סיור מוזיקלי בדבלין

כל אחד חווה את דבלין אחרת. יש מי שרואים בה את דבלין הקלאסית, הקרקע שהצמיחה יוצרים אדירים בתחומי הספרות, השירה והמוזיקה, ואחרים רואים את דבלין המתפתחת, מופת של שינוי וצמיחה. אבל כמעט כולם מגיעים לדבלין כדי לשתות וליהנות.

אין ספק שדבלין היא עיר הבירה של אוהבי האלכוהול. בעיר יש יותר מאלף פאבים שמתמחים בסוגים שונים של בירה ושל ויסקי מתוצרת מקומית. הפאב האירי זכה להצלחה בינלאומית אדירה עד כדי כך שבכל מקום בעולם – מתל אביב ועד מדגסקר, דרך ברלין ובנגקוק – הקימו פאבים איריים אפופי עץ ומעוטרי זכוכית שאפשר לצפות בהם בהופעות חיות. אין ביקור אמיתי בדבלין בלי סיור בפאבים המרכזיים בעיר. לבילוי עם ניחוח היסטורי כדאי לנסות את ברייזן הד (The Brazen Head), שמתהדר בתואר הפאב הוותיק באירלנד.

דבלין היא המקום האמיתי לשילוב האולטימטיבי – אלכוהול ומוזיקה. עד לפני חמש שנים זה היה השילוש המקודש: עישון, שתייה ומוזיקה, אבל אירלנד החדשה היא אזור נקי מעישון. קשה להאמין שכך קרה, אבל העם חובב הסיגריות, המקטרות והסיגרים מקפיד מכל וכל בשנים האחרונות להוציא את העישון מחוץ לתחומי הבילוי. למרבה הפלא חששם של בעלי הפאבים בדבלין שאיסור העישון יגרור ירידה בהכנסות ויפחית את שתיית האלכוהול התגלה כחשש סרק. מכירות האלכוהול עלו דווקא, ויש הטוענים שזה מפני שלראשונה בחייהם השתיינים מסוגלים להריח ממש את ניחוחה הנפלא של הגינס.

מרגשת, לא רגשנית

תענוג ללכת ברגל בדבלין, עיר שמשמחת את לבב הולכיה. הסיור שלנו מתחיל בגרפטון (Grafton Street), רחוב הקניות המפורסם ביותר של העיר. פה נפגשו לראשונה גלן הנסרד ומרקטה אירגלובה הצ'כית בסרט המקסים "פעם אחת" (Once). הנסרד, הסולן של להקת דה פריימז (The Frames), זינק לתודעה העולמית דווקא בזכות הסרט הקטן הזה. אחרי 17 שנים עם הלהקה שלו, הצלחתו האדירה של הסרט, שהביאה לו את פרס האוסקר לשיר הטוב ביותר, זיכתה אותו בפופולריות רבה גם מחוץ למולדת.

"פעם אחת" הוא סרט בעל עלילה מינימליסטית ודמויות פשוטות, בלי שום מאורע דרמטי. שני השחקנים הראשיים היו אלמונים, הבימוי צנוע, והמוזיקה מרגשת אך אינה רגשנית. הסרט נותן מקום חשוב לאווירה של דבלין, לרחובות, לצעירים הלא מגולחים ולמהגרים שהגיעו לאירלנד במהלך שנות ה-90 ולשינוי שעבר על הארץ הזאת – שהפכה למעצמה כלכלית אירופית.

באופן לא מפתיע אפשר לשמוע את פסקול "פעם אחת" גם כפסקול לסיפורי "דבלינאים" של ג'ויס. יש בו רוח אירית שמשלבת את עומק הצעקה עם כוחה של הלחישה, כמו בסיפור "מקרה מצער" של ג'ויס (ובסרט שנעשה לפיו) – גם הוא גאוני בפשטותו, זורם אל סופו הבלתי נמנע וכובש את הלב באופן מוחלט.

