נפש יהודי הומיה

את הרומאן החדש ורחב היריעה מבית היוצר של יהודית רותם, "כמיהה", מוביל ד"ר מרק ז'יטלני, צעיר הבנים במשפחה מכובדת מהעיר צ'רנוביץ, השייכת כיום לאוקראינה.

משפחת ז'יטלני מוציאה את עיקר פרנסתה ממלאכת החייטות וממכירת מלבושים יוקרתיים לגויים, אך נפשו של מרק – רופא אידיאליסט, צעיר וסקרן – נושאת אותו למחוזות רחוקים יותר. בעקבות ידידות עזה ומלאת רגש עם לוסיין, בנו היחיד והחולני של הברון הירש המפורסם, נשאב מרק כמו בעל כורחו אל חיי נדודים, ובמקום להישאר בעירו מולדתו ולהתפרנס מהקליניקה הפרטית שפתחה עבורו משפחתו, הוא יוצא בשליחות הברון אל קצות העולם כדי לעמוד על מצוקות היהודים, ולהבין כיצד אפשר להציל אותם מהפרעות ומהאנטישמיות המשבשת את חייהם וזורעת הרס בבתיהם.

אורחות חייו של מרק נפרשים מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20, תוך אזכור וליווי המאורעות המרכזיים של התקופה – לא בלי אי-דיוקים היסטוריים צורמים, למרבה הצער. בלפור, כדאי לציין, לא היה ראש ממשלת בריטניה בזמן "הצהרת בלפור", הוא היה רק שר החוץ.



מרק מבלה שנים מכריעות במושבות החקלאיות בארגנטינה, שם הוא עד לייסורי הניתוק והגלות של היהודים ממולדתם, לעוולות הנעשות להם ולניסיונם הכואב להכות שורש במדינה זרה. תוך כדי שהוא מתמודד עם אהבה נכזבת לאישה צעירה בשם תמרה, נערה כמעט, הוא נלחם ברגשות סותרים לבת דודתו רוחמה, שהפרעות פגעו בביתה, בגופה ובנפשה, והיא מנסה להשתקם ולבנות מחדש את חייה. אל שתי הדמויות הנשיות הסטריאוטיפיות הללו, הלוליטה והקורבן החלש, מגיע מרק כביכול אחרי פרשיות אהבים אינספור, שכולן מתוארות ברומאן בצורה "מכובדת" ומרוחקת, ובכך מתכסה דמותו של מרק בשכבה על שכבה של אטימות. האם מרק הוא גבר רגיש החש צורך להציל נשים אבודות? האם הוא גבר נצלן ששבר עשרות לבבות תמימים ורכים? מה הקהה את לבו וגופו במרוצת השנים ומה היה בתמרה ורוחמה שהצליח להמס את שכבות הקיפאון?
כל אלה נותרים ללא מענה.

אם בגב הספר נכתב כי "דבר בילדותו של ד"ר מרק ז'יטלני לא רמז על תהפוכות החיים שעוד נכונו לו", הרי זה נובע מתוך היעדרה המוחלט כמעט של הילדות ברומאן. איננו יודעים באמת מהי אותה רוח פנימית שנשבה במרק ואפשרה לו לחיות את חייו הרחק ממשפחתו ולסוב בעולם כשהוא נמשך אל אותה שותפות גורל עם העם היהודי. הוא אינו מאופיין כלל כנער צעיר, ואנו יכולים רק לשער שהיה סקרן ותאב חיים באותה מידה שהוכיח זאת מרק הבוגר. גם בהמשך, כשאנו מלווים את מרק באותן "תהפוכות החיים", ההנמקות הרגשיות נותרות מעורפלות או שטוחות. למעט העדויות שמעידים עליו אחיו הבוגרים (המצטיירים כמעניינים לא פחות ממנו), פעמים רבות הקורא נותר עם דקלומים ונאומים ארכניים הפורשים בצורה פשטנית למדי את האידיאולוגיות והזרמים המרכזיים של התקופה, כמעין הצדקה להיות הרומאן "היסטורי". את שהיה על רותם לשזור בצורה עדינה ומחוכמת היא מגישה בפי דמויותיה באופן המפורש ביותר, כולם שייכים לאותו קול של המספר יודע כל. במקרים אחרים בולטת החנופה לידענותו ההיסטורית של הקורא. בין השאר, רותם מפרטת את רעיונותיו של בנימין זאב הרצל, תוך מודעות ברורה לכך שהקורא מכיר היטב את סופו של הסיפור.

בסופו של דבר מגיע מרק עד ארץ ישראל הרחוקה, שם הוא חווה משברים אישיים כואבים, לא מעט בשל מסירותו לרפואה ולהצלת חיים. גם כאן מרק אינו מוצא מנוחה, ומנסה בכל כוחו להגיע אל שורשי הסכסוך היהודי-ערבי ביישוב החדש – ואף למצוא לו פתרונות. בניסיונותיו הפלקטיים לתקן כל דבר בכל מחיר ולהביא מזור לעולם, הוא נאלץ לשלם מחיר אישי יקר. כאן הרפואה אינה יכולה להביא לשינוי, וגם המעט שהוא מצליח לעשות טופח בפניו בעוצמה בחזרה.

כרומאן זעיר, הקריאה ב"כמיהה" מספקת שעות קלילות של שקיעה בסיפור השולח את זרועותיו לנופים ולמקומות מרוחקים, אך את המסע האמיתי, אל אותה נפש יהודי הומייה השולחת אותו ממולדתו הישנה רווית הסבל אל מולדת חדשה רווית סבל חדש, קצרה רותם מלהכיל בכל 518 עמודי הספר.

כמיהה, יהודית רותם, הוצאת ידיעות אחרונות, 518 עמ'