנו את מור בירן מורג ב-2025:
>> אישה לאישה זאבה: הדבר העצוב בפרשת הזמר המפורסם
>> מניעת היריון? הרב הראשי אוסר על כך. הרי מה אכפת לו מנשים
>> הצביעות חוגגת: ברור שהדר מוכתר הוטרדה, אבל זה לא הסיפור
בקיצור, אם היה אפשר לשלוח אותי היישר לסיכום עשור (או פשוט להרדים אותי לעשור) – הייתי די מרוצה סך הכל. אבל בינתיים, בואו נתמודד עם מה שיש לנו כאן. השנה היא 2025, מחר כבר 2026, וזו הזדמנות טובה לדבר על 5 דברים שהייתי שמחה שנשאיר מאחור (וכנראה לא נצליח). לא נשאיר את זה פולני, ואתבל את הרשימה הזו בקצת מיץ חיוביות עם 6 דברים שהייתי רוצה לאחל לנו ל-2026. התחלנו!
1. הגלילה האינסופית שמוציאה מהדעת
הסעיף הכי מובן מאליו והכי טיים קונסומינג EVER. לפעמים בא לי לנקוע את האגודל במשקוף רק כדי שיהיה לי קצת קשה יותר לגלול. באמת שבא לי פחות הפרעות בעבודה, יותר שעות שינה ופחות סטוריז של אנשים בחו"ל שהם לא אני. בשלב הזה בחיי אני מלאת קנאה באנשים שמבינים שבסרטון הבא לא מחכה להם כלום, מלבד שטיח שלכלכו בכוונה כדי לצלם איך מנקים אותו.
2. משרדים כקונספט
מצטערת, התרגלתי לטוב בזכות מגיפות עולמיות. לא תצליחו לשכנע אותי שיש סיבה לנסוע שעה וחצי כל כיוון בשביל 8 שעות במשרד. לפחות כל עוד הפקקים מטורללים (וגם מי שאחראי עליהם).
3. רייסים של אופנועים שנשמעים כמו צלילי אזעקות
בואו נודה באמת, הפוסט טראומה שלנו מהחיים כאן אף פעם לא באמת תהפוך ל"פוסט". במדינה הזאת, הטראומה היא כמו צלקת בולטת, כואבת ומדממת, שנוכחת בכל מקום אשר אליו נפנה. כמו סטיקרים עצובים לזיכרון בתחנות אוטובוסים – גם הטראומה כאן להישאר – אז לפחות תחסכו מאיתנו את הטריגרים.
4. חדשות שלא מחדשות
אני סבבה עם להיות מעודכנת. עדכונים זה חשוב (ומדכא), אבל בחייאת, אם אין לכם מה לחדש לנו – אין צורך לחזור על אותם דברים בלופ במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע – להביא פאנליסטים בינוניים, שכל מה שהם רוצים זה להמציא תיאוריה שנשמעת נכונה (ואין דרך להוכיח). הכל רק כדי שיוכלו להעלות קליפ קצר לפייסבוק ולהשוויץ עם כותרת כמו "איילה חסון הייתה פשוט חייבת להצטלם איתי". חלאס.
5. הממשלה
ואחרי שהתעסקנו בזוטות – תנו לי רגע לדחוס את כל היקום, התסכול ונשירת השיער שלי לסעיף אחד: הממשלה. ערוץ 14. שקרים. פייק ניוז. סקרים של שלמה פילבר. שיחות על באגס באני וקטאר. אנשים שגרים במיאמי אבל שולטים לנו על המדינה. אלוהים, שחררו אותי כבר מזה. שחררו אותנו. תנו לדור שלי לנשום ולהתעסק בצרות היום יום – נו, כמו שגידלו ילדים בדור הקודם. אולי רק בלי הקטע הזה שכולם יצטרכו פסיכולוגים שכשיגדלו.
עם הפנים קדימה: 6 דברים שצריכים לקרות ב-2026
1. תעברו לדבר דוגרי
קצת פחות "אני ורעייתי שמחנו לפגוש את…", ויותר בפנים כמו "את משעממת אותנו". באמת. זה עבד טוב לטראמפ – זה יכול לעבוד מצוין גם לכן/ם. חלאס עם לשמור את הדעות בפנים, עם פוליטיקלי קורקט, עם זיוף יחסים בעבודה (ובכלל). בקיצור, פשוט תגידו את האמת. אנחנו נשרוד את זה.
2. בואו נהיה קצת יותר אסרטיביות
אישית, הייתי שמחה לדעת להוסיף נקודה בסוף משפט. איך קרה שאני כבר בת 42, בגיל שחשבתי שכבר בוחרים בו מצבה (רק לא פונט אריאל, תודה), ועדיין אני מסתכלת בהערכה על אנשים ששמים נקודה בסוף המשפט שלהם? כלומר – אנשים שהם אסרטיביים ובטוחים בעצמם. הרי איך אתם בטוחים שמה שבחרתם הוא הדבר הנכון? זה תחום שאני מתקשה בו – מהחלטות בעבודה ועד למסעדות. לא סתם השאלה האהובה עליי במסעדה היא "חולקים?" ככה נמנעים מפומו פחמימתי!
3. פחות פומו, יותר ג'ומו
אפרופו FOMO (שזה קיצור של Fear Of Missing Out), הגיע הזמן לשכוח ממנו ולהוסיף לחיים שלנו קצת JOMO (שזה קיצור של Joy Of Missing Out). אז אנשים יצאו לבלות בלעדיי, אינעל העולם, אז מה?! פשוט תודו שהיה קר, יקר ומנוכר. יאללה, עכשיו בואו נתרווח על הספה ונקסט. כלומר – נקסטפליקס.
4. זה הזמן לאיזון בחיים
בואו נוסיף קצת איזון נפשי, טוב? או לפחות קול ערני ומודע שאומר "לא מור, אם את בסטרס או בדיכי מזה שהשמנת – ההליכה הזאת למזווה כנראה לא תועיל לך". הליכה רגילה לעומת זאת – כן.
5. חמלה היא לא מילה גסה
סעיף שמוקדש כל כולו כטיפ לעצמי ואני מניחה שחלקכן תזדהו עמו – חמלה. בואו נוסיף חמלה לחיים. אנחנו לוקחות על עצמנו כל כך הרבה דברים: מטלות, משימות, תזכורות, מסיבות. אז שכחנו. אז אכלנו. אז צעקנו. אז מה. חמלה.
6. בואו נשים את הפוקוס עלינו
אחרונות חביבות – שוב אנחנו, אבל הפעם במאקרו. בואו נשים את הפוקוס עלינו – נשים. לצערי הכי הגיוני שמצב הנשים נדחק לסוף התור אחרי המילואימניקים, המשרתים, הביטחון, הפיגועים, המהפכה המשפטית, והשנאה לבג"צ / גל"צ / שב"צ / בד"צ (אני כבר לא עוקבת מי האויב שלנו כרגע). בכל אופן – וזה מוכח מכל הבחינות – נשים הולכות אחורה. נשים לא ממנכ"לות מספיק. נשים בסיכון יותר גדול לאלימות. נשים נרצחות יותר.
בואו לא נתייאש. בואו נמשיך וננסה להיות בקדמת הבמה, בפאנלים מקצועיים ובפוליטיקה. בואו לא נוותר, ולא ניכנע לתסמונת המתחזה. מה שנקרא – עיניים על הכדור. אם תרצו אז כדור פילאטיס, או אקמול אפילו. כן. אקמול. יאללה, ברוכה הבאה 2026!