* פאבים הם עניין רציני גם באנגליה, קראו גם: פשוט פאב אנגלי

הטמפל בר נחשב להמרכז התרבותי, האלכוהולי והחווייתי של דבלין

כאן ניגנו בכיף

עוזבים את מדרחוב גרפטון היפה, חוצים את הכביש ונכנסים אל הגנים הנפלאים על שם סטפן הקדוש St. Stephen's Green)). אחרי טיול קצר יוצאים דרך השער הקטן בפינה הצפון-מזרחית של הגנים, חוצים שוב את הכביש וממשיכים לאורך רחוב קילדייר (Kildare). מימין המוזיאון הלאומי (National Museum), היכל ענקי של אוצרות אמנות ארכיאולוגיים הניצב ממש בסמוך לבנייני הממשלה האירית (Leinster House ).

מצד שמאל, במספר 5, אתר מעניין: כאן ניצב הבית שבו גרו, ניגנו ועבדו חברי להקת "ת'ין ליזי" (Thin Lizzy, "ליזי הרזה"), בטרם פריצתם לתודעה. ת'ין ליזי היו להקת הרוק הדבלינאית הראשונה שפרצה מגבולות העיר אל העולם הגדול, והם שסללו את הדרך לעוד להקת ענק של דבלין – יו 2.

בסוף רחוב קילדייר כדאי לפנות שמאלה לרחוב נסאו (Nassau), ומיד ימינה לקולג' גרין (College Green). מימין נמצא אחד ממוסדות הלימוד המפורסמים ביותר בעולם – טריניטי קולג' (Trinity College). הגיבור הפוחח של הספר המופלא-עד-בלי-די "הג'ינג'רמן", מאת ג'יימס דונליווי, התהולל כאן, שתה וידע נשים (וגם קצת למד, לפעמים).

אחרי סיור בקולג' היפהפה והמלא אווירה ולאחר התרשמות מהעצים המרשימים ומכרי הדשא שבמרכז הקולג', יוצאים אל רחוב וסטמורלנד (Westmoreland). חוצים את גשר או'קונל (O’Connel Bridge), פונים שמאלה והולכים לאורך הנהר. חוצים את גשר האפני (Hapenny Bridge), המיועד להולכי הרגל, ואז עוברים דרך מרצ'נטס ארץ' (Merchant's Arch) – שער אבן מקושת שמוביל אל תוך סמטה צרה – אל תוך טמפל בר.

מרכז התרבות והאלכוהול

אנחנו עכשיו בתוך ארץ המוזיקה והאלכוהול. טמפל בר (Temple Bar, באירית: Barra an Teampaill) הוא שמו של אזור בגדה הדרומית של דבלין. בחלקו הצפוני של האזור עובר הנהר ליפי (River Liffey), בחלקו הדרומי רחוב דיים (Dame Street), בחלקו המזרחי רחוב וסטמורלנד, ובמערבי רחוב פישמבל (Fishamble Street).

זה המרכז התרבותי, האלכוהולי והחווייתי של דבלין. חיי הלילה מתרחשים בעיקר כאן, והמקום הוא אטרקציה תיירותית מובחרת – אולי בזכות העובדה שהאירים מקפידים לשמר את הצביון האותנטי המקורי של האזור. טמפל בר, בניגוד לחלקי העיר הסובבים אותו, שמר על תבנית הרחובות מתקופת ימי הביניים, והוא מתאפיין ברחובות צרים המרוצפים באבני רחוב.

מקור השם טמפל בר בא משמה של משפחה בעלת מעמד שחיה באזור במהלך המאה ה-17. אבי המשפחה, סר ויליאם טמפל, שהיה אחד ממנהלי טריניטי קולג', היה בעליהם של בית וגנים באזור. התיעוד ההיסטורי המוקדם ביותר של האזור בשם "טמפל בר" הוא במפה משנת 1673. בסוף המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20 סבל טמפל בר מהזנחה. במקום ניצבו הרבה בניינים נטושים, מחסנים, חנויות ריקות וסמטאות שהעזובה שלטה בהן. בשנות ה-60 של המאה ה-20, כשלונדון פרחה, צהלה ושמחה, על דבלין עברה תקופה קשה של הרס וחורבן. רבים נטשו את העיר והיגרו מאירלנד.

רק בתחילת שנות ה-90 החל השיקום האטי והממושך של אזור טמפל בר. מה שעורר את התהליך היה דווקא הסכם שנחתם ב-1989 בין חברת התחבורה הציבורית ובין עיריית דבלין, שייעדה את השטח לבניית תחנה מרכזית לאוטובוסים. דיירי האזור הרימו קול צעקה וארגנו מחאות והפגנות, שהצטרפו אליהן אמנים ובעלי גלריות וחנויות. בשנת 1991 הקימה ממשלת אירלנד חברה ללא מטרות רווח בשם "נכסי טמפל בר" (Temple Bar Properties), שמטרתה היתה לפתח ולתחזק את האזור כרובע התרבות של דבלין. ב-1992 החלו במלאכת השיקום. היום, מדובר באחד האזורים המושכים, היפים והתוססים ביותר באירופה.

טמפל בר משמש היום ביתם של מוסדות תרבות רבים, כולל מרכז הצילום האירי, ארכיון הסרטים האירי, מרכז המולטימדיה "ארט-האוס" (Arthouse Multimedia Centre), בית הספר למשחק "גייטי" (The Gaiety School of Acting), שוק הספרים של טמפל בר (שפועל בשבתות ובימי ראשון), והחשוב מכולם – מרכז המוזיקה טמפל בר (Temple Bar Music Centre).

כשהלילה יורד טמפל בר הופך לאזור העיקרי של חיי הלילה בדבלין, עם מועדוני לילה רבים, מסעדות וברים. הפאבים המפורסמים כאן הם "פורטרהאוס ברואינג קומפני" (The Porterhouse Brewing Company), "אוליבר סנט ג'ון גוגרטי" (Oliver St. John Gogarty), שבו הופיעה להקת קלאנאד (Clannad) בראשית דרכה, "טורק'ס הד" (Turk’s Head) וכמובן "טמפל בר" עצמו – הנושא את שם האזור.

דבלין היא המקום האמיתי לשילוב האולטימטיבי – אלכוהול ומוזיקה

מת'ין ליזי ועד יו 2

אזור טמפל בר רווי במוזיקה. לעתים היא נשמעת בהופעות חיות בפאבים המאכלסים את הרובע, לעתים היא מושמעת במערכות שמע. בקצה רחוב גרפטון נמצאות שתי חנויות תקליטים שעדיין מוכרות ומשמיעות תקליטי ויניל. אחת מהן, "בורדר-ליין" (Borderline Records), היא חנות אירית במהותה. מעליה היה פעם המועדון שלהקת ת'ין ליזי הופיעה בו.

הלהקה הוקמה ב-1969 וחשמלה את העיר עד 1984, בראשותם של הסולן פיל ליינוט והגיטריסט גארי מור. שניהם, למרבה הצער, כבר לא איתנו. הגרסה שלהם משנת 1972 לשיר "ויסקי בצנצנת" (Whiskey in the Jar) הפכה אותם לכוכבים בינלאומיים. היו גם "הנערים שבו העירה" (The Boys Are Back in Town), שהיה להיט עצום גם בישראל, ועוד כמה אלבומים חזקים. כבר בשנת 1978 פרץ גארי מור אל העולם בקריירת סולו שהושקה עם להיט על פריז דווקא – "מדרכות פריז" (Parisienne Walkways) הרומנטי. פיל ליינוט מת בגיל 36 בינואר 1986. גארי מור מת בשנה שעברה. הלהקה שלהם ממשיכה להופיע עד עצם היום הזה, עם נגנים אחרים.

כשחוצים את אחד הגשרים הקטנים והרבים שמעל נהר הליפי ומביטים צפונית-מזרחית, אל האופק שבו נעלם הנהר ומתחילות הממגורות והמספנות הישנות, רואים את המקום שבו הצטלמה להקת יו-2 בראשית דרכה לעטיפת התקליט הראשון. הצילומים נערכו ב-1978 באזורים היותר קודרים ומוזנחים של דבלין, ובונו נראה בהם כשהוא מחייך או נושא מבט נחוש ומלא חלומות אל תוך המצלמה. כמו ת'ין ליזי, גם יו-2 עשתה את המסלול מלהקה דבלינאית מקומית אל קריירה בינלאומית אדירה.

חברי הלהקה העבירו חמש שנים מההקמה בהופעות במועדונים הקטנטנים של דבלין – עד שכבשו את בריטניה עם "האש הבלתי נשכחת" (Unforgettable Fire) ו"יום ראשון הארור" (Bloody Sunday). ב-1988 גם אמריקה נפלה שדודה לרגלי הרביעייה הדבלינאית הנפלאה עם האלבום הכפול ראטל אנד האם (Rattle and Hum), שלווה בסרט מצליח שתיעד את החיבור של הצעירים האירים מדבלין עם שורשי הבלוז.

כשאתם נוקשים בנעליכם בסמטאות מרוצפות האבן של טמפל בר נסו להיזכר בגיבורי "הקומיטמנטס" – הספר והסרט, חברי להקה המנסים לפתח קריירה עם הרכב אירי שכל כולו נשמה ורית'ם אנד בלוז. ספרו של דויל, מגדולי הסופרים האירים של זמננו, ראה אור ב-1987, ועלילתו מתרחשת בחלקה הגדול בין הרחובות הקטנטנים ומלאי האווירה של טמפל בר. בסרט מאת אלן פרקר, שיצא לאקרנים ב-1991, נאמר המשפט המתמצת את עיקר העניין: "אנחנו, האירים, אנחנו השחורים של אירופה".

בספר, בסרט ובפס הקול המעולה שלו התברר שוב שהזיקה של האירים לשחורים, לבלוז, לגוספל, לשירי הנשמה ולשירי הכנסייה חזקה יותר מהזיקה שלהם לרוק העולמי בכלל ולמוזיקה הבריטית בפרט. זה נכון גם במקרה של ואן מוריסון, אם כי אינו דבלינאי, אלא מוצאו מאזור בלפאסט דווקא. "ואן מוריסון הוא אלוהים בעיני האירים", כמאמרה של שינייד אוקונור, הזמרת בעלת הקרחת והקול המופלא, עוד אחד מהשמות הגדולים של המוזיקה האירית.

זה הזמן להיזכר בעובדה שבאופן כללי האירים יודעים לספק זמרות וסולניות בכמויות על. שתי חברות להקת קלאנאד, האחיות ברנאן, עשו קריירה בינלאומית מדהימה. מויה, הבכירה, הנהיגה את קלאנאד במשך שנים להצלחות גדולות ולפסי קול של סרטים רבים. האחות הצעירה, אֶניה, חיברה את המוזיקה האירית עם המנוני הנזירות ועם מוזיקת העולם, ויצרה ז'אנר חדש.

בניגוד לחלקי העיר מסביב, הטמפל בר שמר על תבנית הרחובות מתקופת ימי הביניים

המועדון של בונו

אם פונים שמאלה מגשר הפני (Hapenny Bridge), וממשיכים בסמטה שמובילה לאסקס סטריט איסט (Essex Street East), מגיעים למקום בעל חשיבות מיוחדת. במרתף של מלון קלארנס (The Clarence Hotel) נמצא מועדון "המטבח" (The Kitchen Nightclub) של בונו ודה אדג' מלהקת יו 2, שפתחו אותו בשנת 1994, ומאז הוא מארח את גדולי המוזיקאים של אירלנד בכלל ושל דבלין בפרט.

את יו 2 תמצאו גם על "קיר התהילה" (Wall of Fame) ב-Temple Lane South. משחק המילים, מעין וריאציה של "היכל התהילה" (Hall of Fame), הוא כינויה של תערוכת חוצות יוצאת דופן – קיר עמוס בצילומים המנציחים כל מוזיקאי אירי גדול שהדבלינאים נהנים להתגאות בו.

ממשיכים ממלון קלארנס מערבה, אל Wellington Quay, משם יורדים למטה, דרומה, אל Parliament Street ואז שמאלה לרחוב דיים, התוחם את אזור טמפל בר מדרום. הנה תמציתה של דבלין במלוא הדרה ויופייה: משמאל טירת דבלין (Dublin Castle) מהמאה ה-13, ממול קתדרלת כרייסט-צ'רץ (Christ Church Cathedral). רבים מהזמרים שהתפרסמו בבגרותם התחילו את דרכם כאן, במבנה הגדול והמרשים הזה שנראה לעין כמעט מכל נקודה בעיר, כששרו במקהלות הכנסייה.

לב ענקי ופועם עם הרבה באסים

זה המקום שבו מתחבר העבר של דבלין עם הכאן והעכשיו. אחד הסימנים לפריחתה המוזיקלית של דבלין הוא העובדה שבעשר השנים האחרונות העיר היא מוקד שמושך אליו לא רק מוזיקאים מקומיים, אלא גם אמנים שבאים מבחוץ. ברוס ספרינגסטין, פרל ג'אם וגם אר.אי.אם הקליטו כאן אלבומי הופעה חיה מול הקהל האירי האוהב והטוב.

מוזיקה היתה – ונשארה – הדבק הטוב, הגשר המושלם בין אתמול ומחר, בין אמריקה הגדולה לבין דבלין הקטנה. במשך שנים נדדו האירים אל ההבטחה שהיבשת החדשה גילמה בשבילם. עכשיו, כשאמנים אמריקאים מהשורה הראשונה עושים את הדרך בכיוון ההפוך, אפשר להיווכח שדבלין בעיניהם היא לא סתם עוד עיר של רחובות ובתים, אלא לב ענקי ופועם, עם הרבה באסים.

נגני הרחוב בדבלין מנסים לפרוץ ממש כמו בסרט Once

5 המלצות לנוסעים לדבלין

לינה | דירה להשכיר
כשתכננו לשהות במשך שבוע בדבלין, העדפנו לחסוך (הרבה) כסף ולשכור דירה. הפתרון הזה זמין מאוד בעיר, והוא לא רק זול, אלא גם נעים (כל המשפחה בדירה מרווחת, ולא בחדר מלון קטן), ואפילו טעים (אתם קונים מצרכים ומבשלים לעצמכם את הארוחות המועדפות עליכם). דירות אוגוסטין (Augustine Apartments), למשל, נעימות וממוקמות ממש במרכז העיר. בכל דירה יש טלוויזיה ודי.וי.די, מצעים ומגבות, אינטרנט חופשי, מכונה ומייבש כביסה, מגהץ וקרש גיהוץ וגם כיסא אוכל לתינוק אם צריך. זה לא מלון, אבל יש דלפק קבלה מאויש כל הזמן, ואם לא מתחשק לכם להכין לעצמכם ארוחת בוקר, אתם יכולים להזמין ארוחת בוקר לחדר. הדירות ממוקמות במרחק הליכה מרחוב גרפטון ומהטמפל בר, אזור הבילויים והתענוגות של מרכז דבלין.

כתובת: 42-76 Saint Augustine Street
לאתר

אלכוהול | שיא גינס
איך אומרים האירים כשמדברים איתם על בירה? "יש בירה ויש גינס". גינס היא ללא ספק אחד מהסמלים הגדולים של אירלנד, ואומרים שיותר מ-10 מיליון כוסות גינס נמזגות בעולם מדי יום. מי שהנתון הזה נזקף לזכותו הוא ארתור גינס, שהקים את המבשלה שלו ב-1759. בשנת 2000 נפתח בדבלין מרכז המבקרים של החברה, והמקום היה לאטרקציה פופולרית. אחרי שתיכנסו דרך קשת אבן תגיעו למבנה שנראה כמו כוס בירה ענקית מזכוכית. כאן תלמדו על כל מסלול הייצור של הבירה. לקינוח ייקחו אתכם אל גג הבניין, לשבת בפאב המשקיף אל העיר, ותקבלו כוס ענקית של גינס אפלה וריחנית.

כתובת: St James's Gate
לאתר

עוד אפשרות לשתות טוב היא לבקר במבשלה הישנה של ג'יימסון (Old Jameson Distillery), הממוקמת על הגדה הצפונית של הנהר ליפי. כאן תלמדו שוויסקי מכינים באירלנד מאז המאה ה-6 לספירה, תראו ציוד עתיק, תגלו איך מבקבקים ויסקי, ותוכלו לקנות סוגים שונים של ויסקי וגם חולצות ופוסטרים העוסקים במשקה המובחר.

כתובת: Bow Street
לאתר

אמנות | האח של ייטס
בשנת 1852 נפתחה בדבלין הגלריה הלאומית של אירלנד (National Gallery of Ireland), שמחזיקה היום בין כתליה את אחד מאוספי האמנות האירופית הטובים ביותר עלי אדמות. כ-2,500 ציורים, כ-5,000 רישומים ומיניאטורות ויותר מ-300 פסלים וחפצי אמנות. באגף המילניום, שנפתח לפני עשור, יש מרכז לחקר האמנות האירית וגם ארכיון שכל כולו מקדש לציוריו של ג'ון (ג'ק) ייטס, אחיו של המשורר האירי הידוע ויליאם ייטס. שימו לב שהגלריה הלאומית סגורה בימי שישי, וביום ראשון פותחים אותה רק בשעות 14:00 – 17:00.

כתובת: Merrion Square West
לאתר

אתר | קפיצה לקמפוס
טריניטי קולג' היא בעיני אחת האוניברסיטאות היפות בתבל. מתחמי הדשא והעצים הנטועים במרכזה מפרידים בין המבנים ויוצרים אי ירוק בתוך המהומה האורבנית. המלכה אליזבת ה-1 ייסדה את האוניברסיטה הזאת בסוף המאה ה-16 (שנת 1592, ליתר דיוק), והיא כוללת אסופה של בניינים עוצרי נשימה ביופיים מהמאה ה-18 וספרייה מרתקת שאפשר לראות בה ספרים עתיקים. עיקר גאוותה של הספרייה הוא ספר קלס (Book of Kells) המפורסם, כתב יד לטיני של הברית החדשה שנכתב בסוף המאה ה-8 על ידי נזירים, הנחשב לאחד הספרים העתיקים בעולם, ויש בו איורים מרשימים של חיות. בתוך האוניברסיטה יש גם מגדל פעמונים מהמאה ה-19 ואולם אוכל קסום שמשרת את הסטודנטים מהמאה ה-18 ועד היום.

כתובת: הכניסה הראשית היא מרחוב College Green Street
לאתר

מוזיאון | היסטוריה כאן ועכשיו
על הגבעה המשקיפה אל קתדרלת כרייסט-צ'רץ' ממוקם הדבליניה (Dublinia). דבליניה הוא מוזיאון, אבל הוא שונה לגמרי ממה שאתם מדמיינים. בבניין עתיק ושמור היטב נפרשת כאן על פני חללים גדולים ההיסטוריה של העיר דבלין – מהוויקינגים ומנהגיהם התמוהים והאכזריים ועד סגירת המנזרים ב-1540 ודבלין של המאה ה-16. הדבליניה כולל גם דגם של דבלין בימי הביניים, והמקום מתאים לילדים ולמבוגרים כאחד.

כתובת: St. Michael's Hill, Christchurch
לאתר

בועז כהן – שדרן רדיו ומרצה. עורך ומגיש את "רוקר טוב", תוכנית הבוקר של 88 אף אם.

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין מסע אחר, נובמבר 2012